|
כצפוי עטה התקשורת המובילה על הפייגלינים במלוא תוקפנותה המוכרת, כפי שהיא נוהגת לעשות כל אימת שהיא מגלה גורם "ימני קיצוני" ההולך ומתחזק בפוליטיקה הישראלית. גם הצעירים יותר בינינו זוכרים עדיין לרעה את ציד המכשפות הפרוע שניהלה התקשורת נגד הרב כהנא ותנועת כך. קבלותיה המוכחות של התקשורת הישראלית בתחום רדיפתם של אלמנטים פוליטיים "בלתי רצויים" מעלות מן האוב את זכר כישוריה האפלים של האינקוויזיציה הקתולית בימי "זוהרה".
אך ככל שנמשכת האופנסיבה התקשורתית האנטי-פייגלינית, כך מתרחב הסדק בחומת האיבה הבצורה של טקטיקני התקשורת. שכן, אל מול המתקפה המתוזמרת, מוכיחים הפייגלינים ללא קושי שחטיבת מנהיגות יהודית בליכוד היא הסיעה הנאמנה ביותר לערכי מצע התנועה. גם העיתונאי המפוקפק, בן כספית, נאלץ להתכווץ ולצמצם את עוינותו כמראיין בפורום טלוויזיוני, לנוכח מחוותו של משה פייגלין אשר שלף מכיסו גירסה ממוזערת של מצע הליכוד כראיה מוצקה להתאמתם האידיאולוגית הבלעדית של הפייגלינים לערכי התנועה.
בסיכום הריאיון חלק בן כספית שבחים למשה פייגלין על רהיטותו והופעתו התרבותית, והפטיר בחצי פה כי הוא מתחיל להשתכנע מטיעוניו. כך מתחילה האמת הבסיסית לחלחל לתקשורת, שלאורך זמן אינה יכולה להישאר אדישה ל"מצליחנים" גם אם נודף מהם ריח יהודי מדי. לנוכח וירוס "המתינות", שמפיל למשכב גם אבירים עשויים ללא חת של נאמנות אידיאולוגית - דוגמת דני נווה, ישראל כץ ומיכאל רצון - שמגמגמים סיסמאות אפולוגטיות על התמתנות, התמרכזות ופשרנות, יכול משה פייגלין להסתפק רק בהנפת מצע הליכוד אל מול עיניהם המפלבלות של ה"מתמתנים".
האינקוויזיטורים התקשורתיים אומנם ממשיכים להתמכר למלאכת "הקודש" של העלאת הפייגלינים על המוקד, אך בו בזמן הם מתקשים להתמודד עם הקייס הפייגליניסטי המוצק של מנהיגות יהודית החורתת על דגלה את השבת הליכוד אל שורשיו הערכיים כרוחו וכלשונו של המצע הנבגד.
ברמות שונות של תודעה מתחילים אנשי תקשורת לעכל את זהותו של הקיצוני האמיתי בתנועת הליכוד, שקורם עור וגידים בדמותו של מצע הליכוד הנשכח. דא עקא, שמצע הליכוד אינו עטור זקן עבות ואינו חובש כיפה לראשו וגם עיניו אינן בורקות בלהט משיחי הזוי. לנוכח גילוי זהותו של הקיצוני האמיתי בליכוד, תיאלץ התקשורת לגייס את מלוא משאביה המניפולטיביים על מנת לתדלק את המסע הציבורי לריסון "הקצנתו" של הליכוד.
אין להוציא מכלל אפשרות שלצורך המתקפה הציבורית נגד הקיצוני האמיתי של הליכוד תנוצל תדמיתו המנהיגותית של שרון, שכישוריו המוכחים בעקירת יהודים הנציחו את מעמדו כיקיר התקשורת. את הפער התהומי בין התנהלותו השלטונית של שרון לבין מצע הליכוד ינסו להטוטני התקשורת ליישב על ידי שיווק דימויו הציבורי כרפורמטור דגול שהוביל מהפכה רעיונית בליכוד. אלא שסביר להניח כי התנהלותה של חונטת שרון, שאימצה לעצמה את הנורמות השלטוניות הנפסדות ביותר של הפחותה ברפובליקות הבננות, תקשה מאוד על שיווקו היחצני של מוכתר "קדימה" כרפורמטור נאור.
על כל פנים, ככל שמנהיגי הליכוד מתנערים בזה אחר זה מהמצע המיותם, שלולא הפייגלינים כבר מזמן היה יורד לתהום הנשייה של נידחי הקיצוניות, כך מסתבר יותר ויותר עד כמה ממשיך הליכוד לשקוע ולהתנוון במלכודת הכשל הרעיוני והפוליטי שדרדר אותו אל מצבו העלוב. מאז עלייתו לשלטון, לא הותיר הליכוד שום חותם ממלכתי חיובי ורק התמכר לאימוץ שיטתי של סדר היום הפסיכוטי מבית היוצר של השמאל הקיצוני.
כאמור, "רק הליכוד יכול". אכן, רק הליכוד יכול לבגוד בצורה כל כך אנושה במצעו, בערכיו ובייעודו. לאחר הנסיגה מחצי האי סיני בימי שלטון הליכוד, נדחקה ישראל לשולי המפה האסטרטגית בזירת הכוחות הבינלאומיים. תהליך אוסלו, שאומץ מעשית במלואו על ידי מנהיגות הליכוד, כבר קיבע את תדמיתה הבינלאומית של המדינה היהודית כאפיזודה חולפת. "ההתנתקות", שנהגתה ומומשה על ידי הנהגת הליכוד בתמיכת מרבית נבחריו ופעיליו, דרדרה את ישראל למעמד של מדינה הנזקקת לאשפוז.
ההיסטוריה השלטונית של הליכוד מלמדת שככל שהתנועה מתרחקת מערכיה המכוננים וככל שהיא מתנערת ממצעה הפוליטי כמסמך קיצוני שאבד עליו הכלח, כך היא מאבדת את ערכה ומתדרדרת למעמד של גורם בלתי רלוונטי בזירת הפוליטיקה הישראלית.
|
