מאז ההישג שהישגנו בבחירות לראשות הליכוד, לא פוסקת לרגע הקלחת סביב משה פייגלין . אמנם ההישג נאה, פייגלין זכה בכשליש מהקולות שזכה בהם נתניהו , אך הבחירות הפנימיות לראשות התנועה מאחורינו, וניתן היה לצפות, שמיד לאחר סיומן, יכוונו כל האנרגיות בליכוד להתמודדות מול השמאל הצועד קדימה ו"קדימה". במקום זאת מתיש עצמו הליכוד בסחרחורת מוזרה סביב פייגלין , מכנס את המרכז כדי לדחות את הבחירות הפנימיות, דוחה את ההתארגנות מול היריבים ופותח עוד ועוד זירות פנימיות. הגיעו הדברים לידי כך שכבר לא משנה על מה בכלל מתווכחים, פייגלין – למרות שגזר על עצמו שתיקה אינו יורד מן הכותרות והפך למן גלולת שיגעון המטריפה את המערכת הפוליטית והתקשורתית.
למה זה קורה?
האמת היא שגם לנו עוד לא לגמרי ברור. יש כנראה משהו בתת מודע הכללי שחש כי לא מדובר כאן בסתם עוד מוטאציה פוליטית כזו או אחרת. רעי לוי – פרסם מאמר באתר nfc (של העיתונאי יואב יצחק ממעריב). במאמר מנסה רעי לנתח את התופעה, ובוודאי מצליח להסביר את ההיבט הפוליטי שלה. כדאי מאוד להיכנס ולקרוא http://www.nfc.co.il/archive/003-D-13372-00.html?tag=8-13-55 .
רץ או לא רץ
אין זה סוד שמשה פייגלין התלבט בשנים האחרונות אם להתמודד ברשימת הליכוד לכנסת או לא. לכאורה מדוע לא? מקום בכנסת נותן עוצמה פוליטית ולגיטימציה לרעיונות מנהיגות יהודית בתוך בליכוד ומחוצה לו. אלא שלטענת משה יש גם צד שני למטבע. מבחינת העוצמה הפוליטית, התברר בשנים האחרונות שלמנהיגות יהודית היה כח והשפעה בפוליטיקה הישראלית, לא פחות מכל חברי הכנסת של הימין. יענה לעצמו הקורא על השאלה מי עמד יותר בדרכו של שרון – משה פייגלין (מחוץ לכנסת) או חברי הכנסת שמימין. נראה שכח פוליטי איננו מחייב ישיבה פיסית בכנסת.
אך מה שהטריד את משה יותר משאלת ההשפעה הפוליטית היא השאלה העקרונית. מטרת מנהיגות יהודית היא לייצר אלטרנטיבה מאמינה להנהגת המדינה. הכנסת והמערכת הפוליטית כולה בנויות לשירות מטרה הפוכה. למעשה אין פוליטיקה בישראל. בית המשפט העליון, העשירון הנאור וזרועותיו התקשורתיות, הצבאיות, הכלכליות החינוכיות והתרבותיות – כל אלה פרשו חסותם על המערכות הנבחרות והמייצגות של העם ועיקרו אותן מכל משמעות. למעשה, תפקיד הפוליטיקה הישראלית, לשמש מסווה דמוקרטי לעריצות הנאורה.
יש בחירות! יש מאבקי כוח בתוך הבקבוק שבכיסו הקטן של אהרון ברק!
פייגלין חושש להיכנס סתם כך לבקבוק הזה. הצגה טובה מעל בימת הכנסת ייתנו גם אחרים – טובה הרבה יותר מפייגלין . פייגלין רוצה להשתמש במערכת הפוליטית בכדי לייצר הנהגה יהודית ושינוי כוון מוחלט, לא בכדי להתעכל במסדרונות הכנסת. פייגלין רוצה לשמור עצמו בצד של הפתרון, הוא אינו מעוניין להיכנס לצד של הבעיה כמיעוט צווחני. במקום לייצר אלטרנטיבה, מפחד פייגלין להפוך עם כל כוונותיו הטובות לחלק מהבעיה כפי שקרא לכל המערכות הסקטוריאליות שהקימו הימין והדתיים עד היום. מדוע שלא נקדם את אנשי מנהיגות ברשימת הליכוד בכנסת, מדוע שלא נעזור לקדם מתוך הליכוד את הטובים ביותר (לנדאו וחבריו היקרים והמוכשרים) לראש הרשימה בעוד אני ממשיך לבנות מבחוץ בלי לחץ את האלטרנטיבה – שאל פייגלין . בצורה הזו נשיג את המירב – גם השפעה רבה על המערכת העכשווית, וגם פעולה מקבילה ונטולת לחצים לכוון המטרה המרכזית – קרי הנהגת הליכוד.
עד כאן (בקיצור) השיקולים מדוע לא לרוץ. סביב השאלה הזו התקיימו דיונים רבים. אנשי מנהיגות לא קיבלו את דעתו של משה ושיקוליהם עימם. אם לא תרוץ – הפעילים יתייאשו. הם צריכים לראות הישג ממשי, חייבים לראות אותך בכנסת. כשתהיה בכנסת אי אפשר יהיה להמשיך ולהתייחס אליך בליכוד כמו שמתייחסים עכשיו. בין הקולות היו שאמרו שעדיף לרוץ לכנסת מאשר לראשות התנועה.
משה אמר שמבחינתו הריצה לראשות הנה עניין עקרוני שעליו אין הוא מוכן בשום אופן לוותר (ובדיעבד ברור היום עד כמה צדק). לעומת זאת, בעניין הריצה לכנסת הוא מבטל דעתו מפני דעת החברים ואם לא יצליח לשכנע – ירוץ לכנסת. לבסוף הוחלט שמשה ירשם ברשימת הליכוד לכנסת, ואולם ההכרעה הסופית תתקבל לאחר הריצה לראשות (שיש לה משמעות רבה לגבי הריצה לכנסת).
מיד לאחר ההישג היפה בריצה לכנסת, החלו גורמים שונים במהלכים שמטרתם ניטרול משה מן האפשרות להתמודד. מאותו רגע הוכרעה למעשה השאלה. איננו מקבלים החלטות תחת איומים ומשה הודיע שהוא מתמודד.
זהו המצב כרגע. משה מתמודד ברשימת הליכוד לכנסת, אך אם ההצעה שתובא ביום ראשון הקרוב למרכז הליכוד תתקבל, זקוק משה לאישור יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד, השופט צבי כהן, לכך שבעברות שעבר כשנאבק בהסכמי אוסלו (והעלה עם חבריו את נתניהו לשלטון...) אין קלון...
מכתב ליו"ר ועדת הבחירות של הליכוד
ב" ה כ"ה כסלו נר ראשון של חנוכה תשס"ו
לכבוד
השופט צבי כהן
יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד
הנדון: בקשה לאישורך כי בעברות שבגינן נשפטתי למאסר (בעבודות שירות) אין קלון.
א.נ.
בשבוע הבא אמור מרכז הליכוד להתכנס ולקבל החלטה על פיה מי שריצה עונש של שלושה חודשי מאסר, לא יוכל להתמודד לכל תפקיד בתנועה, אלא אם כן קבע יו"ר ועדת הבחירות כי אין בעברה משום קלון.
מכיוון שנרשמתי כמתמודד לרשימת הליכוד לכנסת, ומכיוון שלהתמודדות זו השלכות רבות, הן כלכליות, הן פוליטיות, הן עלי אישית והן על התנועה כולה, חשוב לי מאוד לקבל בהקדם את חוות דעתך ולדעת אם ההצעה האמורה נוגעת אלי או לא.
ברור לי שבמעשים שבגינן נידונתי לא דבק קלון. קהל גדול מאוד של אנשים ישרים, ובתוכו רוב גדול מקרב מתפקדי הליכוד, רואה במעשים אלו מעשים המכבדים את עושיהם .
מאז לחיצת היד שבין רבין וערפאת , נרצחו בפיגועי טרור, יותר ישראלים מאשר בכל התקופה שמתום מלחמת השחרור ועד לאותה הכרה נואלת במבקשי ארצנו ונפשנו. כולנו זוכרים את מתקפת הטרור על אוטובוס אגד שירד לאילת דרך מעלה עקרבים בשנות החמישים. דמנו היה שווה אז משהו, והרצחנות ההיא נחרתה בזיכרון הקולקטיבי. מישהו יודע לומר מתי היתה מתקפת הטרור האחרונה על אוטובוס השנה? מישהו עוד זוכר את הימים שלפני אוסלו, בהם יכולנו לשתות כוס קפה בלי שומר חמוש בכניסה?
כיום למעלה מעשר שנים לאחר חתימת הסכמי אוסלו האומללים, הנני אחד הבודדים היכול להישיר מבט אל ילדיו ולומר ביושר כי עשיתי כל שלעיל ידי בכדי למנוע את האסון שהסכמים אלו המיטו על העם והמדינה. בראותי את אלפי הקברים שנכרו בארצנו כתוצאה ישירה מאותם הסכמים, את המצב הבטחוני הנורא, את הלגיטימציה לטרור, את אבדן תחושת הצדק שליכדה את עמנו קודם לאותם הסכמים, את הלחץ הבין לאומי שרק גובר ככול שאנו מתקפלים, והחמור מכל – בראותי את התורים של צעירים וחיילים משוחררים מול השגרירויות הזרות, אני יודע שלפחות עשיתי כל שלעיל ידי למנוע את האסון שעודנו נמצאים בעיצומו.
המעשים שעשיתי נכללו בתוך ההגדרה של "מרי אזרחי בלתי אלים". מעבר בלתי אלים על החוק, תוך נכונות מלאה לשאת בעונש, מתוך כוונה להסב את תשומת לב הציבור לעוול קשה במיוחד. מדובר בכלים מקובלים לחלוטין בכל מדינה המכנה עצמה דמוקרטית. גם בישראל אנו צופים בחסימות כבישים חדשות לבקרים. אין כל צורך להראות כי בכל דמוקרטיה אמיתית, נעשה שימוש רב בכלי המחאה הזה, ואיש לא מעלה על דעתו לנסות ולטעון כי הוא אינו לגטימי מבחינה דמוקרטית – למרות שאין חולק על כך כי מדובר בעברה על החוק היבש. כאמור – לאור חומרת המצב אליו נכנסה מדינת ישראל, ולנוכח ההתעלמות הבוטה של הנהגת המדינה באותה עת, מכל מחאה חוקית של מאות אלפי מפגינים, הצעד של מחאה מן הסוג האמור היה מתבקש ולגטימי .
כך קבעו שלושת השופטים שישבו בדיני (ת"פ 3996/96):
" הם ביטאו דעה של רבבות אנשים, אשר נוצרה אצלם תחושה שהשלטון אינו מתייחס אליהם, לא רק ברמה של אי התחשבות בדעתם,אלא גם ברמה של אי הקשבה לדעותיהם."
וכך קבע יו"ר ועדת הבחירות לכנסת, שופט בית המשפט העליון יעקב טירקל , כאשר ביקשתיו לקראת הבחירות הקרובות לקבוע כי לא דבק במעשי קלון:
"בעקרו של דבר מדובר, אפוא, בהפגנה ובהבעת דעה של מפגינים רבים בענין ציבורי שהיה שנוי במחלוקת קשה, תוך הבעה גלויה של כוונה שלא לנהוג באלימות וקריאה שלא לעשות כן. על המעשים שעשה שלא כחוק נתן המבקש את הדין – וכך ראוי היה שיעשה – אולם, לדעתי, אין בנסיבות עשייתם של המעשים כדי לעורר אותה תחושה של סלידה, רתיעה, שאט נפש, תיעוב ואף גועל. אין כאן אותה חומרה מוסרית המכתימה את המעשים בכתם של קלון. בעיני, אדם הבא לעשות נפשות להשקפות לגטימיות , או כדי להביע מחאה או תמיכה בעניין ציבורי חשוב, כאזרח במדינה דמוקרטית, בדרך של הפגנה, לא דבק בו פגם מוסרי הראוי לבוז, ואין הוא עוטה חרפה אשר לא תימחה"
על קביעתו זו של השופט טירקל – הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
נשיא בית המשפט העליון – אהרון ברק, בראש הרכב של חמישה שופטים, דן בערעור, ולא שינה את קביעתו זו של השופט טירקל .
מעבר לכל הטיעונים המוסריים והמשפטיים, ברצוני להסב את תשומת הלב להיבטים התנועתיים הקשורים לבקשתי.
· הציבור אותו הובלתי הוא הציבור שעלה את נתניהו והליכוד לשלטון ב96.
אין ספק שעליית הליכוד לשלטון ונתניהו בראשו בבחירות 1996 – נעשתה על גלי המחאה הגדולים נגד הסכמי אוסלו. באותה התמודדות פעלנו חברי ואני ללא לאות לבחירתו של נתניהו . כנגד כל הסיכויים הצלחנו להביא לבחירת יו"ר הליכוד לראשות הממשלה. באותם ימים עוד לא הייתי חבר ליכוד או כל מפלגה אחרת. כיום כשאנו מנסים להשתלב בתנועה ואף להתמודד על תפקידי הנהגה – יש המלינים על ה"השתלטות העויינת ".
· השיטה לפיה המנצח מוציא מהמשחק את המפסיד מדיפה ריח רע מאוד.
לכל ברור שהמאבק שלי בהסכמי אוסלו (לפני 11 שנה!), משפטי, והמחיר האישי ששילמתי, לא עניינו איש עד להישג הנאה שהשגתי בהתמודדות על ראשות התנועה. ברור כי מדובר בתפירת חוק רטרואקטיבי, על פי מידתי, בכדי לרצות את השמאל.
· וותיקי הליכוד עוד זוכרים את הרדיפות על בסיס אישי.
משיטת הדמוניזציה של יריבים פוליטיים סבלה בעיקר הנהגת הליכוד הוותיקה. בלי חרות ובלי מק"י היתה סיסמתו של בן גוריון . צורב לראות כיצד כיום, ששים יורשי קורבנות אותה שיטה, לאמצה אל קרבם.
בהתמודדות על ראשות התנועה ניהלתי קמפיין שהתבסס כולו על עקרונות. יריבי העדיפו לייצר התמודדות אישית במקום רעיונית. לא נעניתי ל"דו קרב" הזה וגם בשעת כתיבת שורות אלה, אני גוזר על עצמי אלם תקשורתי נוכח הלינץ ' התקשורתי המכוון נגדי.
החלטה של יו"ר וועדת הבחירות של הליכוד, המאשרת בניגוד לכל הערכאות החיצוניות את התהליך הפסול שתואר לעיל, תמיט קלון כבד על תנועת הליכוד.
לתקן עולם במלכות ש-די
משה פייגלין
קרני שומרון.
ומה הלאה?
איננו יודעים כיצד בדיוק תסתיים הפרשה הנוכחית. ברור לנו שאנו מייצרים מוקד חדש בהוויה הישראלית, מוקד אמוני להנהגה. את ההישג אותו השגנו, השגנו ללא שום ייצוג בכנסת. ייתכן אולי ובכנסת הבאה יישב משה פייגלין ו/או נציגים אחרים של מנהיגות יהודית. בין אם כך ובין אם לאו – מן הנקודה אליה הגענו אנו ממשיכים ובגדול.
איש מן המתנדבים הרבים שפעלו במסירות נפש של ממש במהלך ההתמודדות לראשות – לא חוזר הביתה! טיפסנו לנקודה גבוהה הרבה יותר מזו שעמדנו בה קודם לבחירות. הציבור הישראלי נחשף לרעיונות ולנושאיהם. אנו ממקדים התעניינות עצומה. עבודה רבה לפנינו ולכל הפעילים נתח חשוב בהמשך המהפכה האמונית . אנו מתכננים כמה וכמה כינוסי הודאה לפעילים וחלוקת תפקידים ברורה - איש איש כפי כוחו – להמשך הפעילות. הגענו לנקודה גבוהה יותר, אך איננו עוצרים עד לפיסגה !
עדכון מנהיגות יהודית צעירה
בשבת שעברה השתתפו 30 צעירות וצעירים בשבת מנהיגות יהודית צעירה בקהילת "אור וישועה" של הרב זייני בחיפה. השבת עסקה בנושא: "מקום התורה (דת) במדינה יהודית. על הלוגיסטיקה והביצוע עמלו סעדיה ורעות גורודצקי. בשבת זו שמענו 4 הרצאות מרכזיות שבאו בליווי לדיונים על מאמרים שנאספו ושימשו כחומר רקע רעיוני ועובדות על מה שקורה בממסד הדתי כיום במדינת ישראל (לקבלת מאמרים בדוא"ל:
).
הרב דודי שפיץ דיבר על שורשי הציונות כיסוד להיווצרות בעיית דת ומדינה, והציג את העימות הקיים היום בחברה הישראלית בין מדינה יהודית שבה אין מתח בין התחומים כי אחד הם, ובין מדינת כל אזרחיה שהיא המולידה והיוצרת את המתח בין התחומים.
הרב אליהו רחמים זייני, רב הקהילה, דיבר על הנושא "שיקום מעמד הרבנות במדינת ישראל". הרב הציג את המתח הקיים בין ההנהגה הרוחנית (הרבנים) וההנהגה הפוליטית מתח זה יתפוגג כאשר ברמה הקהילתית ינהיגו הרבנים ואילו ההנהגה הפוליטית צריכה להתחשב ולהכפיף את עצמה לזו הקהילתית.
שלמה עם-שלם יו"ר מנהיגות יהודית בחיפה חלק איתנו את ניסיונו מהעיסוק במערכת הפוליטית הכללית ובפרט בזו שבחיפה תחת הכותרת: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".
