מפת הדרכים  - אסון ידוע מראש

אליקים העצני        

הקדמה

כל המובאות דלהלן מתורגמות מן הנוסח האנגלי של "הטיוטה השלישית" (למיטב ידיעת האחרונה) של מסמך, שנוסח על יד ארבעה גורמים הקרויים "קוורטט" (האו"ם, ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה), ואשר פרסומו נדחה לבקשת ישראל עד אחרי הבחירות והרכבת הממשלה החדשה.

השם המלא של המסמך:
"מפת- דרכים טעונת-ביצוע לפתרון קבע של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני".

*            *            *

ואלה העקרונות המרכזיים של "מפת הדרכים"

1.    הקמת מדינה פלסטינית

כפי הנובע מן הכותרת ולכל אורך המסמך, המדינה הפלסטינית היא יעדה המרכזי של מפת הדרכים. מדינה זו אמורה להיות "בלתי תלוייה, בעלת-כושר-חיים, ריבונית" וכן "בעלת רצף קרקעי מירבי".  (אין זכר במפת הדרכים להתניות שרון, כגון – שמדינת פלסטין תהיה נטולת שליטה על הגבולות, מפורקת מחימוש, נטולת סמכות לכרות הסכמים בינלאומיים, נתונה לשליטה אווירית ישראלית וכיו'ב.}

המדינה הפלסטינית תוקם בשני שלבים:
לאחר קיום בחירות כלליות: "אופציה להקים מדינה פלסטינית בעלת גבולות זמניים" – בשנת 2003. וכן : "חברי וועדת הקוורטט יעודדו הכרה בינלאומית של המדינה הפלסטינית, לרבות האפשרות לחברות באומות המאוחדות".

מדינה פלסטינית בעלת גבולות קבע תקום– לאחר פתרון שאלת הגבולות, ירושלים, הפליטים וההתנחלויות – בשנת 2005.

(בכך הושמה לאל התנייתו הידועה של ראש הממשלה בדבר תהליך ממושך של עשר שנים ויותר).

2.    בינאום הסכסוך

א. שתי וועידות בינלאומיות.

ב. הקוורטט

הוועידה הבינלאומית הראשונה תתכנס בשנת 2003 לאחר תום הבחירות הפלסטיניות. מטרתה – "להשיק תהליך של מו"מ שיוביל להקמת מדינה פלסטינית בעלת גבולות זמניים".

הוועידה הבינלאומית השניה תתקיים בתחילת 2004 לאישור ההסכם שהושג בנוגע להקמת המדינה בעלת הגבולות הזמניים "ולהשיק תהליך" שיוליך להסכם קבע  (ולמדינת קבע פלסטינית).

כל ממשלות ישראל – ימין ושמאל – ברחו מוועידות בינלאומיות כמו מפני האש. הסיבות לכך, הברורות לכל ילד, לא נשתנו בתקופת שרון, ואולי – נוכח התמיכה הבינלאומית בעניין הערבי והאיבה הגלויה לישראל ואף ליהודים – המצב דווקא החמיר. נוכח זאת, הסכמתו של שרון לוועידות הללו, שבהן תהיה ישראל בטלה בששים, מתמיהה ביותר.

הקוורטט הוא המכשיר העיקרי להוצאת חופש הפעולה הריבוני מול הפלסטינים מידיה של ישראל.

והרי מקצת מתפקידיו וסמכויותיו:

הקוורטט הוא הוא המכנס את הוועידות הבינלאומיות (תוך "התייעצות" עם הצדדים בלבד). כלומר, הוועידות הבינלאומיות תיכפינה על ישראל בעל כורחה.

הקוורטט הוא שיחליט "על בסיס החלטה משותפת, באם בשלו התנאים להתקדמות, בהתחשב בביצוע ע"י כל הצדדים". כלומר, שיפוט זר יקבע את המעבר אל שלב המדינה הפלסטינית. בכך סוכל התנאי של שרון, כי כל תזוזה תהיה תלויה בשיפוט ישראלי בדבר הפסקת טרור, איסוף נשק, הפסקת ההסתה וכיוצ"ב. בקיצור: ניהול הסכסוך נשמט מידינו.

הקוורטט מקים מנגנון לפקח על ביצוע מפת הדרכים ע"י ישראל והפלסטינים (זכור, ששרון נמנע מפעולה צבאית של ממש במשך כשנה וחצי, ובלבד למנוע הכנסת מפקחים בינלאומיים לשטח. עתה הוא מסכים לפיקוח בינלאומי ממוסד , הגורם לסילוקנו למעשה מריבונות ניהול הסכסוך, מיד עם התחלת התהליך, עוד לפני קומה של המדינה הפלסטינית).

הקוורטט יפקח, שכל צד "יבצע את המוטל עליו במקביל".

דבר זה סותר את תכניתו של שרון, לפיו כל ביצוע ע"י ישראל יבוא רק אחרי שהצד הפלסטיני יקיים במלואו את המוטל עליו.

לדוגמא: ההתחייבות הפלסטינית לחסל את הטרור תעמוד במקביל להתחייבויות הישראליות בענין ההתנחלויות (ר' להלן). עצם העמדת שני הנושאים האלה זה מול זה – מקוממת, אך לבד מזה ברור, שהצד הפלסטיני יראה עצמו פטור מלחדול מטרור בטענה שבצד הישראלי, כולל בירושלים המזרחית, נעשתה בנייה או הוכנס קרוון. השיפוט במחלוקת כזאת יהיה בידי הקוורטט. בכלל, כל הפרה ערבית - יתבעו מאתנו להביא לשיפוט בפני "הקוורטט", אשר ישמע טענות נגדיות בדבר הפרות ישראליות. כך יבטל עצם תפקודו של הקוורטט חלק גדול מן הריבונות הישראלית.

הקוורטט מעורב בתפקיד מכריע בתחומים נוספים:

הקוורטט יתערב "כל אימת שנחוץ" במו"מ הישיר בין הצדדים. כך ירד לטמיון עוד עיקרון ישראלי, שהיה מקודש עשרות בשנים: המו"מ הישיר.

הקוורטט יקבע "לוח זמנים ריאליסטי" להתקדמות בתכנית.

"תמכה תפעולית, מעשית ואפקטיבית" בכל שלבי המעבר לשלטון הפלסטיני. כלומר – הוא יתערב בכל התחומים: כספי, מינהלי, חוקתי, בטחוני. ההתערבות הזאת כבר מתרחשת בשטח.

התערבות של הקוורטט לקראת "פתרון הקבע" ובין היתר בכל הנוגע לירושלים, הפליטים, ההתנחלויות.

"מאמצים בינלאומיים" לקראת "רפורמה ויציבות המוסדות הפלסטינים והכלכלה הפלסטינית". כלומר, מעורבות בכל התחומים.

3. התנחלויות

א.    "ממשלת ישראל תפרק מיד את כל 'המובלעות' שהוקמו מאז מרץ 2001".

נוסח אחר:
         "ממשלת ישראל תפרק מאחזים שהוקמו מאז מרץ 2001".

עפ"י שני הנוסחים, פירוק המאחזים וההקפאה הנזכרת להלן אינם מותנים בהפסקת הטרור תחילה, אלא יצטרכו להתבצע – כאמור – "במקביל".

ב.  "ממשלת ישראל מקפיאה כל פעילות התנחלותית (כולל צמיחה טבעית של היישובים)".  

נוסח אחר:
         "ממשלת ישראל מקפיאה כל פעילות התנחלותית.. כמו כן תיתן קדימות (בהקפאה א.ה.) לפרוייקטים המאיימים על רצף אזורי המגורים הפלסטינים, כולל האזורים סביב ירושלים".

כל הנ"ל – עוד בשנת 2003.

ג.  לקראת הקמת המדינה בעלת הגבולות הזמניים נדרשת: "...השגת מידה מירבית של רצף גיאוגרפי (נוסח אחר: טריטוריאלי), כולל צעדים נוספים בנושא ההתנחלויות:" 

(הכוונה שקופה: עקירת היישובים המפריעים "להמשכיות הטריטוריאלית", כלומר – יישובי ההר).

גם זאת – "לקראת" המדינה הזמנית, כלומר עד סוף 2003 .

ד.   דיון על גורל יתר ההתנחלויות יהיה לקראת המדינה-הפלסטינית-בעלת-גבולות-הקבע, כלומר עד סוף 2005.  

4.     ירושלים

א. "ממשלת ישראל תפתח מחדש את לשכת המסחר ומוסדות פלסטינים אחרים שנסגרו במזרח ירושלים".

ב.  הדיון על מצב הקבע מטרתו לספק "פתרון ריאליסטי וצודק לבעיית הפליטים והחלטה במו"מ על המעמד  של ירושלים, שתיקח בחשבון את הענין הפוליטי והדתי של שני הצדדים".. ניתן כאן לערבים בירושלים מעמד פוליטי שווה למעמדה של ישראל, ובכך נקבעה למעשה מראש חלוקת העיר.

גם הביטוי "צודק" בענין הפליטים אינו מבשר טובות.

5.    "בטחון"

תבוצע התכנית האמריקנית "לבנייה מחדש, לאמון ולהחזרת תכנית התיאום הבטחוני, תוך שיתוף פעולה עם מועצת פיקוח חיצונית שתכלול את ארה"ב, מצרים וירדן".

האיחוד האירופי תובע להוסיף: "בתמיכת הקוורטט או בתמיכת האיחוד האירופי".

חומרה יתירה יש בהסכמתו של שרון לערב אלמנטים צבאיים מצריים וירדנים (!)

6.    אלמנטים נוספים

היוזמה הסעודית
"הסדר זה יתחשב במיוחד בחשיבות הנמשכת של היוזמה הסעודית שנתקבלה בפיסגה הערבית בביירות".

יוזמה זאת מדברת במפורש על נסיגה מלאה, עד לגבולות 1967, כולל בירושלים, וכן על החזרת הפליטים עפ"'י החלטת האו"ם  194.  נקודה זאת נקבעה במפורש בפיסגת ביירות.  ניסיונו של שרון להביא למחיקת פיסקה זו – נכשל.

"סיום הכיבוש"
ללמדך, שאיזכור היוזמה הסעודית אינו לתפארת המליצה בלבד – עיין בניסוח המופיע בסוף המסמך:
תהיה "...הסכמה בדבר מעמד הקבע המקיף לסיום הסכסוך הפלסטיני-ישראלי ב-2005... על בסיס החלטות מועצת הבטחון של האו"ם... לסיום הכיבוש שהחל ב-1967..."

"סיום הכיבוש", הווי אומר: גבולות 67'.

ג.     הגולן

"... להשגת שלום מקיף בכל המסלולים, כולל המסלולים הסורי-ישראלי והלבנוני-ישראלי".

"וועידה בינלאומית שניה.. שתתמוך בהתקדמות לקראת הסדר כולל במזרח התיכון בין ישראל ללבנון ובין ישראל לסוריה ,מהר ככל האפשר".

ד.     רישעות לשמה

"ממשלת ישראל לא תנקוט פעולות החותרות תחת אמון - לרבות גירושים, התקפות על אזרחים.. החרמה או הריסה של בתים ורכוש פלסטיני כאמצעי ענישה או הקלה או סיוע (facilitate) של בנייה ישראלית והרס מוסדות אזרחיים ותשתיות פלסטיניות.

כל המוסדות הישראלים הרשמיים ישימו קץ להסתה (נוסח אחר: שיסוי) נגד פלסטינים."

לשם האיזון – גם ישראל מואשמת בהסתה.

בנייה ישראלית נחשבת "חתירה תחת אמון".

הדברים אינם תיאורטיים, ר' "דו"ח בדין" (פורסם בשבועון "בשבע"):
"כאשר שאלתי את דובר שגרירות ארה"ב האם שיפוץ בית כנסת "החורבה" שברובע היהודי ייחשב.. כבנייה בלתי חוקית.. התשובה שנתקבלה בשם שגריר ארה"ב בישראל..,דניאל קרצר, היתה שאכן כל פעילות בנייה בעיר העתיקה בירושלים תיחשב "בנייה בלתי חוקית" עפ"י תפיסת מדיניות החוץ של ארה"ב".

*            *            *

הערות סיום

ב"ידיעות אחרונות" מיום 21.1.03 פורסמה ידיעה זו:

פאוול עונה לשרון:  "עזרנו להקים את הקוורטט, ואנו תומכים בו בכל", כך אמר אתמול מזכיר המדינה האמריקני, קולין פאוול, בתגובה לדברי ראש הממשלה, אריאל שרון, שהתייחס בביטול לקוורטט.

"אחרי הבחירות בישראל", אמר פאוול בניו-יורק, "נחדש ביחד עם הקוורטט את המאמץ להשיג הסכם במזרח התיכון. אנו מחוייבים לקוורטט ולמפת הדרכים, עליה אנו עובדים קשה."

בנוסף לכך "הזכיר" פאוול לשרון את החזון של הנשיא ג'ורג' בוש, "שהמטרה שלו היא להקים מדינה פלסטינית באזור".

כך נסגרת על שרון המלכודת של "מיתווה בוש", מיתווה שהציג כיצירה משותפת, שלו ושל נשיא ארה"ב. אם מיום הקמת המדינה ועד עתה סמוכים היינו לשולחנה המדיני של ארה"ב בלבד, ולא תמיד ליקקנו דבש, הרי מעתה הושלכנו לחסדיהם של האו"ם, האירופים ורוסיה, והדבר נעשה  בהשתתפותה הפעילה של ממשלת שרון ושר החוץ שלה, פרס.

ראה  למשל -  פרס בראיון עם דן מרגלית, הערוץ הראשון (15.10.02): "הממשלה הודיעה שהיא מקבלת את חזון בוש – שתי מדינות לשני העמים".

עוד אמר: "נוספה עכשיו צלע שלישית – הקוורטט."

שרון, בראיון עם דן מרגלית, הערוץ הראשון (16.10.02): "קבלת תכנית בוש, זו הכרעה אסטרטגית וזו בעצם תכנית משותפת, ישראלית-אמריקנית".

שר החוץ פרס מציג לנשיא מאורטניה "את תכנית הקוורטט, הכוללת.. הקמת מדינה פלסטינית עם גבולות זמניים... הקוורטט שוקד כעת על ציור מפת דרכים מפורטת וישראל מקבלת באופן עקרוני את הרעיון.."  (ידיעות אחרונות, 9.10.02)

אלכס פישמן, ידיעות אחרונות,  18.10.02:

"עד כמה שהדבר יישמע מוזר, 'מפת  הדרכים',שכל כך חרדו מפניה בישראל, מבוססת בעצם על רעיונות שהעלה ראש הממשלה שרון בוושינגטון בעבר, רעיונות שתרמו גם לתכני הנאום של בוש בנושא הפיתרון במזרח התיכון. כך, למשל, הרעיון לממש את התהליך המדיני בשלושה שלבים, המופיע ב"מפת הדרכים" החדשה, הוא, במקור, רעיון של אריק שרון, שהפך אצל אנשי הפנטגון לנייר קונקרטי, שמחייב גם את ישראל לעשות משהו..."

"צוותים של מומחי מודיעין מצריים וירדניים יגיעו בימים הקרובים ליריחו כדי לאמן את הצוותים החדשים של מנגנוני הביטחון הפלסטינים. הכשרת העובדים תהיה חלק מהרפורמה המתוכננת במנגנוני הביטחון הפלסטיניים".

(ידיעות אחרונות 21.8.02 )

אחרית דבר

ניתן לסכם ללא הגזמה, שלפנינו "מפת דרכים לגיהנום", מסמך שאינו נופל בחומרתו מן הספר הלבן הבריטי של שנת 1939 . ליד "מפת הדרכים" נראים הסכמי אוסלו כמשחק ילדים.

  הבקורת  המיתודולוגית נגד הסכמי אוסלו הצביעה על הפגם היסודי שישראל הקדימה להקים לפלסטינים "רשות פלסטינית" ולתת להם סמכויות, שטחים, נשק וכספים, אך השאירה את נקודות המחלוקת העיקריות – גבולות, פליטים, ירושלים, התנחלויות וריבונות – לסוף. דבר זה איפשר לפלסטינים להשתמש במסגרות ובאמצעים הללו כמנופים, כדי לנסות ולכפות בעזרתם בכח את הפתרון שנראה להם לגבי המחלוקות המרכזיות שהושארו לסוף.

שרון לא רק שלא למד את הלקח הזה של אוסלו, אלא חזר על השגיאה הטקטית הזאת בחומרה יתירה: הפעם הוא נותן לפלסטינים מיפרעה בצורת מדינה ריבונית, ומעתה יוכלו להלחם להשגת אותם הנושאים המרכזיים – באמצעות מדינה ריבונית חברה באו"ם,המצוידת  בכל הכלים, הסמכויות והתמיכה הבינלאומית הכרוכים בכך.

בתום שנתיים וחצי לאינתיפאדה יכול יאסר ערפאת לרשום לעצמו את השגת מטרות המלחמה שלו: מדינה פלסטינית בטווח המיידי, מעורבות ופיקוח בינלאומיים, הכנסת האו"ם ואירופה לתוך השטח, מעורבות צבאית של ירדן ומצרים, תהליך של חיסול ההתנחלות היהודית , הוצאת החזקה האפקטיבית ברוב חלקי יש"ע מידי ישראל.

המחשבה , שעל כך שילמנו מאז אוסלו בלמעלה מ-1000 יהודים נרצחים ואלפים רבים שנפצעו - מצמררת.