ליל חנוכה - שני שירים שהם אחד כביטוי למלחמת תרבות נמשכת

טשרניחובסקי (1896) זלמן שניאור (1930 [?]

חנוכה הוא המועד לבדיקת ממד הלאומיות העברית - יהודית. האם ניתחסמה הקריסה של הלאומיות –היהודית- העברית המכונה בעשרים השנים האחרונות כ'אתנוצנטרית' , כביטוי צר אופק ואנוכי של ספק תרבות שאינה דת ומתיימרת להיות ייצוג של לאום גזעני. לאומיות אינה לגיטימית יותר, במקרה הטוב היא ממשיכה לשקוע במהירות אל המרכז, ריק[ואקום] ההסכמה הפוליטית המדומדם שהוא עדיין לגיטימי בקושי, החור השחור של הישאבות שרידי התודעה הלאומית, כאשר שיא האומץ או שיא הלגיטימיות מתגלם בביטוי הנבוב 'ניאו- שמרנות' שהוא יישור קו עם האמריקנים המשפילים את ישראל בהתמדה. רובד ניכר בציבור היהודי חי תחת כיבוש התודעה שהנחיל השמאל. היהודי השלים עם מחיקת לאומיותו מתעודת הזהות שלו כלאום יהודי. כדי להוכיח את סופית את אי- גזענותו הוא מחכה לניצחון ברור יותר של השמאל שירשום סוף סוף כסימן רשום את המותג 'ישראלי' בתעודת הזהות. כל מי שגר במרחב המקומי. יהודי, ערבי מוסלמי או נוצרי, כולם ישראלים. אנחנו יעאני העם הישראלי הנגאל, לא עוד יהודים אנחנו ברוך השם.

לא כך היה ברוב ימיה של הציונות החילונית. חג החנוכה היה ביטוי מרכזי לתחיית הלגיטימיות של כוח המגן העברי בכל כינוייו. 'הגנה עצמית'. ארגוני שמירה, גדודים עבריים, מחתרות וצבאיות. מסעות מתל-חי למצדה. כיום ארגוני הנשים סרסו את הצבא. מצד אחד פלשו ליחידות הקרביות ומאידך הפכו את הניצחון על האויב ללא לגיטימי שהרי האויב הוא רק אחר מסכן. נשים מכנות את הצבאיות כמיליטריזם ומבגידות את הצבא מבפנים. הצבא והאתוס הרשמי שלו שבוי בידי תנועת 'יש גבול'. איפוק הפך לכוח או לנשים שהפכו לגברים בצבא הגירוש. בעבר תמיד היה כוח מרכזי שילחם ב'ברית שלום' , בקומוניסטים או ב'שלום עכשו'. אבל כעת המרכז, מה שהיה בעבר מפא"י גויס על ידי השמאל. לעומת זאת האתוס האופנסיבי, הדחף להיחלץ ממצבו של היהודי ההולך כצאן לטבח פרץ באון לפחות מאז הפוגרום בקישינוב , מאז "בעיר ההרגה" של ביאליק כאתוס הדומיננטי [ראה ספרה של אניטה שפירא 'חרב היונה' 1992 ] כאשר הדובר "בעיר ההרגה" הפואמה של ביאליק לועג לניני המכבים השוכבים מתחת למיטות וצופים בשיתוק אונים באונס נשותיהם ובנותיהם וברצח בני ביתם.

כל מה ששינה את דפוסי ההתנהגות היהודיים עולה עתה בעשן נרות חנוכה שאין לנו כביכול רשות להשתמש בהם.

נקמה? איזו מילה טמאה כביכול. כולנו נושיט יד לשלום גם אם יגדעו ידינו וראשנו אלף פעם. לא כך צמחה הציונות, זו, הציונות החילונית החל "מסופות בנגב" 1881 שהולידו את שירת 'חיבת ציון' ועד לשירו של אהרון זאב. "נס לא קרה לנו, פך השמן לא מצאנו". שתי העמדות הללו לא השמאלית ולא החילונית המרכזית אין בהם לספק דלק לקיום היהודי הריבוני אפילו לזמן קצר וההתהפכות בו תבוא.

חג חנוכה הנוכחי מהווה ליל המתנה ארוך לחומת מגן שתיים כמבצע לא לגיטימי לפי הנורמות של הסרט 'ג'נין ג'נין'. ממתינים עדיין לאיזו קטסטרופה איומה שתפגע באתרים בטחוניים באשקלון ותגרום לנזק עצום בנפשות מה שנקרא מגה פיגוע. בפולמוס המופיע בשירים התאומים שאנו מביאים כאן אנו מציינים תזכורת. כמה זמן לקח להעמיד עם על רגליו מפרעות קישנוב דרך פוגרומים ושואה.

שני שירים בני אותה כותרת 'ליל חנוכה' האחד של שאול טשרניחובסקי 1896 והשני של זלמן שניאור שזמן חיבורו איני יודע לי אך כיון שהוא מלוקט סמוך ליובל השישים של ביאליק נראה שהוא מסביבות 1930 . השיר השני אינו אלא עיבוד, המחזה ריענון, עיצוב והרחבה של השיר הראשון. בשני השירים פוקדת סופת צפון בליל חנוכה מושלג את משכנות היהודים, עיירה בגולה. היהודים השאננים מסתפקים בלבבות וסופגניות ובנרות חנוכה דקים שהם נרות יארצייט "נרות אזכרתך" ליהודה המכבי. כל שיר ושפת תקופתו והיכולת הפואטית של משוררו. שניהם בנויים על דיאלוגים דראמטיים בין יהודה המכבי או בין המכבים ליהודי העיירה.

טשרניחובסקי הצעיר מוציא את קובץ שיריו הראשון 'חזיונות ומנגינות' ותובע נורמות לאומיות הקשורות עדיין בערכיה של תנועת ההשכלה. מושגי אור וחושך, הדת והחיים, המלחמה באסתטיקה. פתיחה שאבלונית של תיאור נוף בשירת ההשכלה. לאחר מכן עלילה ומעין דיאלוג ללא מענה. המכבים הפוקדים את גלי העצמות, היהודים המיובשים בעיירה המתביישים בניני המכבים ומתכחשים אליהם ולפיכך נספים ואילו אצל שניאור הסופה בעלת כפות השלד הטופחת מקאברית על הגגות מתגלגלת לשכינה, לסבתא לאם היהודיה הצורחת מן המדורות עם היהודים שמע ישראל ומנסה לגרש את יהודה המכבי, היהודי החדש שבא להסית את היהודים ולהצית "תבערות עולם". לערוך מהפכות קומוניסטיות , סוציאליסטיות או ציוניות לאומיות. יהודה המכבי אומר לזקנה שתפקידו הוא לשחוט אותה.[ביטוי של שלילת הגלות שהיה גם ביטוי אוטו - אנטישמי פנימי שהתגלגל לשלילת פייגלין שהפך למוטאציה יהודית - אמונית -ריבונית. לנטע חשמונאי של ממש. המטרה עדיין בעינה נותרה ונשארה לשחוט את דימוי היהודון המפריע לשוחר המרכז,שוחר הנורמליזציה. כך היה יחס היישוב ליהודים הגלותיים בשואה. אבל יהודה המכבי רק מאיים הוא נרתע מפני הזקנה-העתיקה שלא כצבא הגירוש שלא נרתע. יהודה המכבי הוא יהודי בעל לב רחום ובכניעתו לזקנה בסירובה לגאולה האלימה הוא מפקיר את יהודי העיירה לפוגרום הבא.

הויכוחים עם האם היהודיה או עם השכינה כמגינת אפרוחיה כביטוי להחלצות מתפיסה גלותית עולים באופן מובהק בקטע שפרסם ברנר ב 1905 .

אנו מביאים כאן פתיחה לאחד הקטעים המפורסמים המבטאים את עמדתו העיקשת של הצעיר היהודי כנגד אמו המנסה לשכנעו שלא להצטרף לשורות ההגנה העצמית נכתב על ידי יוסף חיים ברנר תחת הכותרת :

הוא אמר לה

י"ח ברנר

יש לציין שכל פרשת החשמונאים מתחילה לפי ספר המכבים וסיפורים רבים אחרים ביניהם נוצריים בבת-מתתיהו

שהייתה מכוח גזרות אנטיוכוס אמורה להיבעל להגמון תחילה והוקיעה את בני משפחתה ובני עירה במודיעין שלא לחמו לתקנות בנות ישראל. בת –מתתיהו היא דוגמה לכל הבנות הקטינות העצירות שסרבו להתייחס לשלטון משפיל והעדיפו להיות כלואות בבית הסוהר. הן מייצגות סוג אחר של פמיניזם כדוגמת יעל ודבורה ומרים הנביאה משוררות המלחמה הלאומית ולא כעיקר נשות זמננו-ארבעת האמהות משוררות התבוסה.