|
מה המשמעות האמיתית של מתן אפשרות להצבעתם של ערביי מזרח ירושלים בבחירות לרשות הפלשתינאית?
הפוליטיקה הישראלית מתנהלת על פי עקרון הרפלקס המותנה. דוגמה טובה לכך רואים אנו עתה בשאלת מתן אפשרות לערביי מזרח ירושלים להשתתף בבחירות לרשות הפלשתינאית. השמאל כולו, כולל "קידמה" – תומכים בעניין, הימין כולו– מהליכוד וימינה – מתנגד. הסיבה ברורה לכאורה: התרגלנו לחשוב שהשתתפות כזו פוגעת בריבונותנו על ירושלים. אך אם רק נעצור לרגע, ונחשוב מחדש על משמעות הדבר, נגלה בו תקדים חשוב מעין כמוהו. תמיכת השמאל בהצבעה כזו היא בעצם הודאה בלגיטימיות של הפרדת בין זכויות האדם לבין הזכויות הפוליטיות. שהרי מה טוען השמאל: לערביי מזרח ירושלים, המחזיקים בתעודת זהות כחולה, ולמרות זאת אינם רשאים להשתתף בבחירות לכנסת – מגיע לממש את זכיותיהם הפוליטיות הראויות לכל אדם כאדם, ולכן, אם אינם עושים זאת במסגרת מדינת ישראל, ראוי שיעשו זאת במסגרת פוליטית אחרת. אחרי מלחמת ששת הימים, נמנעה מדינת ישראל מהחלת ריבונותה על כל שטחי יש"ע המשוחררים, רק מסיבה אחת: נהוג היה לחשוב שדבר זה יחייב מתן זכות בחירה לכנסת לכל ערביי יש"ע. הפרדה בין זכויות אדם – הזכות להתפרנס בכבוד, לחנך וכדומה – לבין הזכות לביטוי פוליטי, נראתה אז בלתי דמוקרטית ובלתי לגיטימית. עתה נקבע העיקרון. כמו בירושלים כך גם בכל יהודה והשומרון. החלת הריבונות הישראלית איננה מחייבת מתן זכות בחירה לכנסת. לגיטימי ודמוקרטי שהערבים תושבי האזורים הללו יוכלו לממש את זכותם הפוליטית בישות פוליטית או מדינה ערבית אחרת – איש לפי בחירתו. עובדה, אפילו השמאל תומך בכך. הגורם האידיאולוגי שבגללו לא הוחלה הריבונות הישראלית על שטחי ארץ ישראל המשוחררים – לא קיים עתה, בעקבות התקדים הנוכחי. כמובן, החלת הריבונות עדיין איננה פותרת את בעיות הביטחון הכרוכות בסוגיה, אבל היא תנאי לכך. מעתה, נפתח הפתח העקרוני – גם אם עדיין לא הבטחוני, הפוליטי והמעשי – להחלת ריבונותה של מדינת ישראל על כל שטחי ארץ ישראל שבידינו – בדיוק כמו שמוגדר בחוקת הליכוד.
|
