חורף

הימים מתחילים להתארך ובכל זאת טבת הוא הקר והחשוך שבחדשים. שלכת מסביב. אין חגים אין חופש ואין נופש. אנו בעיצומה של שגרה. יש הנהנים מתקופה זו, הנהנים מעבודה. אלו האנשים המקבלים את המציאות: "אדם לעמל יולד". לרבים זו תקופה לא פשוטה. אין לאן לברוח, ההתכנסות היא פנימה לתוך הבית, לתוך עצמנו. מובא בבני יששכר לחודש טבת, שזהו החודש להתגבר על מחשבות נפולות מבנים. רגשי אשם, נחיתות, דכאונות ובעיקר כעסים. אין הארה חיצונית שתסיח את הדעת, חייבים לעבוד.כמו העצים העומדים במערומיהם, גם אנחנו מול עצמנו באמת. זהו חודש ההזדמנות לצמוח מתוך המציאות האפורה כפי שהיא, בלי דמיונות. זה הזמן להודות על מה שיש, ולהתמודד. לא בהכרזות גדולות, אלא במעשים היום יומיים הקטנים. עבודה, לימודים, בית, ילדים, בני-זוג – משפחה. זה הזמן לבנות.

הבניה המשותפת יכולה להוליד המון קרוב הבנה וחמימות, אך יש גם אפשרות ליפול. לעיתים זה הזמן לגייס אמונה גדולה ש"הוא המושיב יחידים ביתה" ( ) ו"מה' אישה לאיש". ( ) והכל מדויק. הבעל, האישה, הילדים, הם הכי מתאימים לי. אין מקרה. אנחנו משפחה מותאמת להפליא. נכון, חסר, איננו מושלמים, ויש מה לשפר, אך מנגנון המצוקות, גם הוא מדויק. הוא הוא ההודף אותנו אל הקב"ה בזעקה פנימית שפורצת את גבולות ה"אני" המצומק ומרחיבה אותנו מבפנים. הוא הדוחף אותנו לשינוי. זהו זמן של יגיעה ומאמץ, אך אל דאגה, בקרוב יחזור האור, בחוץ וללבבות. עכשיו מתמלאים השורשים המכוסים מן העין, הגזע הענפים, מתעצמים מבפנים, ובחוץ אין סימן, אין רמז. אך אחרי טבת יבוא שבט וינצו הניצנים. בבנין אמיתי אין מרחנות. בבית מתגלים ומתבטאים כל אותם דברים הנוגעים לציפור הנפש. צריך להשקיע בדיאלוג, בשיחה, בהקשבה פנימית, ובנתינה. חודש טבת מגדל אותנו מבפנים לקראת האהבה הגלויה הגדולה שתבוא אחר כך. טבת הוא אתגר.

ימי טבת הם ימי הסתר, חודש שהחל בו המצור על ירושלים. כל עוד ישראל על אדמתם המשפחה שמרה על שלמותה. משנחרב הבית התפזרנו בגלות, החלו סדקים בחומה המשפחתית הבצורה. כשחזרו מבבל לציון, רבו נשואי התערובת. העומד הראשון בפרץ היה עזרא הסופר שעשה (החל מחדש טבת) כדי להיבדל מהנכריות. ( עזרא פרק ט, י, ) . עזרא הבין שהבנין מחדש מתחיל פנימה. בט' בטבת הסתלק עזרא הסופר.

בשבת הקרובה נסיים את ספר בראשית בברכות יעקב לבניו ובקריאה "חזק חזק ונתחזק". נלמד מיעקב איש הפרטים הקטנים, איש המשפחה שכל ענינו הקמת "בית ישראל", וכולו עבודה. י'-עקב. הוא בעל היכולת לחבר.את י' (שם השם) שבשמו ל-עקב, לעבודת הרגליים ההולכות ומבצעות את השגרה ה"קטנה" היום יומית. את הכל השכיל לחבר אל המרכז, אל התכלית אל הבית, לתוך הנצח. לאחר אין סוף ייסורים ששיאן עשרים ושתים שנים שבהם נעלם יוסף, טורף החזון ואבד רוח הקודש, זכה לשנים של אושר כשכל בניו סביבו. איש לא נעדר, כל אחד וברכתו, לכל אחד החלק שלו, כל אחד ועתידו לקראת הבנין הגדול, בנין בית ישראל.

על י' בטבת נאמר: "בעצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים" (יחזקאל כד' ב'), זו התחלת המצור שסופו כעבור שלוש שנים בחורבן הבית. מדוע הביטוי החיובי "סמך"? המזכיר לנו תמיכה ועידוד? איזה סיוע יש במצור? היה יכול להיות משהו חיובי במצור. מצור חיצוני יכול להיות מנוף להתקדם. המצור מאחד את כלם פנימה, "כעיר שחוברה לה יחדיו". צרה מבחוץ יוצרת אינטימיות של יחד. לו השכילו להמיס את לב האבן שבפנים, חומות האבן החיצוניות היו נותרות בשלמותן, היה נמנע החורבן. היתה פה הזדמנות. (דבר מלכות, רבי מלובביץ לפר' ויחי). אני נזכרת בערב מלחמת ששת הימים.היתה תחושה של מצור שהוביל ליחד גדול ולניצחון.

אכן חודש טבת מתחיל באות ט' אות המבשר – טוב. ( ) אך בטבת צריך סבלנות ונכונות לעמל, ואז מתגלה הטוב הזה, בבנין הפרטי והכללי. "היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים". (תהילים נא)