הלכות נכסי ציבור

הצעה לניהול נכסי ציבור של מדינה יהודית מתוקנת.

א.

מצוות עשה מין התורה שלא למסור נכס ציבורי בידיו של מאן דהו. שנאמר "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו", והרי הוא אומר "כי לי בני ישראל עבדים", אמרו חכמים: "לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים". כלל ידוע הוא, כול מה שקנה עבד קנה רבו. הא למדת שנכסים ציבוריים שידם של כול ישראל בהם, קניינו של בורא עולם הם ואין מצמיתים אותם ביד אף אדם, לעולם.

ב.

איזהו נכס ציבורי?

שלושה כללים יהיו נקוטים בידך. כול נכס העונה לכלל אחד, ואין צורך לומר אם עונה ליותר מאחד משלושת הכללים הללו, הריי זה נכס ציבורי לכול דבריו.

א. אוצרות טבע, כגון האשלגן והפוספט אשר מופקים במפעלי ים המלח.
ב. נכס המתפרס על פני שטחים עצומים, בסדרי גודל של מדינה שלמה, כגון כביש חוצה ישראל ורכבת ישראל.
ג. נכס המהווה עורק לוגיסטי ומסחרי בקנה מידה קיומי. זאת אומרת השבתתו, צורת פעולתו, רווחיותו ואף תפעולו השוטף, אינם עניין של אדם מסוים, אלא יש להם השלכות על כול פעילותה של המדינה וממילא השפעה עצומה על כול הציבור כולו. כגון הנמלים ושדות התעופה ואין צורך לומר חברת החשמל, בזק וכיוצא באלו. גם רכבת ישראל וכביש חוצה ישראל נכנסים לתוך הקריטריון הזה.

ג.

היות ומעצם מהותו, נכס ציבורי הוא נכס השייך לציבור כולו, וכולם שותפים בו באופן שווה ומוחלט, ממילא, לעולם אין רשות ביד שום ממשלה למוכרו לאדם פרטי, אפילו הוא גיבור, צדיק ואיש חסד כמו אברהם אבינו. שהרי לעולם יכול לקום כול אדם מישראל ולומר: "אף על פי שגלוי וידוע לפני, שאיש זה צדיק גמור הוא, אי אפשי למכור לו את חלקי".

הא למדת שנכס ציבורי לעולם לא יוכל להימכר לאדם מסוים, אלא אם כן יעמדו כול ישראל כאיש אחד בלב אחד, כמו במעמד הר סיני, ויסכימו בלב שלם ובצלילות דעת גמורה, למסור לאדם זה את הנכס המדובר עד היובל.

אז איך ממשים את הנכס הזה כנכס ציבורי?

להלן הצעת חוק מפורטת, הלא הוא, חוק הנכסים הציבוריים במדינה היהודית ובו שלושה סעיפים:

1.

צדק צדק תרדוף, חלוקה הוגנת וצודקת של נכסי צבור

א. נכס ציבורי יחולק, באופן שווה ומוחלט לכול ישראל הדרים בארץ ישראל בלבד. כיצד? היו מפעלי ים המלח שווים מיליארד שקל, דרך משל, ויש שני מליון מישראל, מגיל עשרים שנה ומעלה, הדרים בארץ ישראל. מחלקים שני שליש ממיליארד השקל, בצורה של ניירות ערך, לכול ישראל, שהם שלוש מאות שלושים ושלוש שקל לכול אחד ואחת, והיתר יישאר כהון עצמי של הנכס. וכן על זה הדרך בכול נכסי ציבור בארץ ישראל,

ב. ואין אומדן נכסי ציבור לפי כסף, טבין וטקילין. אלא הכול לפי ניירות הערך. היו מיליארד ניירות ערך ויש שני מליון ישראל, הדרים בארץ ישראל. מוסרין שני שלישים מניירות הערך, שלוש מאות שלושים ושלוש ניירות ערך לכול איש ואישה, ומניחים אותן לסחור בהן ולעשות בהן כישר בעינם, והשאר נשאר כהון עצמי של המפעל או החברה, וכן על זה הדרך. ומה שכתבנו לך בהלכה לעיל, אינו אלא לסבר את האוזן.

ג. אין מניחים לשום אדם, להחזיק בכמות ניירות ערך של הנכס הציבורי שתאפשר לו זכות הצבעה בחבר המנהלים. שהריי גלוי וידוע לפנינו שאם נניח לאנשי ממון לעשות כישר בעיניהם (מה שקוראים האכזרים והרשעים, 'כוחות השוק'), במוקדם או במאוחר ישתלטו על הנכס הציבורי ומעתה אין שום משמעות יותר למושג נכס ציבורי. (כמדומני שזה בסביבות ה-5% מסך כול ניירות הערך של הנכס).

ד. מחלקין לכול הפחות שני שליש מרווחי הנכס הציבורי, שלוש פעמים בשנה, בשלושת הרגלים, בצורה של דיווידנד, לכול המחזיקים במניות. במה דברים אמורים? כשהנכס פועל ומניב רווחים נאים. אבל אם היתה תחרות קשה בעולם, כגון שהסינים, דרך משל, מייצרים גם הם אשלגן, וירד מחיר האשלגן בשווקי העולם, והמפעל בקשיי נזילות, או אם היה צורך דחוף בטכנולוגיות חדישות, וההוצאות כבדות וכן כול כיוצא בזה, יש להם לוועד העובדים ומועצת המנהלים להחליט שלא לחלק את הדיווידנד או להחסירו מתחת לשני שליש , הכול כשעור דוחק השעה.

ה. היתה מלחמה או שעת חרום, כול רווחי הנכסים הציבוריים וכן המשאבים שלהם, עוברים לצורכי המלחמה.

ו. ובשעה שירווח להם לישראל והנכסים הציבוריים חזרו להניב רווחים נאים. מחלקים דיווידנד גדול יותר משני שלישים, ומשלימים את מה שלא חולק בתקופת השפל, הכול לפי השעה ולפי הצורך.

ז. כיצד מחלקים דיווידנד? כיוון ששני שלישים מניירות הערך מוחזקים בידי הציבור, מחלקים שני שלישים מהרווחים, כאמור לעיל. ומחשבים את כול הרווחים של התקופה האמורה ומחלקים אותם במספר המניות, וזהו רווח למניה, וכול אדם שמחזיק במניות מקבל דיווידנד על פי שיעור המניות אותו מחזיק, כול מניה ושכרה.

ח. ויש לו למפעל לבצע רכישה עצמית של ניירות ערך או לגייס כספים מהציבור דרך ניירות הערך המוחזקים בידו, הכול לפי הצורך ולפי השעה. ואם ביקש המפעל להחזיק, מסיבה כול שהיא, יותר משליש מניירות הערך, רשאי, ומחלק דיווידנד פחות משני שליש מהרווחים. או אם בקש לגייס כסף מהציבור על ידי שימכור לו ניירות ערך מההון העצמי, רשאי. ומחלק דיווידנד של יותר משני שליש מרווחיו.

ט. הגיע אדם מישראל לגיל עשרים או עלה יהודי לארץ ישראל, מפרישים להם חבילת מניות מההון העצמי של הנכס. ואם נפטר למנוחת עולמים אדם כלשהו שהחזיק בניירות ערך, הריי אלו של היורשים.

י. בשנת היובל מפקיעה מדינת ישראל את כול ניירות הערך הציבוריים מהציבור לידיה, ומחלקת אותם שוב, באופן שווה ומוחלט, בין כול אזרחי ישראל כמו שביארנו.

יא. היתה עלייה גדולה של המוני יהודים לארץ ישראל, הרי זה כיובל לכול דבר ועניין, ומפקיעים את כול ניירות הערך מהציבור ומחלקין אותם שוב, שווה בשווה כמו שביארנו.

יב. אל תחשוב כי מה שביארנו לך על ניירות הערך הוא כמו אותם טיפשים שטופי זימה המשחקים בקזינו הנקרא 'בורסה'. אלא אין קונים ומוכרים ניירות הערך אלא בקניין תורה, בכסף בשטר או בחזקה.

יג. כיצד? רצה אדם למכור את חלקו הריי זה כותב לו שטר והלוקח נותן את הדמים וקונה. ומוסרים על כך הודעה לבנק והבנק מבצע את ההעברה. ומרגע זה הדיווידנד של ניירות ערך אלה של הלוקח.

2.

תנאי ההעסקה ואופן ניהולם של נכסי ציבור

א. וחייבים לבצע הפרדה מוחלטת בין הממשלה לנכסי ציבור. אין ממנים בהם, בשום אופן, מנויים פוליטיים, ואין לה לשום ממשלה, נגיעה כלשהי בנכסי ציבור. ואין צורך לומר שאין לממשלה הזכות לבצע שנויים מבניים בנכסי ציבור. אלא כול שנוי בנכסי ציבור נעשה אך ורק בהסכמה בין וועדי העובדים לחבר המנהלים בלבד. ואם בקשה ממשלה כלשהי לבצע שנוי או להתערב בתפעול השוטף של הנכס בדרך של חקיקה אלימה. עומדים נגדם בגבורה ובעזות פנים ואין מצייתים להם, ואפילו אין משיחים עמם בדבר זה, בדרך של משא ומתן. אלא הריי כול דבריהם כעפרא דארעא בטל ומבוטל מעיקרו.

ב. עברה הממשלה ושלחה אלמים כנגדם של וועדי העובדים וחבר המנהלים, כגון 'יסמניקים' וכול מיני שדים ורוחות, לבצע בכוח הזרוע את השנויים ו/או המנויים. או שכרתה ברית רשע עם חבר המנהלים למכור את הנכס לרשע, אלם, בעל הון, על ידי שפיתתה או שיחדה את חבר המנהלים וכיוצא בזה, כמו שנאמר, "איש חמס יפתה רעהו והוליכו בדרך לא טוב" (משלי טז). או שביקשה לעשות בו כול שינוי מבני, על אפם ועל חמתם של העובדים, והריי הוא אומר "אל תגזול דל, כי דל הוא ואל תדכא עני בשער ; כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש", (משלי, כב) ואלה העובדים דלים הם לעניין זה, שהריי מהנכס הזה מוגיעים מטה לחמם. ולא רק את העובדים הם באים לגזול אלא את כול ישראל, כמו שביארנו לך. לפיכך מאותו רגע שעת חרום היא לכול דבר, וכול העובדים מכריזים שביתה כללית באותו הנכס. ומניחים כלי מלאכתן ומשביתים את כול העבודה, עד אשר חוזרים בהם אנשי הזדון האלימים והגזלנים. ועומדים העובדים בגבורה כאריות, כי מלאכת ה' הם עושים, ואין יראים מבעלי ההון והעיתון, ואין מתפשרים עמם ואפילו אין משיחין עמם משא ומתן בשום אופן, והרי הוא אומר, "אל תתרע את בעל אף ואת איש חמות לא תבוא, פן תאלף אורחותיו ולקחת מוקש לנפשך" (משלי, כב). אלא או יחזרו בהם לחלוטין או יושבת כליל הנכס.

ג. ואם היתה ממשלה אלימה, אכזרית, גזלנית ומושחתת כגון משפחת שרון. ושלחה נגד העובדים שוטרים ומשמר הגבול בכלי זיין ובאיומים נתעבים של בית סוהר. וחברה לבעלי הון אלמים וגזלנים, להפעיל את כול העיתונים נגדם ולהוציא עליהם לעז בזדון ובפרהסיה. והעובדים אינם עומדים בלחץ ויראים מהם. אם יכולים ללכד כוחות באחדות ובגבורה ולהעיז פנים נגדם, הרי זה קידוש ה' הנורא והנכבד והם משרים שכינה על ישראל, שנאמר "משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יומר ה' " (תהילים יב) ואלה הגיבורים מרחיקים חמס מכול ישראל.

ד. אבל אם גברה ידם של בעלי הזרוע והממון ופיזרו את וועד העובדים ומכרו את הנכס, הרי כול עובד לעצמו. אם אין לו ממה יתפרנס, רשאי לחזור לעבודה כעובד קבלן או כעובד נטול זכויות, ואם יש לו מקום אחר להתפרנס, אינו חוזר לעולם, עד שיחזרו לפעול לפי דין תורה. ואם אין לו ממה להתפרנס ואף על פי כן חי בעוני ולא חוזר לעבודה, הרי זה צדיק גדול, ואין צורך לומר אם היה שוטר שסרב פקודה לבצע את הפשע להפעיל כוח נגד העובדים, אף על פי שיאבד מטה לחמו, שהוא צדיק גדול. ומה העובד שיש לו נגיעה בדבר ניקרא צדיק, השוטר שאין לו נגיעה בדבר על אחת כמה וכמה. ועליהם הוא אומר, "טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים. כי זרועות רשעים, תשברנה; וסומך צדיקים ה'", (תהילים לז).

ה. ויש להם לכול העובדים של נכסי הציבור להקים ארגון גג אשר יחליף את הסתדרות העובדים ויפעל לאורה של תורה ויעמוד בגבורה כנגד הנהלות מושחתות ומשוחדות וממשלות של גזל.

ו. נפלה מחלוקת בין עובדי הנכס הציבורי לבין ההנהלה בדבר שאינו כרוך בהפרטת הנכס או בשינוי מבני כזה או אחר. אלא בדברים שניתן לשנותם בעתיד ביתר קלות, כגון בעניין שכר או שעות עבודה וכיוצא בזה, אין משביתים את הנכס, אלא הרי אלו שוטחים את טענותיהם בפני בית דין המקובל על כול הצדדים. וכול אשר יאמר בית הדין שומעים לו.

ז. ביקש אחד הצדדים לערער על החלטת בית דין ולעלות לבית דין אחר גבוה בחוכמה ובמניין, רשאי. ומערער ועולה שוב ושוב, עד בית הדין הגבוה היושב בלשכת הגזית.

ח. במקרים העומדים על הגבול בין שינוי מבני לשינוי תפעולי טכני, כגון שביקשו חברי ההנהלה לצרף אדם חדש למועצת המנהלים ולא היתה דעתם של ועדי העובדים נוחה הימנו, או מהמכרז שבאמצעותו מונה הלה, או כגון שנפלה מחלוקת בעניין של הסמכויות המתחלקות בין ההנהלה לוועד העובדים, רשאי בית הדין היושב בלשכת הגזית להכריז על משאל בעלי מניות. ומציבים קלפיות בכול הארץ ושואלים את כול בעלי המניות, אפילו מי שיש לו מנייה אחת בלבד הריי זה נישאל ומצביע, ועל פי החלטה של הרוב מכריעים.

ט. עברו וועדי העובדים והשביתו את הנכס על עניין שאינו כרוך בשינוי מבני. פונים ההנהלה לבית דין ומוציאים צו אשר יורה לעובדים לשוב לעבודה. חזרו בהם מוטב, לא חזרו בהם הרי בית הדין מוציא צו לפיזור הוועד ולמינוי וועד אחר תחתיו, ועורכים מיד בחירות חדשות לוועד העובדים. ורשאים ועדי העובדים לערער לבית דין גבוה בחוכמה ובמניין שוב ושוב עד לבית הדין הגבוה בלשכת הגזית.

י. אין מעסיקים עובדי קבלן בנכסים ציבוריים בשום אופן!, בשום תנאי!, לעולם ועד!, מחוטב עצך ועד שואב מימך, מפועל הניקיון הזוטר ביותר ועד פועלי הייצור, כולם יועסקו מטעם הנכס ואך ורק מטעם הנכס, בתנאים שווים לחלוטין, כגון ביגוד , חדר אוכל, פנסיה קרן השתלמות, וכול כיוצא בזה.

יא. לא ישתכר המנהל הבכיר ביותר, שכר של יותר מפי עשר מהעובד הזוטר ביותר.

יב. היו הרווחים נאים מאוד וחילקו שני שלישים דיווידנד לציבור בעלי המניות, ועדיין הקופה מלאה, וביקשו חברי ההנהלה לחלק בונוסים, רשאים. במה דברים אמורים? כשהיתה הסכמה מלאה בין וועדי העובדים לבין ההנהלה על חלוקת הבונוסים. אבל נפלה מחלוקת בין חבר המנהלים לבין וועד העובדים, אין מחלקים בונוסים לאף אדם עד אשר יוכרע הדבר בהסכמה מלאה כאמור, או בבית הדין. ולעולם מחולקים הבונוסים לכול העובדים כולם, מהראשון עד האחרון, ולא כמנהג הרשעים, הגזלנים, הנוכלים והאכזרים המחלקים בונוסים אך ורק למנהלים. ולעולם אין בעל הבונוס הגבוה ביותר, גדול יותר מפי עשר מהעובד הזוטר ביותר, בעל הבונוס הנמוך ביותר.

יג. נפל חשד של שחיתות, הונאה, גנבה, או תפירת מכרזים וכיוצא באלה, בוועד העובדים ו/או בחבר המנהלים, רשאים בעלי המניות לתובעם ישירות בבית הדין הגדול היושב בלשכת הגזית, ואינן נזקקים לבית דין קטנה של עשרים ושלושה. ואפילו מי שיש לו מניה אחת בלבד בנכס האמור, אם נודע לו מעשה נפשע שכזה, הרי זה לבדו, ובכוחות עצמו, פונה לבית הדין הגדול. ואם ראו בית הדין הגדול כי יש דברים בגו, יש להם לפזר מיד את וועד העובדים ו/או את חבר המנהלים ועורכים מיד בחירות חדשות לוועד העובדים ומפרסמים מכרזים חדשים למשרות המנהלים , ומרחיקים את הפושעים מכול נכסי ציבור ומפרסמים קלונם ברבים.

יד. ומצווה גדולה לפרסמם ברבים שהרי גנבת רבים בידם ויש לו לציבור לדעת מי נאמן לו ומי רמאי ונוכל. ולעולם לא ירבה האדם לדבר על פרשת שחיתות כזו או אחרת ששמע או שראה, או על אדם מושחת פלוני אלמוני, שאף על פי שאין בדברים לשון הרע, מכול מקום אין תועלתם רבה.