אופטימיות וכח המתנה

בשבת הקרובה נברך את חודש שבט. כל חודש מתברך מקודמו. תשרי מתברך מאלול, טבת מכסלו שבט מטבת. כל חודש ניזון מקודמו ומזין את הבא אחריו. בשבט "חונטין" הפרות, מתחיל לבצבץ משהו על העץ, משהו שיבשיל מאוחר יותר. אך עצם ההתעוררות הזו, מעוררת אותנו ומפיחה בנו אופטימיות.

ובינתיים, אנו עדין בסוף טבת, חודש עמל ויגיעה. אנו עדין קוראים בתורה על עבודת הפרך במיצרי מצרים. יחד עם זה הגאולה בפתח, התגלה הגואל ומתחילים עשרת המכות.

כשנגזר להשליך את הזכרים ליאור, התייאש גדול הדור עמרם, והחליט לפרוש מאשתו כדי להימנע מההרג הזה. היתה זו מרים שאמרה לאביה: "גזירתך קשה משל פרעה שגזר על הזכרים ואתה מונע חיים גם מהנקבות" (רש"י שמות ב א ) החזיר עמרם את יוכבד. זו מרים ששמרה על "קשר עין" עם המטרה הסופית, ולא התייאשה מהגאולה. בעקבות עמרם ויוכבד החזירו כלם את נשותיהם. המדרש מספר שהיו אלה הגברים שמקוצר רוח ועבודה קשה, התייאשו מלהביא את דור ההמשך לעולם. היו אלה הנשים שהתעקשו והתקשטו לקראת בעליהן וכך, בנוסף לעבודת הפרך, ילדו את הדור שעתיד להיגאל.

מרים היא פעילה מאד. מתוך אמונה ובטחון היא זוכה לרעיון גאוני להחביא את משה ביאור, אותו היאור הבולע את ילדי ישראל. "ותקח תיבת גמא... ותחמרה... ותשם..."ומיד בפסוק הבא: "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" (שמות ג ד) היא ממתינה. כמה זמן עמדה שם? הרי נתנבאה שעתידה אמה ללדת את הגואל. (רבינו בחיי שמות ב ד) "ותתצב" – היתה בה יציבות. היא ידעה בד בבד עם פעילותה האינטנסיבית את סוד ההמתנה. עשיתה היתה מתוך קצב פנימי הקשוב אל מציאות. היתה בה זריזות ומתינות בו זמנית. זה היה סוד היציבות שבה. היא עשתה הכל. אך מגיע הרגע שאין מה לעשות חוץ מלעמוד מן הצד ולצפות. כמו ילד שגידלנו וטיפחנו, כמו עץ שנטענו ועכשיו בחורף – לא נותר דבר חוץ מלהמתין.

משה גדל בבית פרעה, נסיך מצרי. מי יודע? האם ישאר קשור לשורשיו? היא ממתינה. משה ברח למדין. ששים שנה היה שם. אין טלפון, פקס, האם נעלם? מה קורה לו? היא ממתינה וממתינה, בוטחת. אין לה ספק, הוא ודאי יופיע. על הפסוק ב"אשת חיל": "חגרה בעוז מתניה" – אמרו חז"ל: "זו מרים". מתנים, מלשון המתנה. היה לה את כח ההמתנה. (מדרש משלי לא) ובינתיים, היתה מהמיילדות שיילדו את הדור שייגאל. כל יום עוד פרט ועוד פרט. ועל כך זכתה שהמתין לה העם כשחלתה בצרעת.

יכולת ההמתנה זו מתנה נשית, שחבל לטשטשו. זהו כח מיוחד המסיע לגדל משפחה, המאפשר לתהליכים להתרחש. בשל כוח ה המתנה שבה, מתניה רחבות יותר, שכן עליה להמתין כשהיא נושאת עובר. לנשים האומץ להמתין מבלי לכבוש יעד מוגדר. האיש חייב במשימה מוגדרת מידית, הוא רוצה בתוצאות מוחשיות. כוחותיו אל ההווה. היא מתוך ציפייה שומרת על קשר עם המטרה העתידית. כוח ההמתנה שבה מאפשר לה להתמסר לבני ביתה ללא כל תמורה מידית. ואז, כאשר היא תוציא את בגדי הקיץ, היא תגלה שהמכנס של הילד מגיע לו רק עד הברך. אכן, היא יצרה וגידלה בשקט, מתוך תהליך.

כולה אמונה, אבל בהווה, יש לה נטייה ליפול מידי פעם. לא, היא לא תוותר על היעד! אמונתה איתנה. (כזכור היו אלה הנשים שלא השתתפו בחטא העגל) אבל כרגע היא עייפה, בודדה, חשוך לה. מצוקות ההווה תופסות אצלה מקום. וכאן יכולתו להעניק לה כוח. הוא שכוחו באופטימיות כאן ועכשיו, יכול להמתיק לה את המציאות היום יומית האפורה. במקום ששם חולשתה, לתת יד, מחמאה, בדיחה, לספר ולהקשיב.

יחד הם חותרים אל היעד, משלימים זה את זה, היא תשמש לו חומה, שלא יתפזרו כוחותיו. היא תדאג שיישאר קשור למטרה עתידית, לאמונתו, והוא יסייע לה להמתיק לה את הדינים בהווה, וכך יחדיו נתחיל חודש חדש, את ימי שבט,
ש יהיו ב שורות ט ובות.