מדינה יהודית מדינה חופשית - ב אליצור סגלראשית, יאמר מיד שאני מסכים עם חלק גדול מדבריו של יעקב סטרשנוי. ובהחלט בעקבות הערות שונות שקיבלתי מחברינו אני חוזר בי בכמה נקודות מדברי. וכמובן שאני ממשיך להיות חבר במנהיגות יהודית. שנית, אני מסכים עם הציטוטים שלו מהמצע של מנהיגות יהודית – אבל מצע זה נכון לכרגע – המאמר שלי מיועד לטווח שקצת מעבר לכרגע. ומכאן לנקודות שהעלה. א – צבא. צבא הסדיר והקבע. לדעתי צריך לעמוד על האלמנט הבסיסי שאין לכפות על אנשים לשרת. ומצד שני שלא יתכן שהמדינה תנצל חיילים בלי לשלם להם כראוי. לכן, כל צעיר בגיל שמונה עשרה תגיע לביתו מעטפה שבמקום צו גיוס יוצע לו לשרת בצבא. חיילים שימצאו מתאימים לשרת בצבא יקבלו משכורת מהיום הראשון. בכל מקרה אין טעם לרדוף אחרי מי שאינו רוצה לשרת. ממילא גם במצב היום רבים מאוד משתמטים בצורות שונות. והצבא מלא בכל מיני חיילים מיותרים שבעצם אינם תורמים דבר. ההצעה הזו תביא ליעול וחסכון וגם לדעתי תגביר את המוטיבציה של המשרתים. ראינו במבצע חומת מגן שהתנדבות עדיפה על גיוס בכפיה. יתכן ויש צורך להוסיף אמצעי מוטבציה כדי שאנשים ישרתו – למשל, כל מי שלא שרת לא יוכל להתמנות לתפקיד במנגנון הציבורי ויצטרך לפנות למגזר הפרטי. אפשר לשקול הטלת מס ביטחון על כל מי שלא שרת. ואפשר עוד. אבל, צריך לשמור על העקרון – מי שמשרת משרת מרצונו, ובגלל שהמדינה צריכה אותו. באשר למילואים והגמ"ר. השגותיו נכונות – באמת לא ניתן להקים גמ"ר ומילואים ברמה מספקת בלי לשם להם ובלי לפצות אותם. באשר למשך השרות – כתבתי שהדבר מותנה ביכולת האימונים – יתכן ויש צורך לאמן חייל שריון במשך שנה ואחר כך הוא יעבור ישר למילואים בלי לשרת בסדיר. טייסים בטח יצטרכו אפילו יותר זמן . אף על פי כן גם כאן צריך לשמור על הרצון החופשי. כלומר, רק מי שרוצה בכך משרת. ממילא מי שאינו רוצה מתחמק. יתכן וצריך נוסף לתשלום שכר עבור ימי שרות המרצות נוספות כמו מס ביטחון, הגבלות על האפשרות להכנס למנהל הציבורי, ועוד דברים לפי הענין. ב – מיסים. הייתה לי שיחה ארוכה עם ידידנו ד"ר יצחק קליין. הוא שכנע אותי שהבעיה אינה סוג המיסים שגובים ואיך גובים אותם אלא תקציב המדינה. כלומר, יש קודם לבנות מסגרת תקציב ורק אחר כך לבדוק כיצד לגבות את המסים הדרושים למלוי אותה המסגרת. הוא הראה לי שבמדינה ישראל תקציב המדינה אוכל את מרבית ההכנסות של האזרחים והפתרון הוא קיצוץ דרסטי במנהל הציבורי ובתקנות שמטילים על האזרחים. רק בשלב השני, לאחר בנית מסגרת התקציב יהיה צורך לקחת בחשבון מיסים ושיטת גביה שיציקו כמה שפחות לאזרחים וכל בוגר תיכון יוכל להתמודד עימם. אבל, בעקרון לא זו הבעיה מסים כאלו או אחרים בתנאי שיהיו נמוכים יענו על צרכי תקצבי מקוצץ. אני מודה לד"ר קליין על הזמן והמאמצים שהשקיע כדי להאיר את עיני בנושאים כלכליים. ג - פשיעה. מסכים עם ההערה – יתכן ופושעים מהסוג שהוא מזכיר צרכים להיות בצינוק באופן תמידי. אם הם ירצו לשפר את תנאיהם בכלא הם יצטרכו לעבוד. בנוגע לעונשים גופניים - יש צורך בדיינים סמוכים כדי להטילם ולכן כרגע אינם עומדים על הפרק. ד - חינוך. כאן אני במפורש חולק על דעתו. מצות החינוך היא של ההורים. האמירה שלו על הורים בורים ואנטי שמיים שצריך לחנך את ילדיהם ליהדות בניגוד לרצונם היא חרב פיפיות. מחר נהייה בשלטון ונפעיל תוכנית לימודים בניגוד לרצונם של הורים רבים. הורים אלו ירצו לחנך את ילדיהם לפי תפיסתם הם יתארגנו ותוך זמן קצר מאוד יעלו לשלטון ואז הם יחנכו את ילדינו שלנו בניגוד לרצונינו ולפי רצונם. כך תנוע המטולטלת תוך מאבקים אדירים שיקרעו את המדינה. הסיפור של שינוי ש"ס צריך ללמד אותנו משהו. יש להטיל את האחריות על ההורים מרצון חופשי שעדיף פי כמה על כפיה שמולידה שנאה. ה - תרבות. צריך להקים משרד מידע אשר גם יזמין, תמורת תשלום כמובן, מחקרים על נשואים החשובים לנו. אבל אני מזהיר מכל נסיון ל"תרבת" את העם מלמעלה בניגוד לרצונו – זה גם לא יצליח וגם יגרור תגובת נגד קשה ביותר תוך זמן קצר. צריך להשאיר זאת לרצונם החופשי של האזרחים. ו – רוחה. במאמר התייחסתי לסמכותה של המדינה – לא לפעולתן של הקהילות. באופן כללי צריך לשאוף המדינה לא תעסוק כלל ברוחה ובסעד. מי שצריך לעסוק בזה הם הקהילות והשלטון העירוני במסגרת זו תהיה כפיה מסוימת על מתן צדקה ורווחה. כפיה זו תהיה מוגבלת כיון שאם תעבור את המידה כמו עכשיו אנשים יעברו דירה למקום אחר. ברור שעד שנגיע למטרה אי אפשר לקפוץ ממצב שבו המדינה דואגת לכל למצב שבו אנשים מושלכים לרחוב. יש צורך בצעדי ביניים שבהם לא דנתי. אבל, יאמר במלוא הבהירות – מערכת הרווחה היא הסיבה העיקרית לבעיה הדמוגרפית והכלכלית שלנו:
לדוגמא, קראתי על בדואי שיש לו חמישים וארבע ילדים משש נשים והוא מקבל מהמדינה למעלה מעשרים וחמישה אלף ש"ח לחודש. בשום מצב אי אפשר יהיה לתת ליהודים ולא לתת לערבים הפתרון היחיד הוא לבטל את קיצבת הילדים ולהעביר את האחריות לידי הקהילות. כך היהודים יתרמו למען היהודים, והערבים אם ימצאו כאלו, יתרמו למען הערבים. בצורה הזאת אפשר יהיה לנצל את היתרון היחסי של עם ישראל בלי ליפול באכזריות קשה ולא מוצדקת. הבעיה הכלכלית שלנו היא פשוטה מאוד – אוכלוסיות רחבות החליטו להפסיק לעבוד והתפרנס מקצבאות. עכשיו המצב הגיע לשבירה. הפתרון הוא תרומות רצוניות שתמיד יהודים הצטיינו ומצטיינים בהם. כך העניים גם יעבדו וגם יקבלו מקהילותיהם ומהשלטון העירוני את העזרה המתאימה. הדרך שבה מערכת הרווחה פועלת היום מביאה לשבירה כלכלית ודמוגרפית של העם היהודי. בכל אופן אני חושב שלמרות ההבדלים בנינו נפעל יחד לתיקון עולם במלכות ש-די.
|
