|
לק"י בשלוש המכות הראשונות המונחתות על מצרים נאמר למשה רבנו "אמר אל אהרן" להכות את מי היאור ואת מי מצרים במכת הדם ובמכת הצפרדע, ואת עפר הארץ במכת הכינים. מסבירים חז"ל את אופן הציווי לביצוע על ידי אהרן ולא במישרין על ידי משה, לפי שהיאור הגן על משה, כאשר גזר פרעה להשליך את כל הבן הילוד ליאור והעפר הגן עליו, כאשר הרג את המצרי וטמנו בחול, לפיכך ראוי היה שלא ילקו על ידו.
לעומת זאת, כאשר נצטווה משה לראשונה, במעמד הסנה הבוער ללכת אל פרעה ולהוציא את בני ישראל ממצרים ולאסוף את זקני ישראל ולהודיעם "פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים" וכי הגיע זמן הגאולה, נאמר לו כאחד מהאותות להוכחת שליחותו לשפוך ממי היאור ויהפכו לדם. אם כן תמוה הדבר כיצד אז עשה זאת משה בעצמו ולא על ידי שליח כבזמן מכות מצרים? בחיפוש אחר תשובה לשאלה זו, נראה לי, שנכון לברר את פעולותיו אלה של משה. כאשר הוא נזקק להפיכת מי היאור לדם בפני בני ישראל, מטרתו היא הוכחת שליחותו, אך לא שבירת הכלים עם סביבתו ובוודאי לא שינוי סדרי עולם. לכן, אין בפעולה זו משום הכאת המים אלא רק שימוש מקומי מוגבל לצרכיו, הדומה לשימוש בהם בזמן שהוסתר בלחץ הגזירה הפרעונית. כאשר הוא מכה את מי היאור והופכם לדם ובהמשך מעלה את הצפרדעים, בתחילת מאבקו נגד פרעה ומצרים, זוהי תחילתה של מערכה מהפכנית, בסופה עתידים להשתנות סדרי עולם בבשורת ערך החרות למין האנושי כמו גם ערכים אחרים אותם נושא העם היהודי. כאן אין מקום להימנע ממכות מהפכניות דוגמת הכאת מי היאור, אבל נכון וראוי למשה כאישיות פרטית לשמור למיטיביו חסדי העבר ולבצע משימה זו באמצעות אחיו, אהרון. כך ניתן להסביר את מדרשם של חז"ל מחד ואת התנהגותו המשתנה של משה על פי המציאות המשתנה. בימים אלה ממש אנו רואים כיצד המציאות משתנה לנגד עינינו. ידיד הופך ליריב וכבר קשה לדעת מי לנו ומי לצרינו. דומני שזהו זמן לשבירת כלים ולבירור נוקב וקשה מי באמת טוב ליהודים ומי רע להם ומעתה עליהם לקום נגדו ויהי מה. לעיון במאמר פרשת וארא משנת תשס"ה – יציאת מצרים כבשורה עולמית
http://he.manhigut.org/content/view/1121/140/ לעיון במאמר פרשת וארא משנת תשס"ד – ביציאת מצרים הוחל תיקון עולם
http://he.manhigut.org/content/view/547/109/
|
