עדכון שבועי - כ"ו טבת תשס"ו

·    נתניהו לוקח את הליכוד -  אחורה לקדימה...   
·    האופציה היהודית     
·    נתניהו לא רוצה לחזור לשלטון?      
·   איפה זה משאיר אותנו       
·   חברון ויהודי המזרח.       
·   אסיר ציון באמריקה?
·   הודעות
·   מאמרים     
·   מדורים

נתניהו לוקח את הליכוד -  אחורה לקדימה...

אין בכך הפתעה גדולה (ראה מאמרו של ערן שטרנברג http://he.manhigut.org/content/view/2257/140/),  אולם מעניינת העובדה שהפיכת הליכוד לצילה האחורי של קדימה, מדרדרת אותו לאופוזיציה. בכל זאת, מעדיף נתניהו להיות "ממשיך דרכו של שרון", כלשונו. בפני נתניהו עמדה, ועדיין עומדת, אופציה אחרת לגמרי – אופציה מהפכנית, באמצעותה הוא יכול להפוך את הקערה על פיה, להחזיר את הליכוד ואת עצמו לשלטון ולהציל את מדינת ישראל מהמשך תהליך ההרס. מהי אותה אופציה ומדוע נתניהו מוותר עליה – על כך, (בין השאר), בעדכון שלפנינו.

האופציה היהודית

רבים בימין האידיאולוגי לא יבואו כלל להצביע בבחירות הקרובות. הפוגרום הנחוש והרגיש בגוש קטיף וצפון השומרון חשף את העובדה כי אין להם משענת דמוקרטית במדינת ישראל, ונמאס להם להשתתף בתיאטרון המגוחך. כלומר, בהצגה ה"דמוקרטית" הישראלית. הצלחת הגירוש הותירה את המתנגדים מחוץ למשחק. אפילו התנגדות ראויה לשמה אין הם מסוגלים להציע, וממילא אין יותר אוזן קשבת לחכמתו הבזויה של המסכן (ראה מאמרו של אוהד קמין "אלימותו של ה"חנון"" http://he.manhigut.org/content/view/2260/140/ ). כך, נשאב הציבור הישראלי אל החור השחור הענק, שנפער במרכז. הציבור הזה, שקרוב לשמונים אחוזים ממנו מגדירים עצמם קודם כיהודים ורק אחר כך כישראלים, מגלה אהדה בסיסית למתנחלים, אך אינו רואה אותם יותר כמי שמייצגים אופציה להתקדמות במציאות. אנרגיות עצומות התפזרו בייאוש לכל עבר.

נתניהו יכול, במהלך אחד, לאסוף את האנרגיות הללו ולהובילן לניצחון.  נתניהו יכול לפנות אל כל המפלגות המייצגות את העניין היהודי, ולהקים איחוד יהודי (רשימת ישראל היהודית). אם בפתק אחד יצביע הבוחר בישראל עבור כל המרחב שמש"ס ועד האיחוד הלאומי, כשהליכוד במרכז המחנה הלאומי שייווצר, יבוא לידי ביטוי אותו קול יהודי, שנתן לנתניהו את השלטון במרוץ חסר הסיכוי שלאחר רצח רבין.

רבים חולמים היום על איחוד יהודי שכזה (ראה מאמרו של פרופ' הלל וייס http://he.manhigut.org/content/view/2251/140/). זהו הפתרון הפוליטי היחיד למצב, כיון שהוא נותן ביטוי לחלוקה הבסיסית שבין המזהים עצמם קודם כל כישראלים, למזהים עצמם קודם כל כיהודים,  בחברה הישראלית. בחלוקה הזו, ליהודים רוב גדול לעומת הישראלים.

נתניהו לא רוצה לחזור לשלטון?

האם נתניהו לא מבין את הדברים? נתניהו מבין היטב. את ההבחנה שבין יהודים לישראלים חקר יועצו הקרוב ארתור פינקלשטין והוא מודע היטב לזרמי העומק בחברה הישראלית. אם כן, מדוע אין נתניהו מנצל את שעת הכושר והופך את הקערה על פיה, הרי בלי הליכוד במרכז רשימה זו, לא ניתן לחשוב ברצינות על איחוד יהודי שכזה.

נראה שמנטלית אין נתניהו מסוגל לעשות זאת. נתניהו אינו יכול להרים את דגל הזהות היהודית והוא הולך בעיניים פקוחות אל התרסקות הליכוד ואל ספסלי האופוזיציה. מובן שנתניהו רוצה לחזור לשלטון, ספק אם היה מנהיג בישראל, שידע לחתור אל כס ראש הממשלה בצורה ממוקדת ומוכשרת יותר מנתניהו. אך המרחב שבו מסוגל נתניהו לעשות זאת הוא המרחב הישראלי, לא המרחב היהודי. נתניהו הולך אחורה לקדימה, משחרר הצהרות תואמות אולמרט (למשל כאן http://rotter.net/forum/scoops1/5628.shtml) מתמסר למערבולת השואבת ל"מרכז" ומאבד את הליכוד לדעת.

איפה זה משאיר אותנו

שאלת השאלות היא האם יהיה ליכוד, לאחר ההתרסקות הצפויה. אילו ניתן היה להקים מתוך מארג הכוחות הפוליטי הקיים, כבר עכשיו, מכשיר הנהגה אחר לרוב היהודי – ראוי היה לשקול זאת ברצינות רבה. אולם הדבר נראה בלתי אפשרי – אפילו המפד"ל והאיחוד הלאומי לא הצליחו עד עכשיו להתאחד עם עצמן, כל שכן עם גורמים אחרים. כדי לבצע את ההתכה הזו יש צורך בציר מרכזי חזק דיו, ב"גננת סמכותית" שתיכנס לגן, ותטיל את אימתה על הילדים (מי שלא מצטרף, לא עובר את אחוז החסימה לבדו). לעשות את זה, נכון לעכשיו - רק הליכוד יכול...

  ניתן כמובן לנצל את המאיסה במפלגות הימין הוותיקות ולהשחיל כמה מחברנו לכנסת במסגרת חדשה כזו או אחרת – אולם פעולה כזו, היא קיצור דרך מצוין... לשום מקום. עוד ח"כ או פחות ח"כ בימין, לא יעלו ולא יורידו.

נותרנו אם כן עם שאלת השאלות – מה יהיה עם הליכוד? התשובה האמיתית היא שאיננו יודעים. אולם, אם יהיה בכלל אחר ההתרסקות הצפויה, דבר כזה הקרוי "ליכוד" – תהיה בתוכו חטיבת מנהיגות יהודית, חזקה ומוכנה להובילו חזרה לשלטון בתוך המרחב הנכון – המרחב היהודי.

חברון ויהודי המזרח

את יהודי המזרח (האוסט-יודן) האשימו יהודי גרמניה ואנגליה בכל צרותיהם. ישנם ניצולים שעד היום דבקים באמונתם כי לולא ה'אוסט-יודן' לא היתה מתחוללת שואת יהודי אירופה. היהודי בורח מייעודו ומקלו של הגוי מזכיר לו אותו. היהודי מנסה להידמות לגוי, לטשטש את זהותו, להימלט מייעודו ומכל הצרה היהודית הזו. אך האנטישמיות חוזרת ומציבה את המראה בפניו. לא יעזרו לך כל התחפושות – אתה יהודי. כך נוצרת שרשרת מוזרה. האומות שונאות את ישראל. ישראל מסרבת להכיר בכך שלא הצליחה לברוח מיהדותה ובמקום להתגונן בפני האנטישמיות מול הגויים – היא מעבירה אותה הלאה לדתיים לחרדים ולמתנחלים.

עשרות אלפי בתים ערביים בלתי חוקיים, לא מאיימים על שלטון החוק. אבל חזרת יהודים עם פאות וזקנים לרכוש יהודי שנגזל בתרפ"ט, מערערת את אושיות קיומה של המדינה. כמעט כל פריץ הכיר היטב את הפטנט למיצוב שלטונו. רוצה להוכיח שאתה שליט חזק – פרוט על נימי האנטישמיות – הכה ביהודים. אפס סובלנות למתנחלים – שידעו מי כאן בעל הבית. את זאת מבין אולמרט. הכה ביהודים והפוך לאבא האהוב של כולנו – לימד אותו סבא שרון. כך, מכין מפכ"ל המשטרה את הציבור לירי בנשק חם בזמן גרוש חברון תשס"ו, כשבגבו רוחות אנטישמיות שאינן קיימות כיום בשום מדינה אחרת בתבל.

אסיר ציון באמריקה?

יהונתן פולארד יושב כבר 21 שנה בכלא אמריקני אכזרי. ישראל שלחה אותו לרגל בארה"ב ולהשיג מידע ש"ידידתנו הגדולה" בחרה להסתיר מאיתנו. המידע הזה נגע בין היתר לתוכניות השמדתה של המדינה וייתכן שהוא הציל את כולנו מלהתאדות בפטרייה גרעינית עיראקית.

ארה"ב היתה עוינת דיה בכדי שישראל תיאלץ לשלוח מרגל, להשיג ממנה מידע הנוגע להבטחת קיומה. אך אין היא עוינת מספיק בכדי שהבג"ץ הישראלי יכיר, לאחר 21 שנות מאסר, שיהונתן פולארד הוא אסיר ציון. לא שפר עליו גורלו של פולארד. המדינה בה ריגל ואיבד את חירותו למען אחיו בישראל – היא החלום הישראלי האולטימטיבי. אם נכיר בכך שפולארד הוא אסיר ציון, נצביע על אמריקה כסוג של אויב. אפשר לעשות זאת עם ברה"מ, בלי להתבלבל. אבל אם נטיל כתם כזה על אמריקה – עם מה נישאר? אם אמריקה היא אויב, אז מי אנחנו בעצם... כבר לא אמריקנים דוברי עברית (שהרי מתברר שהאמריקנים בצד השני), אז מה אנחנו? יהודים? חס וחלילה!!! מתפרצת זעקה היסטרית מלב ליבו של כל שופט בג"ץ...

  שירקב עוד 20 שנה ויעזוב אותנו במנוחה...

" שני אנשים ברחו מאימת האמריקנים אל חומותיה המגוננות של שגרירות ישראל. האחד ישראלי – אל"מ אביעם סלע, קצין בכיר בחיל האוויר, שהיה המפעיל של יהונתן פולארד. השני, יהודי – פולארד עצמו. את שניהם דרשו האמריקנים במלוא התקיפות. את הישראלי, ישראל חילצה חרף הלחץ האמריקני. ואילו היהודי הושלך אל מחוץ לשערי השגרירות.
זה כל הסיפור. פולארד בכלא כי הוא יהודי."  (מתוך ספרו החדש של משה פייגלין – מלחמת החלומות)

ישראל מעדיפה שיישאר שם כי הוא מעמיד בפני כולנו מראה בלתי אפשרית – בשעת מבחן הציל אותנו היהודי מהאמריקנים. רק יהודי שהוא גם ישראלי, מסוגל להבין את משמעותה ההרסנית של העובדה הזו, לתודעה האוניברסלית מערבית שמנסים הישראלים ליצור לעצמם.

רק שלא ישתחרר חלילה, יגיע לכאן ויתחיל לדבר. את פולארד חייבים לטאטא מתחת לשטיח. לטאטא אותו עמוק עמוק אל בין חומות הכלא שבצפון קרולינה.

הודעות

·       סדנת מנהיגות יהודית צעירה  לפרטים כאן http://he.manhigut.org/content/view/2241/165/

·       הפגישה החודשית – סקירה מאת שחר איילון: http://he.manhigut.org/content/view/2271/140

מאמרים

·        שחור בצבע לבן זה אחלה – אליצור סגל:  http://he.manhigut.org/content/view/2253/140/

·        חומצה? גג בית הכנסת בכפר דרום – ערן שטרנברג:  http://he.manhigut.org/content/view/2258/140/

·        קדימה – איתן אראל: http://he.manhigut.org/content/view/2237/140/

·        עמונה,  כל העובדות – מטה המאבק עמונה: http://he.manhigut.org/content/view/2259/140/

·        מעגל הבגידה הושלם  – אסתר פולארד: http://he.manhigut.org/content/view/2270/140

מדורים

·        המשפחה – אבן הבנין של האומה – נחמה גרוס: http://he.manhigut.org/content/view/2269/140

·        לפרשת וארא – זמן שבירת הכלים – הרב דודי שפיץ: http://he.manhigut.org/content/view/2272/140

לתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודית