מכתב מעמונה ותגובה בצידו

מכתב מתושב עמונה

פה ביישוב יש הרגשה של ערב מלחמה.
היום חברה שלי השאירה את תעודת הזהות בעבודה למקרה שיבקשו ממנה להציג אותה בדרך הביתה. מדברים פה על ללבוש פיז'מות פסים ולכתוב את מספר תעודת הזהות על הזרוע.
אני יודעת שאסור להשוות, אבל התחושה פה היא שלא מפסיקים לרדוף ולהתנכל אלינו.
הרי לא מדובר פה על העניין החוקי, העניין החוקי משני פה. יש עשרות אלפי בתים של ערבים שנבנו לא כחוק, יש עשרות אלפי בתים שהוסיפו להם מרפסת לא חוקית, יש אלפי בתים לא חוקיים בנגב.

אלינו מביאים 7000 חיילים כדי להרוס 9 בתים שנאטמו!!!!
עוצרים פה את כל התנועה, מחסומים בדרכים, תעודות זהות, מורידים אנשים מאוטובוסים.
הכל בגלל 9 בתים!!!! אתם יודעים כמה בתים לא חוקיים של ערבים יש בירושלים בלבד?

והרי זה ברור שהכל זה תעמולת בחירות, על גבינו.

וכולם מתגייסים למטרה החשובה - התקשורת , הבג"צ, הצבא שכבר השלים את כל משימות הביטחון, אנחנו חיים בשקט ובשלווה, החמאס לא הקים לעצמו מדינה, אין פיגועים, אין קאסמים, הכל טוב .
רק דבר אחד מפריע את השקט - 9 בתים שבנו המתנחלים!

7000 חיילים!!! וזה לא מדע בידיוני ולא אחד מסיפורי חלם, זה קורה כאן במדינה שלנו.

תגובתו של ערן שטרנברג – דובר מועצת חוף עזה (לשעבר)

מילותיך פוצעות את ליבי, ובבת אחת מראות החורבן מציפים את הגרון ובעצם את כל האישיות, והדמעות כבר מבצבצות.

האמינו לי, זו הרגשתי, כל מילה כאן ברצינות. המוח מתפוצץ והלב מתרסק לחשוב שהנה הזוועה חוזרת על עצמה.

ולכן צריך לעצור ולעשות חושבים.

"זכיתי", (כמובן בדיעבד) וכפה עלי ריבונו של עולם לשבת חודשיים בבתי מלונה, כפי שאנו בגוש קטיף קוראים למקומות "הנופש" בהם היינו.

שם התבוננתי, חשבתי והסקתי מסקנות. הבנתי שדרך המאבק הזו מובילה למבוי סתום .

כשעברתי על הכתבות, היומנים, התכתובות והפרסומים במרוכז וביישוב הדעת (זכיתי לעבור על חומר רב מאוד), זיהיתי עד כמה נאיביים היינו. לפתע הצטברו הנתונים וההתרחשויות לפסיפס אחד גדול.

אנו חשבנו שהשלטון הדמוקרטי שלנו קצת התחרפן, והצבת "אילוצים ערכיים" בדמות חומה אזרחית של אלפי מפגינים תביא אותו להבנה של מגבלות הכח.

חשבנו לצאת למאבק בסגנון של מרטין לותר קינג כנגד חוקי הגזע שחדרו לדמוקרטיה האמריקאית, או כנגד פורטוגל בעידן פוסט סלאזר, שם הצבא סירב לירות במפגינים ויצא לעברם עם פרחים בקנה (זה המקור הרעיוני לשיר המפורסם) אך לפתע גילינו את עצמנו בעולם אחר לגמרי, בעולם בו המיליציות האכזריות בסין של מאו טסה דונג דורסות עם טנקים את המפגינים בכיכר טינמאן.

כלומר, עוד לא הגענו ממש לשלב הזה, זה יגיע בעתיד כי אנו בעיצומו של תהליך אבולוציוני (סמוך על ניסו שחם שעדיין משרת, למי ששכח - חרא עליהם, מכת"ז, שישרפו), אבל התנגדות אזרחית היא כבר לא דבר שנספר אצל הבולשביקים מהקוורטט של אולמרט- אהרון ברק- חשין- חלוץ במידה ומדובר במתיישבים. הם יעמדו במשימה גם אם המשמעות היא מאות עצורים ואלפי רגליים וידיים שבורות. אולמרט זקוק כרגע נואשות לשעיר לעזאזל חדש לאחר עליית החמאס לשם ביסוס שלטונו, וחרבו היא "שלטון החוק" ממש כפי ששימשה חרב זו בעבר אצל צוררים רבים. אתה הוא כפרתו בשביל האלקטורט, וכנהוג במשטרים טוטליטריים, הפגיון ננעץ לשם הפדיון ידידי.

אם אתה עוקב בעניין אחרי ההצהרות (של קראדי ושות') אתה יכול לראות כיצד מכשירים פתיחה באש לעבר מפגינים שתבוא מתי שהוא בזמן הקרוב. כל ילד בחברון שזורק ביצים הוא אוייב האומה וגרוע ממתאבד שמתפוצץ באוטובוסים, ואתה כמובן כבר מזמן נהפכת לגרוע מערביי ישראל שחסמו את ואדי ערה לשבוע, פתחו באש על שוטרים ורצחו את ד"ר ז'אן בכור הי"ד בגלל היותו יהודי. בתקשורת אתה על תקן ה"אוסטן יודן", זה שבגללו כל הרע מגיע אלינו, אתה כורת זיתים עם אף יהודי עקום, את הגינויים שלך לא ישמיעו, ואז יתקפו אותך שאתה לא מגנה... (אני כבר מזמן הפסקתי לגנות, כמו ששריד לא חש לגנות את מה שקורה בבלעין) אתה רוצח ערבים (כפי שזעקו הכותרות לאחרונה עם הילד הערבי ליד שילה, שהתברר לבסוף שאפילו לפי גרסת הערבים שהוא בכלל קורבן ריב חמולות, זה כמובן זכה לאיזכור מינימלי) ויש עוד מאות דוגמאות רק מהחודשים האחרונים. האמת, אי אפשר לעבור יום אחד בתקשורת ללא כתבה המכילה רצח אופי ודמוניזציה למתיישבים. כך, בתנועת מלקחיים משפטית, תקשורתית ו"חוקית" מוציאים אותנו מכלל הציבור, כשאין מדובר על הוצאתנו באופן מספרי. יכול להיות שאחוז גדול בעם תומך בנו אך אין לכך משמעות, כי בעטו אותך מחוץ לנרטיב (המפלגות הפשיסטיות באירופה מעולם לא חצו את קו החמישים אחוז, ולמרות זאת יצרו תחושה כללית שההמונים איתם).

תיפקודה של התקשורת ומערכת המשפט, שלאחרונה הרהיבה עוז ושפטה באופן חסר תקדים נערים שנאבקו בעקירה ב-ק-ב-ו-צ-ו-ת, כבית דין שדה, יביא כל חייזר למסקנה שבישראל הוצא "הצו להגנת העם והמדינה" המאפשר פעולות חירום חוקיות כנגד מתיישבים וכנגד הציבור הלאומי דתי בכללותו. אני מקווה שאתה יודע מי הוציא צו כזה בעבר. אל תשכח שאת "שריפת הרייכסטג" שלנו כבר עברנו עם אבישי רביב בתקופת אוסלו, וכל הצבועים שיקפצו מיד ויזעקו "כיצד אתה משווה?!" (תוך התעלמוות מכך שאינני משווה את הפעולות עצמן אלא את העיקרון), כוונתם היא אחת, לטשטש את נקודות הדמיון הבוטות, להתחמק מחשבון נפש ולהמשיך בדריסתנו.

אך במקום אחד, בו יש לנו השפעה, כוח, ומעל הכל חיבור מוסרי עמוק המעניק לגיטימציה למערכת, דווקא שם אחז בנו השיתוק והחידלון.

אם תשים לב מי הם החיילים העומדים במחסומים ובודקים לך את תעודות הזהות תראה שאחוז גדול מאוד מהם הינם חובשי כיפות, לפעמים קרובי משפחה, הממלאים את הפקודות "בשם החוק" כמובן. הלגיטימציה העצומה שהם נותנים למעשה החורבן, לגיטימציה שצובעת אותו כמעשה פוליטי גרידא ("תבוא בטענות לממשלה, אני רק מיישם את החוק") היא זו שמבטיחה מראש שגורל עמונה כבר נחרץ בגוש קטיף בבחינת "בניין חרוב חרבת".

אם נעמיק בקו חשיבה זה, המגדיר את מגוריך ועקירתך כמעשה פוליטי לגיטימי ושולל ממך את האנושיות הבסיסית הגלומה במשפט "האדם הוא תבנית נוף מולדתו", תבין שזו התובנה העומדת בבסיס האפליה בין דם לדם המתבטאת בתגובה למעשי הטרור. בעצם, בתת מודע, גם המרצחים, שדואגים לעקור אותך בשיטות אחרות מבצעים בסך הכל מעשה פוליטי, אולי קצת יותר מלוכלך אבל עדיין לגיטימי...

לצורך המחשת האבסורד אספר לך שאחד מתושבי המאחזים הקרובים אליך, אחד שבג"ץ עמונה משפיע ישירות על הבית אותו בנה, הוא זה שהיה אחראי על בדיקת תעודות הזהות במחסום כיסופים בעת חורבן גוש קטיף (שלא לדבר על כך ששטיפת המוח הגיע למימדים מבהילים כאלו שאפילו קצין מגוש קטיף שירת שם, זוועה!) משיחות שניהלתי עימו עולה כי אחד הרבנים המרכזיים באזורך נתן לו היתר...

ולמה אני מלאה אותך בכל הפרטים הללו? כי הציבור שלנו, חצוי, מבולבל ומגומגם ואינו מסוגל לייצר מינימום של אמירה בריאה. וזו הסיבה לדעתי, כמובן, למה נכשלנו וניכשל.

כלומר, לגיטימי שיש ויכוח על דרך המאבק, אבל כאן לא מדובר על כלל על מאבק אלא בראש ובראשונה בשפיות מינימלית הגורסת שאין להיות חלק מכוחות הגירוש. אפילו כיום, אחרי החורבן הנורא שלנו ולפני החורבן שלכם אין שום קריאה לפרישה זמנית מהמערכת המסואבת שלא ניתן לתקן אותה כעת מבפנים, פרישה שנובעת דווקא מאהבה למערכת שכעת קמה בטירוף על עצמה ומטרתה לתקן. הכוונה בפרישה, כמובן, היא לקרוא לנוער להשעות כעת את גיוסו (חלוץ עוקב בעניין אחרי האחוזים והתנודות של הדתיים במחזורי הגיוס, שלא יספרו לך אחרת) ולפתוח במערכה נמרצת למתן ביטוי לבוז ולדחייה שאנו רוחשים לזוועה ולמבצעיה בבתי הכסת, בשידוכים, בטרמפיאדות, ללא אלימות וכינויי גנאי אך עם חריפות ונחישות מוסרית, היכן שרק אפשר! וזאת בניגוד גמור למה שכותבים שוב ושוב רבנים מהאזור בו אתה גר בגיליונות כמו "באהבה ובאמונה" ועוד.

חזרתם של רבנים אלו שוב ושוב על מסר ה"אחדות והאהבה" נוכח כמויות הרשע הבלתי נתפסות אינה מעידה על תובנה מעמיקה בענייני גאולה וכלל ישראל אלא על חוסר הבנה ויכולת לרדת לעומקו של הרוע. יכול להיות שיש להם הבנה וידע רב בנושא המתבטאים במאמרים נפלאים, אך מסופקני אם יכולת הפנמה יש להם, לאותם האוחזים בהתחברות זו עם הרשעים. אתה יודע, יש הבדל בין לדעת שסיגריה מזיקה לבריאות, לבין שיעול מכאיב הבא כתוצאה מעישון... לא הייתי מעז לכתוב זאת אילולא הייתי יודע שהדברים מכוונים לדעתם של רבנים גדולים, ושים לב שהביקורת חריפה ומהולה בכאב רב אך עדיין נכתבת בצורה עניינית ככל האפשר. אינני מבין כיצד ניתן להמשיך ולתרום ו"להשפיע מבפנים" על מערכת שלפני החורבנות אותם היא מתכננת היא מאמנת את החיילים באמצעות חיילות שמחפשות עם מטפחות בצורה מזלזלת ל"מתנחלות" ושומטות מאיתנו את צלם האנוש בסגנון שנות ה-30 באירופה. איך איננו מבינים שאנו "האחר", הדמוני והשטני עבורם? איך איננו מבינים את מה שפתאום הבינו יהודים כה רבים שהתערו שם בחברה הגבוהה, שככל שנתערה ו"נשפיע" יותר (שם קוד להיותנו מושפעים בלבד), כך גם תגדל הדחייה מאיתנו? איך איננו מבינים שהמשך "ההתבוללות" הזו תגרום להמשך ההתבלבלות המביאה רק דם ואש ותמרות עשן בכנפיה?

לא דרך קלה ותוכנית ברורה באתי להציע. השאלות הן נוקבות ואמיתיות (מי יגן עלינו? זה יכול לכאורה לסכן את קיומה של המדינה ועוד) אך על כך אענה על קצה המזלג:

לצערי האליטות השולטות בנו באופן רודני מהוות כרגע את הסכנה האיומה ביותר לקיומה של המדינה. אויבינו חשים בכך ולכן מתחזקים בתקוותם לחסלנו, כפי שיכולנו לראות בברור אפילו מתימטית לאחרונה, והצבא הוא כלי מרכזי בביצוע הפשע אותו האליטות הללו מתכננות (כוונתי לקוורטט שצויין לעיל ולשותפים נוספים) יוצא אפוא שאנו נמצאים במצב של אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי. כל עוד פחדנו מן הזאבים בחוץ הייתה הצדקה לשיתוף פעולה עם הידיד שהתגלה כמפטם ציני ואכזרי, אך כעת, כשמשקלנו הגיע למספר הרצוי, המפטם כבר מניף את ידו השניה עם הסכין, והמשך האכילה מאותה יד שמציעה לך את המזון תוך והתעלמות מהיד השניה עם הסכין היא פשע ואיוולת גם יחד. נכון שהתגברות על המפטם או התחמקות ממנו מבטיחות לך המשך מאבק עם הזאבים שבחוץ, אך דיה לצרה בשעתה.

חשוב שאבהיר, אין בכוונתי לפרק את המערכת, אלא לבצע ניתוח חירום מיידי וכואב. אני מודע לכך שאנו זקוקים לצבא חזק לצורך התמודדות עם איומים מבחוץ אך כיום, המערכת היא זו שכרגע מפרקת את עצמה ומרוקנת את מטרתה מתוכן, פרישתי זו מכוונת לאותת למערכת לאן היא תגיע בסוף. עדיין לא מאוחר לשדר מסר זה ולהאמין שייקלט. עוד עקירה או שתיים וגם היכולת לשדר את המסר הזה תהיה אבודה כיוון שבולמוס העקירות יהפך לטירוף בממדים מבהילים בהם לא תהיה לעוקרים אחריות מינימלית לקיומה של המדינה כפי שעוד נותרה בהם, במקצת, כיום. איננו אנטי צה"ל, צה"ל כרגע אנטי עצמו, ובפעולתנו החריפה "כנגדו" אנו מתכוונים להחזיר אותו לעצמו. באם נימנע בכך נגלה את עצמנו לבסוף גם בפשיטת רגל מול האיומים החיצוניים (כפי שכבר קורה כנגד הקסאמים...) וסופנו שנאכל את הדג, נגורש (תרתי משמע...) וגם נחטוף מלקות.

אך מעל הכל חשוב לציין שהשיקול כאן הוא כלל לא מעשי אלא מוסרי. כל עוד ימשיכו בנינו, אחינו וחברינו, בשעות אלו ממש, ללבוש באלפיהם את המדים הללו שבשמם מחריבים לך את הבית, המאבק ייכשל, ובמידה מסויימת, (דגש על המילה מסויימת) בצדק. אי אפשר להיאבק במערכת וגם להיות חלק ממנה. הדברים נכתבים בדחילו ורחימו כיוון שעלול להיות להם פירוש מחליש בעת שאתם נאבקים רגע, ולא זו כוונתי .

אגב, אפשר להעתיק את המשפט האחרון שאמרתי וליישם אותו לגבי עצם ההשתתפות בבחירות שלדעתי אין להם כמעט משמעות (דגש על כמעט), אך אין ספק שההשפעה הרציפה של הצבא על יישום החלטות הרשע (שזה לא פעם בארבע שנים אלא כל הזמן) והאחוזים שהציבור שלך מהווה בו הופכים אותו ליעד ראשון במאבק הצודק שנכפה עלינו. מעבר לכך, הצבא מזוהה ערכית כיום כמשקף של החברה, וככזה הוא מספק את הכסות הכביכול מוסרית שהאליטות כה זקוקות לה.

כל עוד נתחמק מלהביט למציאות בעיניים, מצעד החורבנות יימשך, מספר העצורים והמוכים יזנק, והנוער, שזועק מנהמת ליבו ואינו מקבל תשובות, יפרוק את האגרסביות לכיוון האלים והרעול-פנים תוך מרידה, מוצדקת אך הרת אסון בסמכות ההורים והמחנכים. אם לא ננתב את הזעם והרגשות לכיוון מוסרי אמיתי, ומעשי ויעיל, ואם לא נכוון מסר זה לשם תיקון הבא דווקא מתוך אהבה למסגרת, נמצא עצמנו תוך מספר שנים עם אלפי בני נוער שיתייחסו לצבא כצבא המנדט הבריטי, לכל דבר, על כל המשתמע מכך, ללא כל עכבות מוסריות. או אז נעמוד לא רק מול עשרות אלפי בתים חרבים, אלא גם נשמות חרוכות.

בזמנו התבטא הוגה מפורסם, שאדם האומר לדוגמא, שהוא "אוהב אבטיח", אינו אוהב את האבטיח אלא את עצמו... ובאמצעות האבטיח הוא מספק את תאוותיו. לאור זאת, ראוי שנשאל את עצמנו האם הרתיעה הטבעית, החיובית כשלעצמה, לצאת כנגד צמרת הצבא (צר לי, איני יכול לבטא כיום את המלים "צבא ה-ג-נ-ה לישראל"...) נובעת מגישה ערכית כוללת שכבר מזמן אינה אחוזה במציאות, או שמא היא מהווה היצמדות אינסטנקטיבית שלנו לדפוסי חשיבה ישנים, דפוסים שנטישתם כרוכה בחשבון נפש כואב ומעמיק שאנו כה חרדים מפניו? ואולי אנו מפחדים ממסירות נפש "מחשבתית" המתחייבת בעצם ימים אלו?

שים לב שלא נכנסתי כמעט לנושא ההלכתי של עקירת יהודים בארץ ישראל, שהבנתי בו דלה ולטעמי הוא בא כקומה נוספת מעל הנושא האנושי, הבסיסי והפשוט בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה". כל הכתוב כאן טריוויאלי לדעתי כמעט כמו צחצוח שיניים או נעילת נעליים וכדומה. שאו ברכה והצלחה במאבקכם-מאבקנו, ולוואי ונתברך בכוחות מאת אבינו שבשמיים לעמוד באתגר.

לצערי, טכנית, נבצר ממני לבוא פיזית לעמונה, אך איני שוקט על שמריי אלא מפיץ את המסר הזה היכן שאפשר. ובתקווה שדברים היוצאים מן הלב יכנסו אל הלב.

שאו ברכה והיו חזקים.

ובענין אכיפת החוק שדיברת עליה אני רוצה להוסיף את הדברים הבאים שהעליתי בבלוג שלי בקטיף נט בכתובת הבאה

http://new.katif.net/blog.php?page=80

לפעמים האמת מתפרצת, גם אצל בכירי הצבא...

לפעמים, בלי כווונה, ברגע של חוסר תשומת לב, מתפרצת האמת גם מגרונם של אלו האמונים על המלחמה בה.

שימו לב להתבטאות מעניינת של אלוף פקמ"ז, יאיר נווה, הערב, בקשר לחורבן הצפוי בעמונה.

הוא מתדרך את החיילים ואומר להם: (ציטוט):

"אנו לא נמצאים בהתנתקות, הפעם זו אכיפת חוק"

אתם מבינים?

לכאורה ההתנתקות חוקקה כחוק, ויישומה על ידי צה"ל היה במסגרת ביצוע "חוק יישום תכנית ההתנתקות" הידוע לשמצה בשם הפרבדאי "חוק פינוי פיצוי", ובעצם, גם ביצוע החורבן, קרי "ההתנתקות" היה מהלך של יישום החוק ותו לא. הרי כל הזמן פמפמו לנו שאוי ואבוי אם ההתנתקות, שהתקבלה כחוק, לא תיושם בשטח, או אז יקיץ קיצה של הדמוקרטיה, שאינה מצליחה ליישם את בשטח החלטותיה (מה שכמובן אינו נוהג ביחס לבניה הערבית הבלתי חוקית...)

אלא כנראה שגם נווה מרגיש, שההתנתקות הייתה פעולה פוליטית מסריחה, אנטי חוקתית במהותה (קרי, נוגדת חוקי יסוד בעלי צביון חוקתי כחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכו'), שפגעה אנושות בציונות ובזכויות האדם, ועל מנת לבדל אותה מצפונית, ולהקל מעל החיילים את הסיוע במחסומים לביצוע החורבן בעמונה הוא אומר להם ש"כאן זו לא התנתקות, כאן זה אכיפת חוק".

תודה לך, אלוף נווה, שהארת את עינינו במחשבותיך על ה"התנתקות". נשתדל להביא זאת בהקדם לידיעת חייליך...

דברי נווה מופיעים בקישור:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3208226,00.html

(שתי פסקאות לפני הסוף)