יהודי הוא יהודי

עלייתה של "שינוי" וזעקתו-מחאתו של הרוב היהודי במדינה

את התופעה של תנועת "שינוי" ואת הצלחתה בבחירות האחרונות, יש לבחון מאספקטים שונים ומגוונים. אנו ננסה לבחון כאן את התופעה מהיבט אחד שלה: זעקתו של היהודי הפשוט, שאיננו מלומד בתורה ואיננו שומר מצוות, נוכח שלילת זהותו היהודית והלגיטימיות שלו.

שהרי מה עשו הדתיים והחרדים בדורות האחרונים. מסיבות שאין כאן המקום להרחיב בניתוחן, יצרנו חלוקה ומחיצה פנימית בתוך החברה הישראלית: ישנם יהודים "שומרי מצוות", ואלו היהודים הטובים, הלגיטימיים. וישנם כל השאר, שזהותם היהודית מוטלת בספק.

והנה התעוררה זעקתו של היהודי באשר הוא, על הוצאתו מחוץ לתחום הזהות היהודית; מחאתו על שבודד והורחק ונותר בעצם חסר זהות. נכון שהוא איננו רוצה או איננו מסוגל לקבל עליו עול מצוות, אך הוא גם איננו רוצה לוותר על זהותו היהודית. הוא רואה עצמו כיהודי, למרות שאיננו שומר תורה ומצוות, ובחירה זו בעצם זהותו היהודית חשובה לו.

ואי אפשר לומר שהוא איננו צודק. הרי כולנו יודעים ש"ישראל אף על פי שחטא – ישראל הוא"; שחלק גדול מן הציבור הוא בעצם מסורתי; שגם מי שאינם "דתיים" מקיימים כמה וכמה מצוות, ושאין בעצם מי שמממלא את כל המצוות, אין "שחור לבן", אלא רק מגוון של מצבי ביניים שכולל את כל עם ישראל. אכן, יהודי הוא יהודי הוא יהודי. זהותו היהודית של יהודי איננה מותנית בקיום מצוות. היא אמנם מגיעה לשלמותה בלימוד תורה ובקיום מצוות אך איננה מותנית בזה.

הרוב היהודי במדינת ישראל איננו כופר בזהותו היהודית, אלא אדרבה, עומד עליה, גאה בה והיא חשובה לו. זעקתו-מחאתו מול העולם הדתי והחרדי היא על שלילת זהותו זו.

הבעש"ט "גילה" את היהודי הפשוט, שעד זמנו היה נקרא בלגלוג ובביטול "עם הארץ", נאבק בבידודו ודחייתו ושאף לקשר ולחבר אותו מחדש לכל המדרגות הגבוהות ממנו ובכך להעלות ולצרף גם אותו לגוף האורגני של עם ישראל.

גם הרב קוק התנגד לחלוקה המופרכת ל"דתיים" ו"חילוניים": "דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות. תמיד מצלצלים אצלנו בשני השמות המהווים את הקהל שלנו בכללו, והם "חרדים" ו"חופשיים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל. ידענו שאין בני אדם שווים במדרגותיהם, בייחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני, שהוא יסוד החיים, אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך, המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו." " אין לנו עצה אחרת, אמנם, כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו. נתוודע איש אל רעהו בשם ישראל הכללי, ולא בשם מפלגתי ומחנתי." ("מסע המחנות", מאמרי הראיה, א, עמ' 76 )

המחיצה המלאכותית הוקמה אמנם על ידי שני הצדדים, אך כיום ישנו רק צד אחד שמסוגל להסירה. עלינו למחוק מלקסיקון המחשבה והדיבור את המושגים "דתיים" ו"חילוניים". מעתה ישנם רק יהודים, ובתור שכאלו – טובים הם. שמירת תורה ומצוות אינם תנאי לזהותו היהודית של איש ישראל, אלא רק לשלמותה. אם לא נדע למצוא בתוך עצמו מרחב מספיק גדול, מקום ראוי, בכדי להקיף ולחבק כל יהודי באשר הוא, ולחבר את כולם יחד לזהות אחת כוללת של "שם ישראל הכללי", מה לנו כי נלין על פירודים ומחלוקות בעם, שגם לנו חלק בהם. רק בכוחנו – דווקא באשר אנו זכינו לשמר את השורשים והמסורת האמיתיים של העם – לאחד ולגבש מחדש את העם לכדי עם אחד סביב זהותו היחידה – זהותו היהודית. כך נוכל ליצור סולם רצוף של צבור (צדיקים, בינוניים ורשעים) יהודי, שבתחתיתו יהודים שמקדשים בשבת ואח"כ אולי הולכים למשחק כדורגל (לצערנו), באמצעיתו יהודים ששומרים יותר מצוות, ובראשו תלמידי חכמים, המייצגים את האידיאל היהודי, שגם אם לא כולם מצליחים להגשימו – כולם מחוברים אליו.