טעם גן עדן

אנחנו בלב החורף, העצים עדין במערומיהם. אבל עכשיו החלה צמיחה חדשה. זרעים שנזרעו מתחילים להגיח מתוכנו, "כי האדם עץ השדה" (דברים ב יט) . בכל יצירה יש את שלב השחיקה, העבודה השחורה, ההתרוקנות ואחר כך ההשראה מחדש. בפרשות השבוע נקרא על יציאת מצרים, מתן תורה ונס המן, למרות שכל אלו יתרחשו בניסן באייר ובסיוון, בחדשי האביב והקיץ. כי בשבט ובמיוחד החל מטו בשבט, נפתחים אופקים חדשים – החרות וההתחדשות בפתח.

במשנה, טו בשבט קרוי "ראש השנה לאילן". לא נאמר ל"אילנות". ואיזה הוא ה"אילן"? זהו "עץ הדעת טוב ורע" שבסיפור הבריאה. שם נאמר: "ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל" - הסעודה הזוגית הראשונה ביקום. עד לאותה סעודה לא מצאנו תקשורת בין אדם לחווה. (אדם לא העביר לחווה את ההוראה האלוקית בהתאם להבנתה, ובכלל, הוא הלך לישון והותיר אותה בודדה, ב"ר יט. ) לאחר נפילתה בידי הנחש, היא חשה פגיעה ונצרכת ומיד פנתה לאדם והציעה לו לאכול – "עמה". יש יחד. עכשיו שניהם נשענים זה על זה מעמיק הקשר, כבר יש שיתוף, תופרים יחד חגורות, ומתחבאים, הכל יחד. עכשיו הקשר כבר אינו עצמי מהותי "עצם מעצמי" עכשיו הם בעלי צרכים, חולשתם מוגבלותם ונוכחות המוות מחברת ביניהם.

ומאז זו היא שתקבע את סדר היום התזונתי. זו היא שתתקן את אותה סעודה ראשונה. זו מלכות שהאישה אינה תמיד מודעת לה. באמצעות האוכל ניתן לה הרבה כוח. האם גישתה טכנית מתוך חובה? האם תעניק ברגישות מתוך אהבה והתחשבות? האוכל הוא האמצעי להעביר את היחס הכי עמוק וראשוני של שייכות ואהבה. המטבח הוא מרכז הבית, משם יוצאים ולשם חוזרים. ילדים נכדים ונינים ימשכו אל בית ההורים בשל הריחות הטעמים והכלים של פעם... מסורות, שבתות וחגים יעברו מדור לדור דרך המאכלים, בחינת "תורתך בתוך מעי" ( תהילים מ ט) . גם בעידן האוכל המוכן והמיקרו, כל הנימים מובילים אל המטבח. אמא הטורחת מתוך שמחה יוצרת אוירה, מחממת את הבית ומעבירה מסר: הבית הוא טוב, העולם הוא טוב. מבלי משים סביבה יתקבצו הבנים. כן, תבשיל על האש מושך הביתה. כדאי להשקיע. החוש של חודש שבט הוא חוש האכילה. (בני יששכר לחודש שבט) עכשיו הזמן.

ראינו שאברהם אבינו המקרב הגדול, הבין את זה. הוא האהיב את הקב"ה על ידי האוכל שהגיש לערבים עובדי עבודה זרה. הוא ידע שהאוכל ממיס ומחמם לבבות.

חז"ל רואים באכילה המשותפת של בני זוג חלק מהותי מחיי הנישואין. (שו"ע סימן ע אבן העזר) דווקא בפרטים הבסיסיים הללו הביטוי לקשר נשמתי עליון. בין בני זוג שום דבר אינו סתמי. לכל אכילה משותפת, אמירה מבט, יש משמעות. לכן אתם הגברים, אל תשכחו להחמיא! טרחה והשקעה רבה נאכלת בכמה דקות. צריך לעודד, לתת ערך. תחמיאו ובכך תחדשו את מלאי האנרגיות.

ולנשים עוד "טיפ" אחד קטן. כשאת מבשלת, תבקשי בתפילה פשוטה מהקב"ה שהתבשיל יזין את מחסורו של כל אחד ואחד מהסועדים, שיפתח ה' את ידו הגדולה והרחבה וישביע לכל חי רצון. תעשי את זה במילים שלך, מהלב.

אסיים בסיפור קטן.

פעם נזכר רבי אלימלך מליזנסק בגעגועים, בתבשיל שאכל בפונדק האדום, כשערך גלות עם אחיו ר' זושא. לאחר פטירתו יצא בנו של רבי אלימלך לחפש את הפונדק. כשמצא את הפונדק הזמין מקום לינה וארוחת ערב. ענתה הפונדקאית שאין לה אלא תבשיל דל של בצק. "הכיני לי מיד תבשיל זה ביקש הבן" משנענה ביקש קערה שניה ושלישית. לבסוף שאל את הפונדקאית: "מה הכנסת לתוך התבשיל שהוא טעים כל כך?" "לא הכנסתי דבר" ענתה. משהפציר בה אמרה לבסוף: "אם המאכל טעים כל כך כנראה שזה מגן עדן", וספרה שלפני שנים באו שני אנשים אל הפונדק והיה ניכר שהם צדיקים. כיון שלא היה לה מה להגיש הכינה בצק ובשעת הבישול התפללה אל ה': "ריבונו של עולם! לי אין כלום. ולך יש הכל! רחם על שני הרעבים ועייפים ותן בתבשיל מסממני גן עדן. משהוגש התבשיל אכלו האנשים קערה ועוד קערה, ואז פנה אליה אחד מהם ואמר: "בתי, לתבשיל שלך טעם גן עדן." והוסיפה הפונדקאית: "גם הפעם משראיתי אותך, התפללתי כך".