על חידוש הסנהדרין ועל הנהגת הרבנים

הרב מיכאל פואה

כאשר מדברים על הרצון לחדש את מוסד הסנהדרין יש צורך להבין מה תפקידו ומה כוחו של מוסד זה. חוסר ההבנה בנושא זה מביא לאמירות ורעיונות שאין להם שום בסיס ויכול להוביל בסופו של דבר למהלכים לא נכונים.

הסנהדרין הם למעשה בית הגדול של 70 או 71 החכמים שישבו בלשכת הגזית בירושלים , ולהם ניתנה הסמכות א. לפרש את דברי התורה לפי הכללים המסורים.  ב. לתקן תקנות כפי צורך השעה והדור.  המיוחד בפרשנות הסנהדרין לעומת פרשנותם של כל חכמי ישראל לאורך הדורות היא , שקביעתם של חכמי הסנהדרין מחייבת את כל כלל ישראל הלכה למעשה. הדבר בא לידי ביטוי בדין זקן ממרא שהוא אחד מחכמי ישראל אשר מורה הלכה (ולא רק מביע דעה פרשנית) בניגוד לדברי הסנהדרין , ומתחייב בכך בעונש החמור של מיתה בחנק. (רמב"ם הלכות ממרים פר' ג')  מקור הכח של בית הדין הגדול הוא בתהליך הסמיכה שעבר ממשה רבינו ל-70 זקנים והלאה מדור לדור עד שנפסק בגלות. במציאות שבה פועל בית הדין הגדול לא נשארות מחלוקות בהלכה שאינן מוכרעות ולא יתכן מצב בו תיעשה תורה כשתי תורות או יותר כפי שמקובל היום. כל ספק שיתעורר או כל מחלוקת שתידון בין גדולי ישראל בכל ענין הילכתי שיתחדש יובא לבית הדין וידון , ומהרגע שהוכרעה ההלכה היא המחייבת את כולם כולל החולקים. יכול להיות שהענין יובא בדור אחר לדיון מחודש וההכרעה תשתנה ואז מי שינהג כמו שהכריע בית הדין הראשון יענש כדין זקן ממרא. כלומר הכרעת בית הדין קובעת ולמעשה יוצרת את דין התורה באותו דור. (ישנם פרטים רבים בענין זה , מתי נתון הדבר לסמכותם ומתי הם נחשבים שוגגים ומקריבים על הוראתם פר העלם דבר, אך אין זה עינינו של מאמר זה)

למעשה מאז בטלה הסנהדרין שותקה יכולת ההכרעה , ועל כך אומרת הגמרא "כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה: ) במצב זה של ביטול התורה כפשוטו אנו נמצאים עד עצם היום הזה , כל עוד לא יתחדש כח ההכרעה של בית הגדול , אין אף אדם בעולם שיכול לומר קבלו את דעתי והיא המחייבת את כולם. כל מי שלומד תורה ועל פי הבנתו בתורה צריך לעשות בשונה מפסקו של גדול הדור חייב לברר את דעתו וכו' אך בסופו של דבר אם הוא לא שוכנע שהוא טועה הוא חייב לפסוק לפי הבנתו , ואין הוא יכול לבטלה סתם.  לענין זה אף לא תועיל רוח הקודש או הנבואה כפי שיש מהתלמידים הסוברים שהחייבים לקבל את דעת רבותיהם הואיל ויש להם רוח הקודש , שכן בפסיקת הלכה אין להשתמש בדרכים אלו ותנורו של עכנאי יוכיח.

כלומר המצב בו יש ריבוי דעות בהלכה ואין הסכמה  מוחלטת מה המעשה הנכון והמחייב את כל כלל ישראל  , הוא מצב לא נורמלי , מצב של גלות. במצב בו מוסדות ההלכה מתפקדים כראוי כאשר עולה שאלה היא נידונה ברמה המקומית של רב העיר או בית הדין המקומי , במידה והיא לא מוכרעת תעלה השאלה לבית הדין הגדול (יתכן שהיה בי"ד בינים סנהדרין של השבט) ושם תוכרע וההחלטה תחייב את כולם.

השאלה הגדולה היא האם ניתן לחדש את כח הסמיכה שיתן לבית הדין הגדול סמכות על שתחייב את כל ישראל ותחזיר את יכולתו להכריע הלכה ולתקן תקנות. התשובה לכך בגדול היא כן אבל בתנאי אחד מפורש שיסכימו על כך כל החכמים שבארץ ישראל (רמב"ם הל' סנהדרין פ"ד). למעשה כפי הנראה כבר חודשה הסמיכה בדרך זו בימי בית שני ולכן אנו מוצאים שמספרם של אנשי כנסת הגדולה היה גדול מ-70 , ועל תהליך זה כתב בהרחבה הרב ר. מרגליות בספרו יסוד המשנה ועריכתה. פעם נוספת היה נסיון לחדש את הסמיכה בצפת , ונסיון זה בפועל לא צלח על אף שמרן הב"י היה שותף לו ואף נסמך , כיוון שלא הסכימו עליו כל חכמי א"י באותה תקופה.

כתבתי בקצירת האומר את עיקרי הדברים אך רצוי מאוד לעיין בספרו של הרב מימון "חידוש הנסהדרין במדינתנו המחודשת" ובספר "יסוד המשנה ועריכתה" של הרב ראובן מרגליות , שניהם בהוצאת מוסד הרב קוק.

על פי האמור לעיל ברור שלא ניתן ללכת על מהלך חלקי , כלומר אם לא נגיע למצב שבו נצליח לגרום לכל חכמי התורה להתאסף יחדיו לפורום משותף ולקבל החלטה ברב על הקמת הסנהדרין , והסמכת חכמים לצורך זה , לא עשינו כלום. כיוון שכל בי"ד שיתאסף ואפילו ישבו בו גדולי הדור ויקראו לו סנהדרין , לא יוכל לחייב מבחינה דינית את כל החכמים שלא היו שותפים לדיוניו וממלא להחלטותיו. ברור לגמרי שגם מבחינה מעשית בית דין כזה לא יוכל לחייב את מי שלא קיבל את סמכותו , ומקסימום תקום עוד חצר חדשה מעבר לחצרות הרבנים שכבר קיימות. כמו כן לא יתכן לערוך ניסוי על מתכונת של סנהדרין קטנה בת 23 חכמים או בית דין של 3 כיוון שראשית בתי דין אלו לא מסוגלים לתת את כח ההכרעה של בית הדין הגדול שאו שהוא קיים או שאיננו , וכן צריך לדעת שבתי דין אלו יונקים את כחם וסמכותם מכח בית הדין הגדול ואם הוא לא קיים גם הם למעשה לא קיימים.

ברצוני להדגיש שעל אף שיש דחיפות עצומה בחידוש בית הדין הגדול , וחידוש זה הקודם למשיח מוטל עלינו בני האדם , (כמבואר בפיהמ"ש לרמב"ם) אין מקום לקיצורי דרך. כל קיצור דרך שיקים משהוא דמוי סנהדרין ולא את הסנהדרין עצמה יעורר מחלוקת חסרת טעם ויוליד אכזבה שתרחיק את הרצון לחידוש הסנהדרין.

אשר על כן תפקידנו הוא להיות המעוררים הדוחפים וכאשר בעז"ה נהיה גם בעלי כח שלטוני אף לכפות בדרכי נעם על כינוס כל חכמי ישראל מתוך רצון ומגמה להגיע ליכולת הכרעה.

כפי שהדגשתי בתחילת דברי סמכות הסנהדרין היא בקביעת ההלכה למעשה , אך בדברים אחרים אין כח לבית הדין הגדול יותר מאחרים. לדוגמא חכם מחכמי ישראל יכול לחלוק על פרשנות הסנהדרין בדברי התורה וכל עוד הוא לא מורה הלכה למעשה בניגוד לדעתם אין הוא נחשב זקן ממרא. כמו כן כלהדברים הקשורים להנהגת המדינה אינם בסמכותם , למעט שני דברים חשובים ביותר מינוי המלך ויציאה למלחמת הרשות. כלומר הם צריכים לאשר את מינוי ראש הרשות של הנהגת המדינה אך לא מצאנו שהם אלו שמנהיגים את המדינה. מי שמצאנו מתערבים בהנהגת המדינה הם הנביאים , ועל אף שעל פי הרמב"ם חלקם היו ראשי סנהדרין (עיין בהקדמה ליד החזקה) הם עשו זאת לא מכח הכרעת ההלכה , אלא  מכח הנבואה שאסור לה להכריע בעניני הלכה.

בימינו התפתח המושג עשה לך רב , כתחליף לסנהדרין ואף יותר מזה. אנשים רבים מקבלים סמכותו של רב מסויים כאילו הוא הפוסק האחרון לגבי כולם בכל סוגיא הלכתית , כמו הסנהדרין , ואף בסוגיות שאינם הלכתיות אלא מדיניות ופוליטיות סוגיות בהם אפילו הסנהדרין לא נדרשה. מצב מעוות זה מעבר למחלוקות הקשות שהוא גורם , פוגע בהכרת הצורך בבית הדין הגדול. שהרי כל אחד משוכנע שבית הדין הגדול כבר קיים והוא נשמע לו וכל אשר צריך להעשות לטעמו הוא רק לשכנע את האחרים להישמע לרבו. והאמת היא שרבו זקוק לכל החכמים האחרים כדי לקבל את הכח המיוחד של כולם יחד אשר יחייב את כל ישראל בקביעת ההלכה.

הדגש שכוחה של הסנהדרין הוא רק בקביעת ההלכה אינו סתמי. ישנם רבים החושבים שלו היינו רק מקשיבים לגדולי הדור חכמי התורה כל הבעיות היו נפתרות. ולא היא , חכמת ההנהגה המדינית והפוליטית היא כשרון שלא קשור בהכרח לגדולה בתורה. כיצד לאמן חיילים מהיכן לתקוף בקרב , וכמה מיסים לקחת וממי הם סוגיות שסנהדרין לא צריכה לעסוק בהם , אלא אם כן ההנהגה עושה מעשים המנוגדים להלכה. וכך אנו מוצאים את החכמים מעירים לבן כוזיבא על כך שהיה בודק את חייליו במעשה אסור של חתוך איבר מהגוף. כמובן שניתן ואף ראוי לקבל עצה מחבורת חכמים כזו אך אין זו בגדר הוראת הלכה.

קיצורו של דבר חידוש בית הדין הגדול הוא למעשה היציאה האמיתית מהגלות בה נתונה התורה עד עצם היום הזה , וחידושו של מוסד זה הוא מחוייב המציאות. בית הדין הגדול הוא לא תחליף להנהגה המדינית והפוליטית , אך הוא גורם חשוב באיזונה של ההנהגה. בית הדין הגדול יקום כפי הנראה כאשר תהיה לעם הנהגה אשר תכיר בצורך של מוסד זה , והיא יחד עם הציבור הרחב תדרוש בכל תוקף ויתכן אף תיכפה על חכמי הדור לשבת יחדיו ולהקימו.

והשיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה