|
אזל אמר ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי! א"ל: מי יימר? א"ל: שדר להו קורבנא, חזית אי מקרבין ליה. אזל שדר בידיה עגלא תלתא. בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים, ואמרי לה בדוקין שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא. סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות, אמר להו רבי זכריה בן אבקולס, יאמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח! סבור למיקטליה, דלא ליזיל ולימא, אמר להו רבי זכריה, יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג! אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו.
הָרְשָעִים בִּי לוֹטְשִׁים עַיִן
וּמְחָרְפִים אוֹתִי בְּנִיב שָׂפוֹת
רַבּוֹתַי שׁוֹתְקִים עֲדַיִן
וְרַק אוֹתִי מְגַנִּים בַּחֲרָפוֹת: עָלֵינוּ לִנְהוֹג בְּרוֹב עֲנָוָה
לְהַרְבּוֹת כְּלַפֵּיהֶם בְּאַהֲבָה
לְשֵׂאתָם אֶל הַמְלָאכָה לְקָרְבָה
עַיִן רָעָה וְנִיב שְׂפָתַיִם
אֶצְלֵנוּ הוּא מוּם, מִיָד יוּרְחָק
אֲבָל אֶצֶל הָרִשְׁעָתַיִם הוּא תְּמִימוּת, הוֹ מַלְכוּת, שְׂפָתַיִם יִשָׁק
הָרְשָׁעִים בִּי נוֹתְנִים מוּם
וְאֶת הָאָרֶץ וְהַתּוֹרָה מַכִּים
וְעוֹד רֶגַע, אִם ל ֹא נקוּם
ל ֹא יִשָּׁאֵר מַה לְהָקִים וְרַבּוֹתַי, בְּרוֹב עֲנָוָה
מַמְשִׁיכִים בְּאַהֲבָה:
אֵין שׁוּם הֵיתֶר
אוֹ דִין, אוֹ הֲלָכָה, או מִדְרָשִׁים
לְהַכּוֹת אֶת הַשׁוֹטֵר
הַמַּטִּיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים מִי הֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתֵנוּ
וְהִגְלִיתָנוּ מֵאַרְצֵנוּ
הַעֲנָוָה וְהַשְּׁתִיקָה
לְמוּמֵי צ ֹאן קֳדָשִׁים
הַמְּנִיעָה מֵהַצָּלָה
כִּי אֵינָה כְּמַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁים
|
