למה "דירה"?

"ערב שבת עמדו ישראל ערוכים האנשים לבד והנשים לבד ואמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לבנות ישראל אם רוצות לקבל את התורה, שדרכם של אנשים הולכים אחר דרכם של נשים שנאמר: כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל אלו האנשים." (פרקי דרבי אליעזר מא). בפרשת יתרו נאמר שהנשים קבלו את התורה לפני הגברים ובאופן שונה. (שמות יט ג). המדרש מדגיש שכדי לקבל את התורה בשלמות על הנשים להקדים את הגברים בקבלת התורה. והרי לומדי התורה ופוסקיה הם הגברים?

הקב"ה ברא עולם כדי "להפוך את העולם הגשמי לדירה לו יתברך בתחתונים" (תנחומא נשא טז. במדב"ר יג.) . כן, הקב"ה רצה (כביכול) דירה פה בעולם התחתון הזה. הרצון הכל כך עמוק הזה, הטבוע בכל אחד מאיתנו נובע מצלם האלוקים שבנו. יש משהו בדירה, המהוה צורך מאד ראשוני בנפש. הרצון האלוקי נטוע גם בתוכנו, הרצון להתחתן ולבנות בית. שלא כבעלי החיים אנחנו זקוקים למקום פרטי מוגדר שיהיה שלנו ששם נעשה ככל העולה על דעתנו. זה בולט גם אצל ילדים. זוכרים את "הבית של יעל"?

והרי "כבודו מלא עולם"? לשם מה להצטמצם לדירה?

לדירה מספר מרכיבים: ראשית, דירה ובית, הם מקום מותחם. גדולים ככל שיהיו בתים הם לעולם מוגבלים בגודלם. גם ארמון ענק יש לו גבול. למדינה יש גבול, לארץ, לים גבולות. לכל דבר גשמי גבול. הטבע מוגבל בטבעת כללים ואיזונים שאם יופרו – נעלם באחת. (זוכרים את הצונמי?) הדירה גם בתוכה מחולקת למדורים שונים. יש חדר לאוכל, שינה, רחצה מגורים. יש רצפה תיקרה, קירות, פתחי מעבר ואוורור הכל הגיוני ומסודר. ומאידך, בדירה המוגדרת המוגבלת הזו – מתגלה האדם לחלוטין. שם הוא פתוח וחופשי. שם מתגלים מאוייו הכמוסים ביותר. שם מתגלים מעלותיו ושם הוא נינוח עם חסרונותיו. זהו מה שקרוי בית. שם בתוך הדירה המותחמת הזו נפגש האדם עם הבלי גבול שבו, עם נשמתו. רק שם הוא באמת יכול להיות נינוח, להיות הוא. לכן אחר זמן לא רב בבית מלון מפואר, כשהכל בו מוגש כיד המלך, יתגעגע הביתה, לנעלי הבית. כי בדירה הגבולי ובלי גבול נפגשים, תיחום והגבלה מחד, ופתיחות ללא מחיצות מאידך. חופש מוחלט יחד עם חובות ומגבלות. ורק בשניהם יחדיו יש מענה לנפש. "מבשרי אחזה אלוק". (כל "כף" בלי גבול מוביל לבסוף למיאוס).

הקב"ה ברא עולם כדי להתגלות בו לחלוטין מתוך הגבול, דרך החומר. למרות כל העולמות העליונים הרוחניים, זהו המקום היחיד שבו מתגלה לחלוטין הבלי גבול האלוקי. רק פה "בדירה שבתחתונים" גילוי של בלי גבול באמת. מתברר שהבלי גבול ללא גבול - חסר. חסר לו הגבול. כי האין סוף האמיתי יכול להכיל הכל בעת ובעונה אחת. התורה האלוקית כתובה על קלף העשוי מעור של בהמה. מתחברים רוחניות קדושה וטהרה, אל החומר. כמעט כל המצוות הם בחומר. לשם רצה הקב"ה להאיר.

האחראית על הדירה כפשוטו זו עקרת הבית. היא היוצרת את האוירה בבית. היא הדואגת לפרטים, היא היוצרת את מצב הרוח. (הוא ישפיע אליה טוב וחסד וכך יעניק לה כוחות). בתוך הבית היא המשפיעה הגדולה. האם תהיה אווירה של ביקורת? של קבלה? אהבה ללא תנאי? יראת שמים? מה היא שומעת ברקע כששוטפת כלים? מה עובר לה בראש? שם נשמת הבית. זאת האווירה. ואווירה חודרת מחיצות. אנו נושמים אווירה בלי שום מנגנוני הגנה. האווירה חודרת את כל רובדי האישיות ומגדלת את בני הבית בין שנרצה ובין שלא. היא לא מעניקה מהשכל, וגם לא מהרגש. אם כי שניהם פעילים. היא מעניקה מאמונתה, מגישתה לחיים, מהקשר החי שלה עם אלוקים. באמצעות האמונה הזו היא הופכת בשקט, מבלי משים להיות המשפיעה למשפיע. היא משלבת אמונה הנוגעת לשורש נשמתה, יחד עם הטיפול בצרכים הגשמיים הכי בסיסיים, וכך היא נוגעת במעמקי הנפש, יוצרת בית.

לכן את התורה קבלו הנשים ראשונות. "שדרכם של אנשים שהולכים אחר דעתן של נשים." הגברים קיבלו את פרטי השקלא וטריא וכל הפלפול התורני, תורה שכלית מפורטת או כפי שאומר רש"י (שמות יט ג) "דברים הקשים כגידים". העיון והפסיקה יהיו שלהם. הנשים קבלו תורה כללית, מהותית, את ראשי הדברים, את עצם התורה הכוללת הכל, היא מקבלת תורה ממקום האמונה בנפש. זו תורה הנעלית משכלם של בני אדם, דווקא משום שהיא קרובה יותר לאמונתה הפשוטה. וכך היא, עקרת הבית, יוצרת רקע לאמונה מפורטת גברית. (ליקוטי שיחות לא,יתרו)

השבת נברך את חודש אדר. חודש שבו פוטנציאל לגילוי אלוקי במציאות. א – דר. אלוקים בא לגור עמנו.

זהו זמן המתאים לתהפוכות ולישועות. לשם כך צריך להיות מוכנים באמונה זקופה, לאורה לששון ולשמחה.