"ככה"

כדי לחוש חוויה שלמה של שמחת פורים, וכדי לחוות את החיים בכלל, חייבים להיפטר מעמלק. "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז). ישנו עמלק מבחוץ שהטיל ארס לך לתוכך, לבפנים. מיהו עמלק?

"ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק" (בראשית לו יב) .עמלק הוא מיוחס. הוא נכד של עשו נין של יצחק. כזכור ראשו של עשו התגלגל למערה ונקבר בחיקו של יצחק (פרקי דרבי עליעזר לח).

ראשו בלבד. וכזהו הנכד, ראשו עובד חזק, אך גופו ובעיקר ליבו, נותרו בחוץ. כולו מוח. הוא בעל ידע עצום ביהדות ובתחומים נוספים. המן האגגי הכיר גם את פנימיות התורה! הוא ידע להעפיל לחמישים שערי בינה כדי לתפוס את מרדכי (גובה העמוד שהכין), וכן הבין את סוד הזמן. הפיל פור שוב ושוב עד שהגיע לחודש אדר. כיון שאז מת משה גואלם של ישראל, החליט שזהו החודש המתאים לפתרון הסופי. (הוא שכח שמשה גם נולד בחודש זה... מגילה יג ב ). כולו ידע וחשבונות.

עמלק מופיע בפעם הראשונה מיד לאחר קריעת ים סוף. ההליכה ביבשה בתוך הים, כשהמים עומדים כחומה מימינם ומשמאלם, הותיר את העם בחוויה עצומה של שחרור והודיה. ראו אלוקים במוחש! ראתה שפחה מראות אלוקים! ופרצה שירה אדירה. (שמות פרשת בשלח). אז הופיע עמלק. כל זה לא בשבילו.

עמלק: "מה כל ההתלהבות?"

העם: "מים עומדים! אתה לא מבין?! זה היה נס!"

עמלק: "לא צריך להיסחף. מה כבר קרה?"

העם: " היתה פה הצלה אדירה!"

עמלק: "רגע, רגע, להרגע. תשתמשו קצת בראש. מה בדיוק היה הנס?"

העם: "מים עמדו כחומה!"

עמלק: " אהה. (רגע מהרהר) יש לי שאלה. (מישר את המשקפים, במבט רציני וחשוב)

" ומים זורמים זה לא נס? "

העם: "א...א...כן". נבוך. בלבלת אותי לא יודע בדיוק מה להרגיש.

זהו. נגמרה החוויה. עמלק כבר דאג לכך. הוא קרוב לאמת. מים זורמים הם פלא. גם אדם נולד, חי, כל הטבע ,הכל בחינת נס. אבל משהו בפנים לא משלים עם קביעתו המלומדת של עמלק. כי נותרנו מרוקנים. מחד הוא צודק, מאידך נותרנו אילמים ומשותקים, ללא רוח חיים. עמלק לא דייק. מים זורמים הם פלא גדול, אך אינם נס המשדד את מערכות הטבע, דבר היוצר באדם רגשות עזים של קרבה ויראת שמים.

הכהן שהקריב תור או יונה היה מפריד בין הראש לגוף, ועליו נאמר: "ו מלק את ראשו" (ויקרא א טו). מהותו של ע מלק הפרדה בין הראש ללב. תלמד, תרכוש ידע, תשלוט בנושא - אבל אל תחיה עם זה. אל תרגיש, אל תתמסר. שתמיד יישאר בך משהו מרוחק. "אשר קרך בדרך", תישאר שכלי וקר.

עמלק הערמומי פועם גם בתוכנו, הגמרא (חולין קלט) אומרת שהמן העמלקי נרמז בחטא הקדמון כשנשאל אדם " המן העץ...אכלת?" רמז להמן. כוחו של הנחש לפתות, נבע מהערמומיות העמלקית שבו. רש"י: "הרבה עליה דברים", עקמומיים. על השכל לשלוט. אך בשום אופן השכל אינו המימד היחיד. אנו מורכבים משכל, רגש וממה שמעבר. אז איך נזהה עמלק?

א. הוא בדרך כלל סוטה מהענין. הוא עונה לך בקרבת הנושא, אבל לא מטפל בדיוק בנקודה.

ב. הוא יקרר את המסירות את הרגשות הפשוטים והטבעיים.

ג. עמלק יופיע לפני תפנית, התחלה והופעת שלב חדש.

מה עושים עם העמלק הזה?

אין להתווכח אתו. אין כל צורך. זו רשת שגם החזקים נלכדים בו. כל ויכוח, כל מילה נוספת מוסיפה לו שמן למדורה ומאפשרת לו רשת מסועפת יותר. שרירי שכלו ויכולת הביטוי שלו חזקים ומושחזים. אם תענה לו במגרש שלו תמיד יהדוף אותך ויציג אותך ככלי ריק. מובא שיש לגרשו "כמו כלב – במקל", לא לגעת. אם אתה חייב לענות תענה מתוך אמונה פשוטה - "ככה". אני מאמין וזהו. "ככה" זו תשובה הנוגעת במקום שעמלק אינו יודע לטפל בו. "ככה" נוגע במקום הגבוה ביותר, במקום חי בנפש, באלוקים חיים "אשרי העם ש ככה לו אשרי העם שה' אלוקיו".

מי שלא מצליח לגרש את עמלק מתוכו שישתה "עד דלא ידע", ואז יגיע ל" כ תר כ ל ה כתרים" ויהיה בסדר, עמלק יעלם. (תפארת שלמה על התורה פר' יתרו)

אחד המקומות הכואבים שלשם עמלק אוהב לחדור זה בין איש לאשתו. (כזכור שם החל הנחש הקדמוני את דרכו). הקשר הזוגי מתמשך על פני שנים בהם עליות ומורדות. ירידה לצורך עליה למבט מחודש ורחב יותר. מתפתח מבט שני רגיש עמוק ואנושי. ובשלבי מעבר, כשהישן כבר לא מספק, וחדש טרם נוצר, חודר לו עמלק ומכרסם, מעורר ספקות בגלוי או בסתר, תופעה הנפוצה במיוחד בשנים הראשונות לנישואין. אלו הרהורים שמטילים ארס ולא מאפשרים בנין. האנרגיות כבויות על ידי מחשבות סרק שאינם מובילים לשום מקום. יש לעלות למקום של אמונה ש "מה' אישה לאיש", נתמודד! נתגבר! נצמח. אנחנו זוג! ונשאר זוג. נתגבר על מכשולים ונעמיק את אהבתנו. למה? ככה. וכך נזכה לאהבה ממבט שלישי ורביעי...מבט שאין לו סוף,

כי " ככה " יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".