עקרונות כלכליים

1. על הממשלה להגן על החיים, החירות והבטחון של כל אזרח כתנאי מקדים ליכולתו להנות מרכושו הפרטי. יש לחדש את שלטון החוק בישראל (ראה את התכנית של מנהיגות יהודית). זו הדרך הטובה ביותר שבה המדינה תדאג לטובתו של כל פרט וחברה, ותוביל לשגשוג כלכלי.

.2 יש להגן על רכוש פרטי, כולל:

* נגד החרמה. (הבתים וכל הרכוש שהוחרם או הושמד בהתנתקות הם נושא חוקי לפיצוי.)

* נגד תקנות ומגבלות מוגזמות (ראה להלן).

* נגד חדירה בלתי רצויה של זרים (על ידי פיצוי חובה עבור ירידת ערך הנכס).

* נגד זיהום (על ידי פיצוי חובה עבור ירידת ערך הנכס).

.3 יש להגן על חופש היוזמה הפרטית; לבטל תקנות מסחר מיותרות; לאפשר כניסה חופשית לשווקים שכעת נשלטים על ידי גורמים ממסדיים, כולל שוק העבודה ושווקי שרותי תשתיות (שרותי בניה וקהילה – חימום, אספקת מים, פינוי אשפה, תחבורה, אנרגיה, תקשורת). יש למנוע הטלת תקנות חדשות הפוגעות בציבור.

.4 אסור לגורמים כלכליים לסכן את עם ישראל: אין לאפשר העסקת עובדים מתוך אוכלוסיה עוינת.

.5 עלינו לחיות לפי יכולתנו. ישראל איננה צריכה לקבל סיוע כלכלי ממדינות אחרות. יש לאזן את תקציב המדינה. תקציב חיובי ומטבע יציב מושכים השקעות מגורמי חוץ. יש להציע תמריצים ליהודי התפוצות להשקיע בישראל. ישראל זקוקה לכסף יהודי – לא כצדקה אלא כהשקעה.

.6 יש להקטין את הוצאות המדינה על מנת להקטין את המיסוי. הצורה הצודקת של מיסוי היא לגבות סכום קבוע מכל אזרח (מחצית השקל) ואחוז קבוע של מס מכל הכנסה. יש לבטל פטורים ממס וסובסידיות לעסקים.

.7 יש למגר "מונופולים בלתי טבעיים", כגון חברת החשמל, בזק, אגד, ההסתדרות, וכו'.

.8 המדינה איננה צריכה לייצר מוצרים ושרותים שהמגזר הפרטי יכול ליצרם, כולל חשמל, אמצעי תקשורת, שרותים סוציאלים, שרותי בריאות, חינוך, וכדומה. יש להקטין את פעילות החברות הממשלתיות, ואף להפסיקם בעתיד.

.9 יש להפריט את המפעלים הממשלתיים הנ"ל. יש להנהיג שיטת שוברים עבור חינוך ולחזק ארגונים לא-ממשלתיים וקופות צדקה. יש להרגיל את החברה לבסס שרותים סוציאלים על הכנסות ממעשר כספים וצדקה, המאורגנים על ידי הקהילה ולא על ידי המדינה.

.10 יש למכור את מניות המדינה באמצעי התקשורת, לבטל את מונופול המדינה בטלויזיה, לבטל את אגרת הטלויזיה, למכור את זכויות השימוש בתדרים עבור תקשורת, להקצות תחום תדרים חינם, ולגבות מחיר ממוסדות המדינה המשתמשים בתדרים.