"פורים שמח"

פנחס היה החסיד העני ביותר של המגיד מקוזניץ. בפורים נהגו החסידים להגיש למגיד משלוחי מנות ולקבל ברכה. כשהיגיע תורו של פנחס הוא התכוון כדרכו לומר לרבי בלחישה "פורים שמח" ולעזוב מהר שכן בא בידיים ריקות. ואז פנה אליו הרבי: "פנחס למה לא הבאת משלוח מנות?" פנחס גמגם: "יש לי אישה, שבעה ילדים, ואין אוכל. אין לי כסף לקנות לך משלוח מנות." ענה לו הרבי: "פנחס, אתה יודע מה הבעיה שלך? אינך יודע לומר "פורים שמח!" ואז אמר הרבי: "עמוד זקוף וצעק! פורים שמח!" "פורים שמח" השיב פנחס. "לא ככה. פורים שמח!" צעק הרבי. "פורים שמח" השיב פנחס בקול. "לא ככה...." עד שהגביהו שניהם את קולם בצעקה זה אל זה  "פ ו ר י ם   ש מ ח!"

פנחס הרגיש זריקת מרץ בעורקיו. לבסוף אמר לו הרבי: "לך תביא לי משלוח מנות". פנחס פנה ישר לחנות היחידה בעירה. בימי שישי היה עומד מחוץ לדלת והיוצאים היו נותנים לו מצרכים. עכשיו צעד ישר פנימה ואמר בקול "פורים שמח!" תן לי את העוגה הכי גדולה ואת היין הכי משובח! אשלם לך מחר". פנחס חזר לרבי מאושר וקרא בקול: "פורים שמח!" והרבי צעק חזרה "פורים שמח!" וברך אותו: "שפורים יהיה אתך כל השנה".

פנחס נולד מחדש. הוא חזר לחנות ושוב קרא "פורים שמח!" אני צריך אוכל לבני ביתי! אשלם מחר. המוכר הגיש לו כל שביקש. אחר כך נכנס לחנות בגדים וקנה את הבגדים הכי יפים לכל ילדיו. לבסוף עבר ליד חנות תכשיטים ונזכר באשתו. כמה יפה היתה. נכנס לחנות ואמר "פורים שמח!" וקנה לה תכשיט אמיתי. אשלם מחר הודיע. וכך עמוס בחבילות נכנס הביתה "פורים שמח! פורים שמח!" קרא לכולם. "הרבי ברך אותי שיהיה פורים שמח כל השנה ומתחילים עכשיו!" לילדים פנה: "ילדים נפלאים עמדו זקופים! כי פורים שמח!" אף לאשתו קרא "פורים שמח אישה יפה!" ואף היא החזירה "פורים שמח".

אחרי פורים פנה פנחס ליהודי העשיר שבעיר והכריז בפניו שהמגיד ברך אותו בביטחון ובשמחת פורים כל השנה. פנחס ביקש הלוואה של עשרת אלפים רובל אותם הבטיח להחזיר תוך חודש. היתה סיעתא דשמיא, ובעזרת ההלוואה הזו פתח עסק והפך לאחד מעשירי פולניה.

ענינו של אדר ופורים במיוחד, צמיחה מתוך שמחה וצחוק. אנו צוחקים מהמפתיע והפלאי. תינוק צוחק כשמשהו זז באופן מפתיע. הצחוק הוא רפלקס הגורם לעונג רב. ברגעי צחוק אין מנגד בנפש, אתה כלך שם, כמו שהיה כשהיינו ילדים וידענו "לשחרר" להרפות, ולהנות באופן מוחלט. שרה צחקה כשהתבשרה על הולדת יצחק. ואכן שמו של התינוק היהודי הראשון – יצחק. בשמו גורל עם ישראל – פלא וצחוק.

באדר הקב"ה צוחק אתנו. יורד אלינו, מתגלה מתוכנו. הכל מפתיע ואפשרי. חודש של מהפכות. אפילו מזג האוויר של אדר מפתיע. יתכן שרב, יתכן שלג, ויתכנו שניהם זה בסמוך לזה.

באדר כל שצריך הוא להרפות, ולשחרר. "הרפו ודעו כי אנוכי אלוקים" (תהילים מו יא) להתמסר לקדב"ה ולתת לו לפעול. באדר ובמיוחד בפורים דברים פשוט מתרחשים. אבל חייבים לפתוח את צינורות השפע וזה רק על ידי שמחה. במקום אשליה של שליטה, תשמח. תתחבר למקום בנפש ששם הכל אפשרי. ואם השכל המסודר מכביד, אז קצת יין ואתה בידיים הכי טובות, של הקב"ה.

ואת עקרת הבית, אינך זקוקה ליין. את שם בלי יין. את יודעת בחוש שאין לך שליטה, ש"אין עוד מלבדו". אולי את עדיין מנסה לשלוט פה ושם, אך בתוכך ויתרת, את כלי באופן טבעי. לעיתים בפורים קשה לך. הבאלגאן... אין סדר, הבוץ, הרעש, כל העול עליך כי הבעל שתה, המתוק ומלוח מתערבבים, הדלת לא נסגרת, איבדת שליטה. את כבר לא יודעת ממי קיבלת... ולמי נתת...

גם עבורך זהו יום ללא שליטה. יום שהקב"ה יורד אלינו ומנהל את הענינים. אז פשוט לשמוח. יום אחד בשנה להרפות ולשמוח. שמחה היא תכונה של גילוי, הפך העצבות המכווץ. שמחה פורצת מחסומים אל מה שמעבר, כמאמר חז"ל "שמחה פורצת גדר". כשמתמלאים בביטחון ושמחה, השערים נפתחים.

ומה נעשה אם "נתקענו" בעצבות? אפשר תמיד לשפוך את הלב לפני הקב"ה, ואז בתוך העצבות למצוא את השמחה. (תניא לא) ומעבר לכך: קבלו עזרה. אין האסיר מוציא עצמו מבית האסורים. לכן "טובים השנים מן האחד.... אם יפלו, האחד יקים את חברו" (קהלת ד ט-י) בעל ואשתו הם המשפיעים הגדולים ביותר זה לזה. להאיר זה לזה לפינות הנשמה הכבויות ביותר! להצחיק, לעודד, להבטיח. להתרומם מעבר למציאות. לשים מוזיקה ולרקוד במטבח, לבד, עם הילדים, עם הבעל! זה מצחיק? יופי. אדר זה הזמן לצאת מהמגבלות. הכל פתוח. גם כשנראה סגור לגמרי, להאמין שהכל אפשרי. לומר לאם שילדיה "משגעים" אותה: "את האימא הכי טובה בעולם!". לומר לבעל הנשחק מעול הפרנסה: "אתה נפלא לא חסר דבר!" והעיקר, להיות שם באמת! להאמין בזה, ולו ליום אחד.

"בפורים כל הפושט יד ליטול נותנים לו" (קיצור שו"ע סימן קמב)

כל השנה יש לבדוק למי נותנים צדקה משמעותית. בפורים אין בודקים. מי שמבקש מקבל. כולנו פושטי יד כלפי מעלה. זה הזמן לבקש! כי אין מדקדקים. נבקש מתוך אהבה שמחה וביטחון ובע"ה ישמח הקב"ה אותנו כמו ששימח את עם ישראל אז בימי המגילה, "כן תהיה לנו".