|
בס"ד ו' אדר התשס"ו לר' יואל שלום, כתלמיד שלך לשעבר בישיבת הר עציון שבאלון שבות, אני רואה חובה לעצמי לפנות אליך בבקשה היוצאת מעומק הלב – ר' יואל, אף אתה חזור בך.
מספרים על הרב הקדוש ר' דוד מלילוב, שהיה שרוי פעם בתענית משבת לשבת. בסוף השבוע כשהלך בדרך הרגיש צמא נורא. בינתיים עבר ליד מעיין נובע מים חיים. המים גירו בו את הצימאון עד שכמעט החליט לבטל את התענית ולשתות. אבל לאחר שעמד מעט ושקל בדעתו מה לעשות, התגבר על חולשתו, כבש את צימאונו, ופנה לדרכו מבלי לטעום מהמים. כשעבר מרחק רב מהמקום, נתעוררה בקרבו שמחה עצומה על שעלה בידו לכבוש את היצר. אולם תיכף לכך התבונן ואמר לעצמו – שמחה זו אינה באה מהיצר הטוב אלא מהיצר הרע שרוצה להכשילני בגבהות ובגאווה. וכדי להכניע את יצר הגאווה שב על עקבו, קרב אל המעיין ושתה מן המים לרוויה. ר' יואל, בכל הכבוד אני אומר שעליך לבדוק את מניעיך, שאף שחושב אתה שטהורים הם, הרי יש חשש שבעומק לבך ישנם דברים אחרים. אי אפשר שכוונות טובות באמת ונקיות מכל פנייה יובילו אותך להתחבר לרשעים. אי אפשר שכוונות טובות באמת יגרמו לך ללחוץ את ידו של מחולל עקירת גוש קטיף ופוגרום עמונה. אתה אולי לא רואה זאת, אבל בעיני ציבור קוראי ידיעות אחרונות, שם פורסמה תמיכתך בקדימה, ותמונתך לוחץ את ידו של אולמרט, אתה ההכשר המוסרי לפיצפוץ ראשיהם של מפגינים צעירים באלות, ולחילול כבודן של בנות כשרות ע"י שוטרים מושחתים. גירוש גוש קטיף הוא מעשה תועבה מתחילתו ועד סופו. לא רק לפי חוקי התורה, אלא גם לפי חוקי הדמוקרטיה. המניעים להעלאת התכנית, התכנית עצמה, דרך קבלת ההחלטה, אישורה בבג"ץ, דרך הביצוע והטיפול במגורשים – הכל תועבה. אות של קלון מונף מעל כל מי שנתן ידו למהלכים האלה. גם אם אתה לא מתכוון, אתה עכשיו נותן גושפנקה לכל זה. זה מה שרואים קוראי העיתונים. יתרה מזאת, תמיכתך בקדימה מאשרת בעיני הציבור את מה שהוא חש כבר מזמן – במדינת ישראל, ככל שאתה מושחת יותר, אתה מוצלח יותר. הנה, אפילו הרבנים תומכים במושחתים. אחרי שגם האיחוד הלאומי וגם המפד"ל למדו על בשרם מה זה נקרא "להשפיע מבפנים", לא יכול להיות שיבוא מאן דהו, אפילו יהא רב ומורה לרבים, כמוך, ויטען שברצונו "להשפיע מבפנים". ראה שגם המעמיקים שבין אנשי הציונות הדתית, אלה שרואים "מימד" נוסף של המציאות, ומקדשים את הפשרה ואת הקונצנזוס, כמו הרב גלעד ואחרים, לא טינפו ידם בזוהמה הזאת, ובצעו "תפנית" לחצוב להם בורות נשברים אחרים. חז"ל ידעו היטב את נפשם של תועי דרך כמוך, ולכן קבעו מסמרות בהדרכתם המוסרית, היכן עובר הקו האדום ועד כמה אפשר להרחיק לכת בפשרות שעושים למען הצלת חלק מן הקדוש והיקר לנו על חשבון חלק אחר : נתאי הארבלי אומר – הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מן הפורענות. וראה מה אומר על כך רבינו עובדיה מברטנורה : ואל תתייאש מן הפורענות – שלא תאמר רשע זה מעשיו מצליחין, אלך ואדבק עימו הואיל והשעה משחקת לו, לכך אמר "ואל תתייאש מן הפורענות", כלומר , דע שמהרה תבוא עליו פורענות כי פתאום יבוא אידו. ואני שואל אותך – לו היית חי בימיו של מתתיהו החשמונאי, האם היית חובר למתייוונים בירושלים כדי להציל משהו מבית המקדש המחולל ? ולו עשית כן, האם היית מציל ? |