שלם וחצי

בפרשת כי תשא נצטוו לתת את מחצית השקל. ענינו של מחצית השקל – אחדות. כולנו חלקיים ויוצרים יחד שלמות. נזם הזהב שנתן אליעזר לרבקה קרוי "בקע" ורש"י (בראשית כד כב) מסביר שה"בקע" רמז למחצית השקל. ("בקע" – כי נבקע לחצי). מחצית השקל רומז לחיבור הקב"ה (החתן) וכנסת ישראל (הכלה), וניתן על ידי החתן היהודי הראשון – יצחק, לכלתו רבקה. אך מדוע התקשה משה בזיהוי המחצית? מדוע הראה לו הקב"ה באופן מוחשי "זה יתנו"? נאמר בפרוש ששקל ערכו עשרים גרה, ברור שמחצית השקל – עשר גרה, מה הבעיה? אולי התקשה משה למצוא את ה"חצי" השני? אולי תהה היכן השלם?

קושי נוסף היה למשה בערב ראש חודש ניסן טרם יציאת מצרים, "החודש הזה לכם ראש חודשים" (שמות יב ב) רש"י: "הראה לו הקב"ה את הלבנה ברקיע ואמר כזה ראה וקדש". לא היה ברור למשה מה גודלה של הלבנה בשעת קידושה. כידוע הלבנה מסמלת את האישה (בראשית לז ט-י) על תמורותיה, זו שמקבלת את כל אורה מהשמש ומאירה אלינו. איך מקדשים לבנה? אישה? כמה היא צריכה "לנצנץ" לך כדי שתקדש אותה? מהי מידת הוואות עמה נכנסים לחופה? אומר הקב"ה למשה: מספיק "קליק" קטן. משהו. ואז לך קדש אותה! וגם את, היי בשמחת האמונה. מנין? מה"בת קול" הלוחש, "אין אחר, זה הוא". ללא "נצנוץ" – אין כך טעם, ואם היא במילואה, אתה בדמיונות. הרי ממילא תתקטן ותתגדל הלבנה שוב ושוב, כולה שינויים והפתעות. עד רבה! אם דמיינת אותה מלאה עד גדותיה גימדת אותה. נעלת אותה בסד שמעתה רק ילך ויקטן. אך אם לקחת אותה מסתתרת, כליום תגלה אותה מחדש כעומק הנשמה המסתתרת שאין לה סוף.

רבי אברהם אבולעפיא מקובל מתקופת הראשונים, גילה את סוד השלם וחצי.

איש ואשה משותפים באותיות א ו-ש. השוני באות י שבאיש שערכו המספרי עשר, ובאות ה שבאשה שערכה המספרי חמש. ביניהם יחס של שלם וחצי.

האיש נברא ראשון. קיומו פשוט לו. הוא אינו מתנצל על קיומו על הרעב שלו, על צרכיו הוא צריך דלק וזהו. לא צריך להסביר, ולא מוכן להימחק. יש לו מרחב, מבטו הכללי מקיף. מציאותו הבסיסית שלמה יותר. חסרונותיו מוגדרים ואם אי אפשר להשיגם נאמר לו "צא מזה!". ואם אפשר, "לך תשיג!". חסרונו של ה"שלם" שיכול להאטם בתוך עצמו.

היא מלכתחילה מרגישה חצי ורוצה להשלים את עצמה. היא פתוחה לקבל. יש בה יכולת למצבים חצויים תהליכיים. לא חייבת להשיג מטרות מוגדרות. עסוקה בפרטים, ומזדהה עם החסר והמוגבל. כמיהותיה אין סופיים כגעגועי השכינה עצמה. היא מתגעגעת לבלי גבול, לשלמות. כל רצון הוא בסיס לרצון נוסף. היא נמשכת לשלמותו, אל היותו רגוע, אוביקטיבי מרוחק קצת מעל לדברים. מתוך השתוקקותה היא מגלה אותו, משפיעה את שלמותו. בהיותה חצויה היא מושכת את שלמותו לתוך המציאות. בשלמותו הוא מפיג את המועקה שלה.

לאורך הדורות מתוך התפתחות החלו השלם וחצי להשתלב זה בזה עד שכבר לא ברור מיהו שלם ומיהו חצי.האשה רוקמת לה חיים משלה. נחשף השלם שבה. היא עצמאית ובעלת מרחב. לחייה תוקף שעד כה ינקה מהאיש. והוא? מחזר אחר אבידתו, אחר הצלע שהוצא מתוכו. חסרה לו שלמותו. הוא זקוק ל"חצי" שתכיר, שתכבד, שתרצה בו באופן מפורש. הוא נזקק. בבואו הביתה מיד יחפשנה, במטכח בחדרים, "את שאהבה נפשי ראיתם?"לא ימצא מנוח לנפשו עד שימצאנה. הוא זקוק לידיעה שהיא שם, מצפה לו, בלעדיה אין לו ממשות. היא התוחמת לו בית. ממעמקיו נחשף ה"חצי" שבו המבקש.

ולפעמים נפער פער. הוא עדין רוצה אותה בשבילו כמו פעם. תלכי לשיעור, תלמדי אלטרנטיבי, תסיימי דוקטורט, תנהלי פרויקטים, אך הישארי חלק ממנו. תני לו הרגשה ברורה שכל מה שיש לך זה בזכותו. (אגכ, זה נכון, ועל כך במאמר "אור ישר ואור חוזר" תורה אור,בראשית). ספרי לו,תשייכי אותו, והוא ישמח בשמחתך. השגייך יהפכו להשגיו שלו. העבירי לו מיכולתך להתמסר.

ואתה – תן לה מרחב. מלכתחילה. תעניק לה מיכולתך להיות עצמאי ונוכח. עזור לה להיות מפורשת יותר, ממוקדת, משיגה את מטרותיה, תן לה מעצמך.

עד שיהפכו החצי והשלם לאחד ממש, אחדות שתמשוך את הקב"ה אלינו לגאול אותנו גאולה שלמה.