חברים, למה אנחנו מחכים?

"וכאן צריך אני לומר מתוך בושה, כי הבריות מתנהגים כעת כאילו כבר נגזר דינם. לא ראיתי כזאת בהיסטוריה ואף ברומאנים לא קראתי על כניעה כזאת לגורל. משל למה הדבר דומה? כאילו הושיבו את האנשים בעגלה, שנים עשר מיליון אנשים משכילים ומנוסים הושיבו בתוך עגלה, ואת העגלה דחפו אל פי התהום. כיצד מתנהגים אנשים אלה? אחד בוכה, אחד מעשן סיגריה, אחדים קוראים עיתונים, אחד שר, ולשווא תחפשו איש אחד שיקום, ייטול את המושכות לידיו ויעביר את העגלה משם והלאה. זהו הלך הרוח כאילו בא איזה אויב גדול והרדים את מוחותיהם בכלורופורם."

"בא אני עכשיו אליכם לערוך ניסיון. את הניסיון האחרון. קורא אני אליכם: שימו קץ למצב הזה! נסו לעצור את העגלה, נסו לקפוץ מתוכה, נסו לשים איזה מכשול בדרכה, אל תלכו ככבשים אל הזאב"

(זאב ז'בוטינסקי בוורשה – 1939- חודשים ספורים לפני המלחמה)

חברים יקרים, מאות ואולי אלפי אנשים נוטלים את המושכות לידיהם ועושים עבודה מצויינת. פנים אל פנים – זזים ימינה, מטה כתום, מטות ערים, מטה חיפה, נשים בירוק, המטה המשותף, מטה צפון, תא כתום, זכויות האדם ביש"ע, שנית גמלא, פורום עמונה (הפצת דיסקים) ועוד.

אך איפה הרבבות? איפה מאות האלפים?

מה היה ז'בוטינסקי אומר לו היה משוטט עכשיו בקרב הציבור היקר שהתנגד לעקירה בקיץ, אך כעת, שנים עשר יום לפני הבחירות, שקוע עדיין ברובו הגדול בשגרת יומו? האחד אומר "אין לי זמן". האחר "מתוסכל וחסר אנרגיה" בעקבות הקיץ האחרון. "הכול משמיים" אומר השלישי.

מה זה "אין לי זמן"?

אם חלילה הבן שלך יאושפז בבית חולים (ל"ע), גם אז לא יהיה לך זמן לשבת לצידו? ואם ליל הסדר יחול השנה ביום ד' בערב, אז מה? תעבוד כרגיל כי אתה "נורא עסוק" בעבודה?

למה זה מובן מאליו לקחת שבוע חופש "בשביל הנשמה", אך בשביל ארץ ישראל, הציונות וכל אשר יקר לנו, אנחנו לא לוקחים חופש עכשיו?

אין לך כוח לאחר הקיץ האחרון?

אתה שראית את נוראות החורבן, אתה שחווית את התסכול וחוסר האונים לנוכח חוסר בעוד 2-3 ח"כים נאמנים, אתה מתעייף דווקא עכשיו? שבוע וחצי לפני הבחירות? כשסוף סוף אפשר לסגור חשבון עם המוביל המובהק של הגירוש, אתה מוריד פרופיל?

כשהרע הוא נורא ואין טוב, הרע במיעוטו הוא מצוין!

הכול משמיים?

נכון. הקב"ה זימן לנו את הבחירות כדי להעמידנו בניסיון, כדי לבחון את מסירותינו ונכונותנו לעשייה, נוכח העקירה ומול המשך החורבן המאיים חלילה על ההתיישבות ועל המפעל הציוני כולו. האם אנחנו כציבור המונה מאות אלפי אזרחים בוגרים עומדים בכבוד בניסיון זה?

נחשון בן עמינדב לא התפלסף, לא כינס את הקבינט ולא את הקוורטט. הוא קפץ למים ו...הים נבקע.

מובטח לנו שאם גם אנחנו כפרטים, וכציבור גדול בעל מסה קריטית, "נקפוץ למים", נצא מהשגרה ונשתלב בפעילות, ב"ה "הים ייבקע". זה תלוי בעיקר בנו. לא (רק) בשמים היא.

שבת שלום