מה אומרות הבחירות על הציבור בישראל
מה הן אומרות מבחינת מנהיגות יהודית
מי ניצח
הודעות
מאמרים
מדורים
(לגרסת הדפסה ביתית וחלוקה לחץ כאן) חברים יקרים – ה' עמכם! מטבע הדברים – יוקדש העדכון השבוע לניסיון ראשוני לניתוח תוצאות הבחירות, הן במשמעות הלאומית, והן בהשלכותיהן על מנהיגות יהודית. מדובר כמובן בניתוח ראשון בלבד, כשהאבק טרם שקע ואין לנו את מרחב הזמן המספיק להבנת הדברים לעמקם. למי שנחרד למשמע התוצאות, נזכיר את ה"ניצחון" הגדול של היהודים בבחירות הקודמות. בבחירות ההן זכה מנהיג הימין האולטימטיבי ב 38 מנדטים, והקים קואליציה גדולה וחזקה עם כל מפלגות הימין. לא – אין כוונת הדברים לטעון שאולמרט אינו מסוכן, כוונת הדברים להכניס את עצמנו לפרופורציות האמיתיות. חשיבות הבחירות בכך שהן משקפות את הלכי הרוח בציבור וחושפות זרמי עומק בתודעה הציבורית, שלא הכרנו עד כה. אולם חלקה של הכנסת בהכרעות הגורליות באמת – קטן מאוד. לדוב וייסגלס, אהרון ברק ומשפחת "ידיעות אחרונות", כוח רב יותר מכל נבחרי הציבור – כולל ראש הממשלה והשרים. מנהיגות יהודית "משחקת" במגרש הפוליטי כדי להשיג את מה שניתן להשיג בו – כלומר התקדמות תודעתית – איננו משלים את עצמנו שניתן להשיג במגרש הפוליטי הרבה מעבר לכך. אך "אם תרצו אין זו אגדה", וכפי שהוכחנו בפריימריס לפני שלושה חודשים, אנו מסוגלים לעורר את הרצון דרך השפה הפוליטית. כשהרצון מתעורר, חלום המנהיגות היהודית למדינת ישראל כבר אינו אגדה. אנו נכנסים היום בשערי חודש החירות – חודש ניסן. נתפלל שיאיר ה' דרכנו בתוך המציאות הסבוכה, שנזכה להשתחרר מלפיתת הכוחות המשעבדים אותנו, הן בנפשנו פנימה והן בחברה הישראלית, ונעלה במהרה על מסלול של חירות אמיתית, מסלול של מנהיגות יהודית לעם ישראל. משה פייגלין בעדכון: · מה אומרות הבחירות על הציבור בישראל
· מה הן אומרות מבחינת מנהיגות יהודית
· מי ניצח
· הודעות
· מאמרים
· מדורים מה אומרות הבחירות על הציבור בישראלהדתיים והערבים הם הדבר היחיד היציב בישראל. אם אנו מתייחסים לציבור היהודי בלבד, הרי שהסקטור היחיד שלא חלו בו שום תמורות אלו הדתיים לסוגיהם. החרדים (6 מנדטים) ש"ס (13) והאיחוד הלאומי מפד"ל (9) – שהם 25% מהציבור היהודי, מבטאים סקטורים יציבים שלא חלות בהם שום תמורות משמעותיות. הוסף לכך את גרעיני המפלגות כמו עבודה, ליכוד וישראל ביתנו, ומר"ץ שהם בערך עוד 25% . שאר הציבור היהודי בישראל (כ- 50% !) , נע כאחוז תזזית, ולא ממש מוצא את מקומו. 'קדימה', הגמלאים, וחלק מישראל ביתנו
(50% מהיהודים), הן הצבעות של ברירת מחדל. כלומר, הן מבטאות יותר מאיסה בקיים, מאשר משהו אמיתי משלהן. מעטים יודעים מי נמצא במקום השני במפלגות הללו. מפלגת העבודה, שהגיע למקום השני, השיגה הישג משמעותי – אך אין זו אותה מפלגה שהכרנו – כלומר גם בעבודה, בחר למעשה הציבור במשהו חדש ולא מוכר. דבר אחד ברור אומרות לנו הבחירות הללו על הציבור היהודי בישראל. מלבד הדתיים, 50% מהציבור בארץ נע ונד כיום, ללא שום עוגן משמעותי. אין יותר בתים פוליטיים, אין יותר אידיאולוגיות, אין במי להאמין ואין במה להאמין. הדבר היציב היחיד אצל שלושת רבעי מהאוכלוסייה הוא האפטיה, האדישות ולמעשה- הייאוש העמוק. איש לא נתן על כך את הדעת, אבל בשבוע שבו נשיא אירן המייחל בפומבי להשמדתנו, מודיע כי בתוך שנה יהיה בידיו נשק גרעיני, התקיימו בחירות במדינה המועמדת להשמדה – והאיש שנבחר להנהיג את הצאן המועמד לטבח, כלל לא התייחס לנושא! וכי מדוע שיתייחס? שום מפלגה אחרת לא התייחסה לנושא... את החדשות הרעות כולנו חוזים בעינינו – הייאוש הגדול שיחק לידיהם של הכוחות הנקלים ביותר בעולם הפוליטי הישראלי. החדשות הטובות הן שדווקא היום, הפוטנציאל למהפך חיובי אמיתי הוא אדיר. אם בעבר הורגלנו לגושי ימין ושמאל ולאחוזים בודדים הפתוחים לרעיונות חדשים, הרי שהיום "תזוזת היבשות" הפכה למחול של ממש. הכל אפשרי. עשרות מנדטים צצים משום מקום והולכים לשום מקום. זחיחותו הנכלולית של אולמרט ("יהיה כיף לחיות כאן"), תתנפץ במהירות אל קרקע המציאות, והאפשרות למהפך אמוני בהנהגת המדינה הופכת קרובה מתמיד. מה הן אומרות מבחינת מנהיגות יהודיתהפוטנציאל למנהיגות יהודית גדול מתמיד, אך הכלים והדרכים ליישומו, לוטים בערפל יותר מתמיד. אם בעבר האמנו שהליכוד הוא מפלגת השלטון של המחנה הלאומי, הוא המייצג האותנטי של הציבור היהודי בישראל ומכשיר ההנהגה הבלעדי שלו, הרי שהיום, כשהליכוד התדרדר למקום החמישי, אחרי ש"ס וליברמן, ספק רב אם הגדרות אלו עדיין רלבנטיות לגביו. לפני כשבועיים התקיים הדינר השנתי של מנהיגות יהודית. בעודי עומד בתור לטיסה בחזרה ארצה, פונה אלי ישראלי ליכודי טיפוסי (במכנסיים קצרים וגופיה) ואומר לי: "פייגלין – ביבי עשה שטות שנלחם בך. אם היה לוקח אותך אחרי הפריימריס, כל הקולות שברחו לליברמן ולאיחוד הלאומי היו עכשיו בליכוד". היה זה לא אחר מפעיל השכונות המפורסם – ימין סוויסה. התברר שאת סוויסה, הייאוש כבר הכריע, ובחמש השנים האחרונות הוא מתגורר בפלורידה. לארץ הוא בא במיוחד כדי להצביע, ודברים שהוא רואה משם, נתניהו לא השכיל להבין מכאן. הליכוד, שבניגוד לעבודה – נלחם בכוחות האידיאולוגיים הרעננים שהצטרפו אליו, בנה לעצמו תדמית עייפה, מנוכרת, חסרת זהות אידיאולוגית ("בלי פרצוף" – ראה הסרט שהוקרן בדינר של מנהיגות יהודית: http://www.jewishisrael.org/video/campaign_2006.wmv [זמן הורדה ארוך במיוחד- סבלנות בבקשה] ), והתנפץ לרסיסים. השאלה הגדולה אותה עלינו לשאול את עצמנו היא – האם הליכוד הוא עדיין הפלטפורמה הראויה לקידום הרעיון של מנהיגות יהודית. פוטנציאלית, יכול עדיין הליכוד לחזור אל עצמו ולהוות מכשיר הנהגה לאומי. אך הדבר תלוי ביכולת הנהגתו להיפתח ולקבל רעיונות ואנשים חדשים, כפי שעשתה מפלגת העבודה. במידה ויתברר כי הלקח בליכוד לא נלמד, ייתכן ונוותר על המשך מאבקי הסרק בממסד הליכודי. ייתכן ונקים אז מפלגת שלטון לאומית חדשה, ייתכן ונמצא אלטרנטיבות אחרות. מצד אחד הכלי הפוליטי שלנו נראה כיום מעורער מתמיד, מצד שני כל האופציות פתוחות בפנינו והפוטנציאל הציבורי העתידי נראה מבטיח מתמיד. בשבועות הקרובים, אנו נבחן ביסודיות, בפתיחות, וללא שום טיוחים, את דרכנו ונקבל החלטות. דבר אחד בטוח – השאלה היא לא מה יקרה עם הליכוד, אלא מה יקרה עם מדינת ישראל. לזו – אין סיכוי להתקיים לאורך זמן בלי מהפך מוחלט – כלומר מהפך אמוני - של הכיוון אליו היא מתקדמת. לשם כך זקוקה ישראל להנהגה מאמינה. לא דתית חסרת חיבור למציאות, אלא אמונית – עם חיבור לקרקע המציאות ולאבינו שבשמיים. תנועת מנהיגות יהודית היא התנועה היחידה בישראל הפועלת ליצירת הנהגה שכזו, ולכן אין לנו שום אפשרות לזנוח, ולו לרגע קט, את מאמצינו. ברי לנו כי כשבורא עולם נועל בפנינו דלת – הוא פותח בפנינו דלתות אחרות. אנו פשוט נסרוק וננסה את כל הידיות, עד שנמצא את זו הפתוחה. אין לנו שום ברירה אחרת. לא ברור לאן כל אחד מאתנו יגיע באופן אישי. אבל הצלחת הרעיון של מנהיגות יהודית, מובטחת – כמו גם כישלונם ותבוסתם לבסוף, של אויבנו מבית ומחוץ. הסיבה פשוטה – נצח ישראל לא ישקר. מי ניצחלשאלה הזו ענינו לאחר שאהוד ברק הביס את נתניהו בקיץ 99 והתשובה נכונה היום יותר מתמיד. להלן מאמר קצר שפרסמנו אז (מתוך הספר 'מלחמת החלומות'). היד החזקה ה' בסיוון תשנ"ט
20 במאי 99' 'מקור ראשון' ביום הבחירות נזכרתי ביונה הנביא. המלחים, מלאי רצון טוב, מתרוצצים כאחוזי אמוק, מנסים להטות את הספינה למחוז חפצם. יונה, המבין שכיוון הספינה נקבע במקום אחר לגמרי, נשכב בירכתי הספינה ומשלים שעות שינה. למלחים הטובים, הסוברים כי גורלם נקבע ביום הבחירות מוקדש טור זה. את הכוחות השולטים במדינה אפשר להמשיל ליד. מדובר בכף יד רבת עוצמה, האוחזת את המדינה בגרוגרתה. היא עושה זאת באמצעות חמישה סוגי אליטות (אצבעות). האצבע החזקה ביותר היא הבוהן. אצבע זו מייצגת את האליטה התרבותית. מדובר בהוצאות ספרים, ביוצרים בתחומי השירה, הקולנוע, המחזאות, ותחומי אומנות אחרים, ומעל לכל – בתקשורת. הכוח התרבותי, לא רק שהוא החזק ביותר – הוא גם הדבק המקשר בין שאר הכוחות, וכמו הבוהן, הוא מסוגל לנוע בחופשיות בין שאר האצבעות, והוא אשר נותן להם את המשענת שבעזרתה יוכלו לאחוז בכל אשר יחפצו. אליטה זו היא משטרת המחשבות שלנו. היא הקובעת מה נקרא (נסו להשיג את 'תיק רבין' של ד"ר אורי מילשטיין בחנויות הספרים), במה נצפה, מה נכון ומה מוטעה, מה לגיטימי ומיהו קיצוני, מהי הסתה ומהו חופש הדיבור. אחרי הבוהן באה האצבע. האצבע מייצגת את אליטת הביטחון, זו השולטת בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה. די להיזכר בתעמולת הבחירות המוצלחת של 'החייל מספר 1' כדי להבין עד כמה רב כוחה של אליטה זו במדינת ישראל. רדידותה האופיינית של אליטה זו אינה מעלה ואינה מורידה. בישראל אין זה משנה מי אתה, ואפילו לא מה עשית בשביל המדינה; בישראל קובע כמה גבוה הצלחת להתברג בהיררכיה הביטחונית. אליטה זו היא הקובעת נגד מי יש להזדרז ולפתוח בהליכים, את מי להזדרז ולעצור, למי להאזין בסתר, את מי להכות בהפגנות וממי להתעלם. גבוה מעל כולם מתנשאת האמה. אצבע זו מייצגת את האליטה המשפטית ואת מערכת התביעה. היא חזקה כמעט כמו הבוהן, אך הרבה יותר גבוהה ומכובדת. האליטה המשפטית מצפצפת על רצון העם, שנקבע על ידי נבחריו, המחוקקים. היא משליטה את ערכיה באמצעות מעין פרלמנט ממונה שמעל הפרלמנט הנבחר, ואם תהין להעביר עליה ביקורת – תזדרז הבוהן למחוץ אותך ולהציגך כמי שמאיים על שלטון החוק. נבחרים סוררים מועברים דרך מערכת התביעה והמשפט (שוב, תוך כדי עידודה של האליטה התרבותית, והשיפוט שהיא נוקטת נגדם בדרכיה שלה); ואם ברצונם לשרוד, ממהרים הם ליישר קו עם אליטה זו. די להיזכר בנמר הטורף צחי הנגבי, שהפך לבובה על חוט, הקשור בקצה האמה. האצבע הבאה היא הקמיצה, האליטה הכלכלית. היא המספקת את הדלק המניע את גלגליהן של שאר האליטות, וכמובן, בתמורה היא ניזונה מהן. גנרל שסיפק את הסחורה במסגרת האליטה הביטחונית מקבל ג'וב טוב מהאליטה הכלכלית; וזו דוגמה קטנה לאופן שבו מתנהלים יחסי גומלין אלה.  האצבע האחרונה היא הזרת. זוהי האצבע הקטנה והחלשה ביותר. זוהי האליטה הפוליטית. כוחה מועט. כאשר היא מתנגשת עם שאר האליטות היא יוצאת תמיד וידה על התחתונה. כדי לשרוד הפוליטיקאים תלויים לחלוטין בחסדי שאר האליטות. עדיין לא נמצא מי שיעז ברצינות לעשות שימוש בכוח שקיבל מן העם כדי לנסות ולהתמודד עם האליטות הללו.
כאשר עולים לשלטון כוחות שמאלניים, הם ממהרים להגשים את האידיאולוגיה של 'שלום עכשיו', לא רק משום שכך בחר הציבור, אלא בעיקר משום שזהו תכתיבן של האליטות. כאשר עולים לשלטון כוחות ימניים, ממהרים גם הם להגשים את האידיאולוגיה של 'שלום עכשיו'... ומאותה סיבה. לכל המלחים שחשבו כי ביום שני ניתנה להם ההזדמנות לאחוז בהגה הספינה, לכל הבוחרים המתוסכלים, ראוי שתדעו: האשליה שהוטמעה בכם, כאילו יש ביכולתכם להשפיע, מצטמצמת לזכות בחירה אחת – בחירה בזרת. |
הודעות· בראש מפלגת הגמלאים עומד האיש שהיה אחראי להפעלתו של יהונתן פולארד – רפי איתן. מר איתן מחזיק בידיו כיום כלי רב משמעות של שבעה חברי כנסת העשויים להכריע את גורל ממשלת אולמרט. האם יכפר איתן על הפקרת פולארד ויתנה את הצטרפותו לקואליציה בדרישה מידית של ממשלת אולמרט לשחרר את אסיר ציון יהונתן פולארד? הציבור מתבקש לפנות אל מר איתן ולברר זאת באופן אישי. · סדנת מי"צ – תקשורת: content/view/2389/165 · שבת של בירור רעיוני – מטה צפון: content/view/2433/165 · תרום לבניית מדינה יהודית: content/view/1922/175 מאמרים· הבוקר שאחרי – תמיר אילן: content/view/2434/140 מדורים· המשפחה – אבן הבנין של האומה – נחמה גרוס: content/view/2439/140 · לפרשת ויקרא – האומה והפרטים בעבודת ה' (תשס"ה) – הרב דודי שפיץ: content/view/1348 לתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודית |
אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה
האם ה"תרגיל המבריק" של ראש הממשלה הוא רק הפתיח?
הרעיון שהיא נושאת. 
להתנדבות, הצטרפו אל
