ישעיהו ברלין

היהדות כמצב מטפיסי

או: על העם היהודי כעם של בחירה

מאת: אוהד קמין

אחת הבעיות הפילוסופיות הקלאסיות בהגדרת מושג האלוהים נובעת מהעובדה שבעצם מושג ההגדרה יש הנחה שמדובר בהתייחסות לחלק מן המציאות, דבר אשר אינו מאפשר, מראש, תיאור מושגי של אלוהים המקיף את כל המציאות, כטענת חלק מהמחזיקים בתפישה זו.

בעיה דומה קיימת לגבי תפישת מושג היהדות, הכולל נושאים רבים ומגוונים ומקשה מראש על הגדרתו.

יש טעות בתפישת היהדות כמהות דתית, הסטורית או פילוסופית, כעם, כרעיון או קובץ רעיונות, כמהות על-טבעית או טבעית, מקומית, כללית, יקומית או מציאותית. האמת היא שהיהדות היא כולם – או, אם תרצו, כל אלה בה.

יש בנמצא פילוסופיה, הסטוריה, אמנות ופסיכולוגיה של היהדות – ויחד עם אלה עוד דברים רבים אחרים ששייכים לה. יש בנמצא ויכוח עז – שבו משתתפים יהודים ולא-יהודים כאחד – לגבי השאלה מהן, בדיוק, הפילוסופיה, ההסטוריה, האמנות והפסיכולוגיה של היהדות.

אין זה מענינננו להשיב על השאלה האם משה רבנו הוא יהודי ובאיזו מידה, אף שאין ספק בכך שרבים מאלה הקוראים שורות אלה מאמינים שהם יודעים בוודאות את התשובה לשאלה זו.

אך אנו רואים חשיבות בקביעה של הרעיון שהיהדות איננה נושא מוסכם אלא מטפיסי.

למעשה, מייצגת היהדות – במיוחד לגבי היהודי המאמין - מצב קיומי מסויים, כזה שלא ניתן להתנער ממנו, להכחישו או לבטלו. מצב קיומי זה הוא מטפיסי, כלומר שייך לקובץ עובדות נתון מסויים, אשר איננו כפוף לבחירתו של היחיד האנושי. בכלל עובדות אלה ניתן למצוא, למשל, עובדות כמו נוסחאות מתימטיות ראשוניות, מושגי יסוד והנחות יסוד העומדים ביסודו של העולם, כמו "עולם", "מציאות", "כוח" ועוד כיו"ב.

אך הלא מאמין – יהודי או לא – איננו מאמין בכך שהיהדות היא מצב מטפיסי. למעשה, הוא מאמין בכך שהיהדות היא ענין הסכמי, מוחלט, כפוף להסכמה, אמונה ומחשבה של בני אדם יחידים – ובמובן מסויים הוא גם צודק.

לא, אין אנו מתכוונים לזה שאינו מאמין בדבר, או לזה שסובר שאין בנמצא אמת מוחלטת – אנו מכוונים לחשיבתו של האדם הישר אשר סובר כי אם היבט מסויים של חייו "מונחת" עליו מלמעלה, כמו צבע עור, קומה, כשרון או עצם עובדת אנושיותו, מייצג הדבר הכחשה של חופש הבחירה: "הרי מה שאינני יכול לשנות גם אינו פתוח לבחירתי".

זו טעות פילוסופית שיש לתקנה, ושמה הוא היחס בין המטפיסי למלאכותי.

המטפיסי, כלומר: הנצחי, הקבוע והבלתי נבחר ו/או ניתן לשינוי, הוא היבט אחד של מציאותנו שההיבט המשלים שלה הוא הזמני, הלא-קבוע והנבחר או הניתן לשינוי. למעשה, שני היבטים אלה משלימים זה את זה וכרוכים זה בזה.

למעשה, לא היינו יכולים לתאר את עולמנו כמה ששום דבר בו אינו משתנה או כמה שהכל בו לא קבוע. היחס הקבוע בין הרוח לחומר הוא היחס המגדיר את הקשר בין המשתנה למה שאינו משתנה. הרוח, בהקשר זה, הוא המשנה הלא משתנה - או, במלות הקדמונים, הנצחי המניע את הזמני – או, במושגי הזת, האלוהי המנהיג את העולם.

לא בשמיים היא: כדי לבצע פעולה עלי לדעת את העקרונות הקבועים הנמצאים ביסודה. כל פעולה ושינוי מצריכים ידיעה של חוק קבוע ובלתי משתנה: פעולה מתימטית דורשת ידיעת חוקי מתימטיקה קבועים, פעולת בניה דורשת ידיעת העקרונות הקבועים הנמצאים ביסוד החמרים המעורבים ונהיגה דורשת ידיעה – וציות – לחוקים העומדים ביסוד מבנה המכונית, הכבישים, הארץ, העולם והיקום.

אין משתנה ללא נצחי ואין שינוי בלי נצח.

למעשה, לא היינו יכולים לתפוש אחד ממושגים אלה אם עמיתו לא היה בנמצא.

הבעיה השגורה בהקשר זה איננה לוגית אלא פסיכולוגית: הורגלנו במחשבה הכובלת ששני שותפים אלה הם אויבים שאינם יכולים לדור זה במחיצתו של זה. אם נשחררנה, נוכל לראות לא רק איך המשתנה והנצחי מסבירים זה את זה אלא גם את הקשר להיותה של היהדות נצחית ונבחרת בו בזמן.

הנושא הפילוסופי הוא היחס בין כוח לפועל. וניתן להשתמש גם במושגים "פוטנציאל" ו"מימוש".

היחס בין היהדות לבחירות שעושה היהודי כמוהו כיחס בין כוח לפועל.

הכוח מגדיר את האפשרויות. הפועל מבטא את הבחירה ביניהן. הכוח הוא מטפיסי, רוחני, נצחי ובלתי משתנה: אתה יכול לעשות את הדברים האלה והאלה וכך וכך ולא אחרת. זרע של אדם קובע אפשרויות מסויימות של אדם – אך הוא זה שבוחר בין האפשרויות הללו.

ובכלל זה העובדה המשלימה לכל הנאמר לעיל – שבחירה שנעשתה ופעולה שנפעלה הופכת לנצחית וככזו למהות המגדירה בכוח מה שעשוי להיות בעתיד בפועל – את הנעשה אין להשיב.

מה שעדיין לא נעשה, פתוח לבחירה – אך הבחירה נעשית בהתאם למה שכבר נעשה. זהו, למעשה, גם היסוד להנחייה האתית המעורבת בתהליך: אם לא היית יכול לצפות בתוצאות ובהשלכות של מה שכבר נעשה (מה שנבחר בעבר וכעת כבר אינו יכול להיות אחרת) לא היית יכול לבחור כהלכה, כי הבחירה בין אפשרויות – ואפילו הן סופיות – דורשת ידיעה שלהן (אם אינך יודע בין אילו אפשרויות אתה בוחר, אתה אינך בוחר באמת).

היהודי נולד יהודי, אך אינו חייב לקיים מצוות. בכך שאנו אומרים שהוא יהודי אנו מציינים שהוא בעל פוטנציאל אפשרויות מסויים, טווח מסויים של גוונים, שמהם הוא אמור לבצע את בחירותיו. הוא איננו חייב לקיים את מצוות היהדות – אך הוא חייב להתאים את עצמו להן במידה ובה חופפות מצוות היהדות את מצוות המציאות.

אתה אינך יכול לברוח מהמציאות, מהקיום ומעצם זהותך. אתה חייב לבחור ואף אם בחרת שלא לבחור – בחרת.

כיהודי, אתה בוחר בין האפשרויות השונות שטבעך המטפיסי מעניק לך, ואם אינך בוחר להיות יהודי, הרי מכיוון שלהיות יהודי הוא להיות בעל מעמד מטפיסי, תהיה בחירתך בחירת יהודי.

כי כדי להיות יהודי יש צורך בביצוע מהלכים מסויימים, חוצי מקום וזמן. אם אמך היתה יהודיה – הונח היסוד ליהדותך באותו מובן שבו אם אמך או אביך היו שחורים הונח היסוד לצבע עורך.

היחס בין פעולתך לבין כוחותיך הוא שקובע את מציאותך. יחס זה הוא נוסחה מטפיסית, שבה מבטא הכוח את הנצחי והפעולה המוציאה אותו לפועל את הזמני, המשתנה. כל פעולה מתייחסת לפוטנציאל שלה, לכוחות המגדירים את מרחב הבחירה שבו היא מתבצעת. מרחב זה הוא הקבוע המטפיסי.

במונחים של הפילוסופיה היוונית העתיקה מדובר באוניברסלים, ב"כוללים", עקרונות המחזיקים בתוכם את הכוח הסגולי של המהות ומגדירים את אפשרויות הפעולה שלה במציאות: הסוס פועל עפ"י "סוסיותו", המעגל מתנהג לפי "מעגליותו" וכיו"ב; פעולותיו של סוס כלולות באפשרויות הסוס הקיימות ביסודה. פעולותיה של מכונית הן תמיד חלק מאפשרויות מסויימות הנבחרות על ידי הנהג מבין כלל האפשרויות שבוניה טענו בה. לאדם הוענקו על ידי הטבע אפשרויות של אדם ובחירתו בפעולה תתבצע בין האפשרויות הללו.

הזהות – והמושג המציין אותה - מגדירה את הכוחות. להיות – שהוא, עבור יצור חי, לחיות - פירושו לפעול בהתאם לכוחות והאפשרויות הגלומים בזהותך. להיות משמעו להיות בעל זהות: ואבן, סוס או מכונית הן זהויות. ככאלה הן מגדירות גם את אפשרויות הפעולה שלהן.

מטפיסית, להיות אדם זה להיות בעל אפשרויות מסויימות המיוחדות לאדם – אך אין בהן משום כפייתן על המהות הפועלת. היחיד האנושי יכול לבחור במגוון אפשרויות פעולה – ולהיות טוב או רע. להיות יהודי פירושו להיות, קודם כל, מהות בעלת מעמד מטפיסי, כלומר כזה שמייצג זהות שאיננה ניתנת להמצאה או להכחשה.

מטפיסית, להיות יהודי זה להיות מהות בעלת אפשרויות מסויימות. אפשרויות אלה, עפ"י הדברים לעיל, אינן מאיימות על הבחירה אלא מבטיחות אותה. במסגרת אפשרויותיו של היהודי האפשרות שלא להסכים ו/או להכיר ביהדותו וגם להעריך שמדובר בנושא הסכמי, שרירותי ופוליטי. בגישה אחרונה זו תומכים כוחות רעיוניים חזקים, שהם בעלי ענין לבטל את מעמדה המטפיסי של היהדות ובתוקף זה את זהותה. אך לבחירות שנעשו על ידי היהודים בהסטוריה זהות מסויימת. יש קשר בין זהות זו למכלול ההלכה היהודית אך היא איננה זהה עימה, כי היהודי יכול לקיים את ההלכה או לא. (לצורך בירור מאורגן של הזהות המקובצת של בחירות אלה יש צורך בעבודה מיוחדת ואין זה המקום לבצעה).

טוב או רע, יהודי יהיה יהודי בדיוק באותו מובן שבו גם אם יהיה אדם מסויים בעל רגישות אנושית ירודה ויבצע מעשי אכזריות כלפי בני אדם אחרים (או אף כלפי אנושיותו שלו) הוא עדיין יהיה אדם.

היהודי מייצג, בעצם קיומו, זהות בעלת מעמד מטפיסי מיוחד. זהות זו איננה מתמצה באנושיות גרידא (אם היה כך לא היה צורך בכל המאמר הזה), אף כי היא מתייחסת אליה: היררכית, מתייחסת היהדות לאנושיות כמושג משנה בתוכה וכמייצגת יכולות מסויימות המיוחדות ליהודי/ם. בהקשר זה, יש לזהות היהודית מכלול אפשרויות מוגבר. (את הפרטים המסויימים על עוצמתה המיוחדת של היהדות ביחס לשאר האנושות ניתן למצוא בכל אינציקלופדיה).