|
כ"ז בתשרי תשס"א 26 באוקטובר 2000 א. מבוא "ונניח שתגיעו לשלטון, מה כבר תעשו אחרת? אתם באמת חושבים שאפשר לשנות משהו? אתם תעמדו מול אותן בעיות ותנהגו בדיוק באותה דרך". אם כל מנהיגי הימין, כולל הגנרל שרון, כשלו, אולי באמת אי אפשר אחרת? מהיכן החוצפה הזאת של אנשי 'מנהיגות יהודית' לחשוב שברשותם תשובות טובות יותר מאלו של בגין, שמיר, נתניהו, ושרון? שאלה זו, בווריאציות שונות, נשאלת בכל פעם שמונחת על השולחן האלטרנטיבה האמונית מבית מדרשה של תנועת 'מנהיגות יהודית'. ובאמת, אין ליהדות תשובות טובות יותר מאלו שנתנו מנהיגי הימין עד כה. יש לה ליהדות משהו אחר לגמרי: יש לה שאלות טובות יותר! מנהיגי הימין, כמו שאר מנהיגי ישראל, החל מיומה הראשון, עסקו במתן תשובה לשאלה: "כיצד נתקבל למשפחת העמים?", כיצד נהיה עם נורמלי, עם ככל העמים? כשזו השאלה, כשזו המטרה האסטרטגית העליונה, 'אוסלו' הוא המוצא היחיד לציונות, בין אם מנהיג אותה איש שמאל ובין אם עושה זאת איש ימין. כשזו המגמה אי אפשר לחסל את ערפאת, ואי אפשר לנצח את רשות הטרור שלו, משום שמשמעות הדבר היא הודאה בהעדר הפתרון ובנצחיות הקונפליקט בין ישראל לעמים, שערפאת עומד כרגע בחוד החנית הגלוי שלו. חיסול ערפאת הוא, למרבה האירוניה והפרדוקס, חיסול החלום של הציונות להתקבל אל חיקה של 'משפחת העמים'. ולחלום זה שותפות שתי ידיה של הציונות: השמאלית והימנית. כך מצאנו את עצמנו במצב שבו אין זה משנה כמה פטריוטית הדמות הימנית שהצלחנו להעמיד בראשות הממשלה, כמה ימנית היא, וכמה עתירת זכויות היא בשדה הקרב ובשדה ההגשמה הציונית. כל עוד השאלה שעליה מנסה המנהיג לענות, היא: "כיצד נהיה עם ככל העמים?" התשובה יכולה להיות אך ורק: אוסלו. ומדוע לנו יש תשובה אחרת? משום שלנו יש שאלה אחרת, מטרה אסטרטגית אחרת לגמרי, וממילא איננו מצויים במלכוד שאליו נכנסה הציונות. איננו מוכשרים יותר מנתניהו, איננו גיבורים יותר משרון, איננו עקשנים יותר משמיר, ואיננו אידיאליסטים יותר מבגין; אנחנו פשוט חותרים להגשמת מטרה שונה בתכלית, וכשהמטרה האסטרטגית שונה אזי גם התשובה הטקטית שונה בתכלית. סביר להניח שנעשה טעויות רבות בדרך, אולם אם אנו צודקים, והמטרה שאליה אנו מתקדמים היא מטרה נכונה, תהיינה טעויות אלו אך ורק בגדר סטיות בנות תיקון. "מדוע לנו יש תשובה אחרת? משום שלנו יש שאלה אחרת, מטרה אסטרטגית אחרת לגמרי, וממילא איננו מצויים במלכוד שאליו נכנסה הציונות". |
כמו כן סביר להניח שמנהיגי ישראל עד היום פעלו בכישרון רב, אולם כוונותיהם, טובות ככל שתהיינה, כל המאמצים וכל הכישרונות שהושקעו הביאו את ישראל אל סף האבדון, שבו היא מצויה כיום, מכיוון שהמטרה שסימנו אינה אלא אשליה. לכן בבואנו לפרט את פעולותיה הרצויות של ממשלה יהודית אמונית עלינו להגדיר קודם כל את מטרתה של היהדות בכלל, ואת מטרתה של המדינה היהודית בפרט. סביר להניח ששמעון פרס ויוסי ביילין לא יסכימו עם ההגדרות אלה, אולם עדיף לנהל את המאבק כאן, בשדה ההגדרות האסטרטגיות, מאשר לטמון את הראש בחול, לאמץ מראש את המטרות שכפה עלינו השמאל עד היום, ומתוך צעידה לעבר יעדי השמאל לנסות לעשות את הבלתי אפשרי ולהביא לשינוי. מהן, אם כן, לעומת כל אלו, מטרות-העל של היהדות ושל המדינה היהודית? מטרת היהדות היא "תיקון עולם במלכות ש-די". ואם נתרגם תפילה זו, שאנו מתפללים שלוש פעמים ביום, לשפת יום יום, מטרתה של היהדות היא לשמש דוגמה ומופת לאנושות כולה, ולהביאה להכרה בבורא עולם, ולאימוץ דרך החיים המוסרית שהוא דורש מברואיו. מטרת המדינה היהודית היא לשמש כלי למימוש מטרת היהדות. אלו מטרות המדינה, או, אם תרצו, מטרותיה של הציונות המתחדשת. אפשר להתווכח עליהן, אפשר לחלוק עליהן, אפשר גם לשנוא אותן, אבל מי שאינו מסכים למטרות האלה, מובן שיחלוק גם על הדרך הטקטית המוצעת להשגתן, ומוטב ינהל את הוויכוח על המטרות ולא על האמצעים. מכל מקום, השאלה שאנו, אנשי 'מנהיגות יהודית', שואלים את עצמנו, אינה כיצד להיות עם ככל העמים, אלא כיצד להגשים את המטרות אלה. התוכנית המוצעת בזה אינה תורה מסיני. נכון יותר להגדירה קריאת קו, והיא פתוחה לדיון, לתיקונים, ולשינויים. ברור כי המציאות ביום שבו תזכה בע"ה מדינת ישראל במנהיגות יהודית תהיה שונה בתכלית מזו המוכרת לנו כיום, וממילא גם אפשרויות הביצוע יהיו שונים (אנו מקווים, כמובן, שיהיו טובים יותר). מכל מקום, קווי המתאר ששרטטנו בזה מציגים בפני הקורא דוגמה למימוש החזון הגדול בשדה המדיניות המעשית, וזו כל כוונתם. ב. תוכנית 100 הימים ליל הניצחון בבחירות א) תפילת הודיה של ראש הממשלה וממשלתו העתידית על הר הבית. הר הבית מסמל את החיבור הנצחי בין העם הארץ והקב"ה. מסירת הר הבית, לב האומה, לאויב היא שורש הנפילה, וההיאחזות בו – יסוד התקומה. האקט הראשון חייב להיות שם, בטרם יקום האויב מבית ומחוץ וינסה למנוע זאת. קצונת המשטרה הבכירה תצטרך להחליט אם לפתוח את השערים ולאפשר את התפילה, או לסיים את תפקידה. ב) כבר למחרת – הכרזה על ממשלה. לראשונה בישראל יֵדע הציבור, עוד קודם לבחירות, לא רק מהי המפלגה המוצעת, אלא גם מהי הממשלה המוצעת. ממשלה זו תכלול שבעה שרים, במשרדים האלה: · חינוך: משרד זה יכלול בין השאר את האחריות להעמקת הזהות היהודית בכל רובדי החברה, במערכת החינוך מגן הילדים ועד האקדמיה, בתרבות, בתקשורת, ובאמנות. · כלכלה: המשרד יכלול בין השאר את האחריות לאוצר, לתעשייה, לחקלאות, לתכנון הכלכלי, להפרטה ולפירוקם של גרעיני שליטה, לתשתיות, ולמשק המים. · ביטחון פנים וחוץ: המשרד יחלוש על כל נושאי הביטחון ויפעל נגד אויבי ישראל מבית ומחוץ. אויב ישראל הוא מי ששואף לחסלה, מבחינה פיזית או מבחינה מהותית, כמדינה יהודית. · פנים: המשרד יעסוק בענייני משפטים, משטרה, ובקשר עם השלטון המקומי. · תפוצות: תפקידו של המשרד יהיה לטפח קשר עם העם היהודי, ולעודד את העלייה. הסוכנות היהודית תבוטל, וסניפיה יועברו לשגרירויות ישראל. המשרד ייצור קשרים עם מדינות חוץ העומדות בקריטריונים שייקבעו. תבוטל החֲבֵרות באו"ם, וייסגרו השגרירויות בגרמניה ובמדינות אנטישמיות. · ארץ ישראל: המשרד יהיה ממונה על פיתוח ירושלים ומקום המקדש, על גאולת הארץ, על עידוד התיישבות יהודית ועל טיפוחה ופיתוחה. המשרד יעסוק בסיוע להגירתם של מי שאינם יהודים. · בריאות וספורט. הממשלה תיבָנה משרים מקצועיים; לא יהיה משא ומתן קואלציוני. עוד קודם למועד הבחירות ייקראו המפלגות המזדהות עם המטרה להציע מועמדים מקצועיים, שלא בהכרח יהיו אנשים פוליטיים, ואף רצוי שלא יהיו כאלו, לתפקידי שרים. הממשלה תועמד לאמון הכנסת בידיעה שאם תיפול, שוב יהיו בחירות, ואחריהן צפוי ניצחון גדול הרבה יותר. שכר השרים יוצמד לשכר הממוצע במשק. שכרם של חברי הכנסת מן הקואליציה יוצמד באופן דומה, עד לחקיקת חוק מסודר שיחייב את כלל נבחרי הציבור. איש בשירות הציבורי לא יוכל להרוויח יותר משר, כולל יועצים ומועסקים חיצוניים. ג) כעבור שבוע הנחת 'חוק יסוד: ישראל מדינה יהודית – מבנה המשטר ואופיו', על שולחן הכנסת. חוק זה יעביר את הדמוקרטיה הישראלית משיטה ריכוזית, מורשת מפא"י, לשיטת בחירות אזורית, כפי שנהוג ברובן המוחלט של המדינות הדמוקרטיות. מטרת החוק היא להעביר את האחריות מן השלטון המרכזי לניהול הקהילתי, ולהסיר את המחסומים בין תחושת הזהות הטבעית, שרוב אזרחי המדינה חפצים לפַתֵּח, לבין הריכוזיות שהנהיג השמאל כדי להנציח את שלטונו ואת השקפת עולמו. הקהילה תחליט מי יהיה נציגה לבית הנבחרים, אילו כבישים יהיו סגורים אצלה בשבת, מה יהיה תקציב החינוך, מי יהיה מפקד המשטרה שלה וכדומה. תפקיד הממשלה יצומצם לנושאי ביטחון, תשתיות כלליות, ועידוד נושאים בעלי חשיבות לאומית כללית. מובן שפתיחה זו תייעל מאוד את הביורוקרטיה הישראלית המסורבלת, ותעודד יזמות כלכלית, פיתוח, ואחריות האזרח לקהילתו. החוק יכלול בין השאר הצעת חוקה מפורטת למדינה יהודית, הקמת שני בתי נבחרים: בית תחתון לטיפול בעניינים מוניציפליים שוטפים, ובית עליון לטיפול בנושאים לאומיים. הבית העליון יורכב מיהודים בלבד, תהיה בו נציגות ליהודי התפוצות, [1] והוא ישמש בית משפט עליון לחוקה. לבית המשפט העליון לא תהיה אפשרות לחקיקה שיפוטית בניגוד לחוקי בית הנבחרים. חברי הבית העליון הם שיבחרו את השופטים, בבחירות חשאיות. שופטים יועמדו לביקורת תקופתית. קידומם והמשך כהונתם יהיו קשורים בהישגיהם. ד) כעבור 10 ימים שיבוץ תפקידי מפתח, כגון היועץ המשפטי לממשלה, יו"ר רשות השידור וכדומה, באנשים המזוהים עם מטרותיה הבסיסיות של הממשלה. ה) כעבור שבועיים חוק שירות קרבי התנדבותי. השירות הקרבי בצה"ל יהיה התנדבותי בלבד. חייל שאינו מזדהה עם מטרות המדינה יהיה פטור משירות הכרוך בסיכון חיים. חיילים שסיימו שירות קרבי יהיו זכאים לקרקע חינם לבנייה עצמית ולהטבות נוספות. קבלת דמי הביטוח הלאומי יותנה בשירות בצה"ל או בשירות לאומי מוכר. ו) החל מהשבוע השלישי הפסקה מוחלטת של הזרמת אמצעי קיום לרשות הטרור של אש"ף. תופסק הזרמת הכסף, החשמל, הקומוניקציה, הטלוויזיה והרדיו, חומרי הגלם וכדומה. כל התקפה על ישראל תגרור כיבוש האזור שתושביו יזמו את האלימות, גירוש תושביו וחיסול התשתיות שעליו. ז) החל מהשבוע הרביעי יחסי חוץ פרישה מהאו"ם, סגירת השגרירויות בגרמניה ובמדינות אנטישמיות, והחלפתן במשרדי אינטרסים בלבד. דרישה (שקטה, ובאין ברירה – פומבית) לשחרורו של אסיר ציון יונתן פולארד, והתניית כל ביקור ממלכתי בארה"ב בשחרורו. שמו של משרד החוץ יוסב ל'משרד התפוצות'. המשרד יקבל לידיו את סמכויותיה של הסוכנות היהודית, ויראה את עיקר תפקידו בעידוד עלייה ובהידוק הקשר עם יהודי התפוצות. ח) החל מהשבוע החמישי העברת מערכת החינוך לעבודה על פי תאריכים עבריים בלבד. ראש השנה הבא יחול בישראל בא' בתשרי... שנת הלימודים תחל בא' באלול, החופשה השנתית תהיה בחודש כסליו, וכדומה. [2] צפוי שמהפכה זו תביא למהפכה בלוח השנה הישראלי כולו, שכן לוחות הזמנים של מקומות העבודה, החופשות השנתיות, תוכניות העבודה, זמני המעבר ממקום מגורים אחד למשנהו וכדומה – צמודים בדרך כלל למועד תחילתה של שנת הלימודים. באופן זה, יתחיל לפעום בלבה של המדינה היהודית השעון היהודי במקום זה הנוצרי. מובן שהמהפכה במערכת החינוך לא תיעצר בלוחות הזמנים אלא תיכנס למהות ולתכנים. משקל מיוחד יינתן לטיפוח הזהות היהודית, החל מלימודי ההיסטוריה של עם ישראל וידיעת הארץ, וכלה בלימודי קודש ברמה הגבוהה ביותר. המדינה תעודד דחיית שירות לצורך לימוד והעמקה במקורות היהדות, לכל יהודי המעוניין בכך, ללא קשר לרקע שממנו הוא בא. ט) החל מהשבוע השישי מהפכה במערכת הביטחון תקציב הביטחון יקוצץ בשליש. כל הציוד שנועד למנוע נפגעים במגע עם האויב, בניגוד למהותו היסודית של הצבא, יושמד בטקס חובה בכל בסיס. ציוד זה יכלול רימוני גז, כדורי גומי, אלות, חצציות וכדומה. גדרות אלקטרוניות יפורקו; צה"ל ישתית את הגנת המדינה והיישובים על יצירת הרתעה אגרסיבית וקשה. מפקדים שהשתתפו בהפקרת חיילים, בקבר יוסף, בהר עיבל ובמקומות נוספים, יושעו מיד מן הצבא. צבא המילואים יוקטן במידה ניכרת ויתבסס בעיקר על כוחות מקצועיים: אנשי מחשבים, רופאים, מהנדסים, נהגים וכדומה. המילואימניקים יהיו מתנדבים בלבד, ויתוגמלו ביד רחבה. הכוחות הלוחמים יבואו כולם מן הצבא הסדיר ומצבא הקבע. י) החל מהשבוע השביעי כלכלה ייבוא עובדים זרים, כולל ערביי יש"ע, והעסקתם ייאסרו בחוק. העובדים הזרים השוהים בארץ יוחזרו לארצותיהם באופן מכובד והגון. חברות ממשלתיות יופרטו לציבור הרחב, ולא לגרעיני שליטה מאפיונריים כפי שנעשה עד כה. המעורבות הממשלתית בחיי הכלכלה תוקטן ככל האפשר. הממשלה תעודד השקעות ורווחיות מְרַבִּית מחד גיסא, ותקטין את הוצאותיה מאידך גיסא. שכרם של השרים, של הח"כים ושל עובדי הציבור האחרים יעמוד ביחס קבוע לשכר הממוצע במשק. יום ראשון יוכר כיום מנוחה פעילה. יום השבת ייועד להעמקת הזהות היהודית, ותושבת בו כל פעילות ציבורית או מסחרית שאינה הכרחית. משחקי הכדורגל ופעילות הפנאי יועברו ליום ראשון. כל עובד יוכל לחסוך בקרן מיוחדת של הביטוח הלאומי, ולצאת לשבתון מלא או חלקי, כמו באקדמיה, בשנת השמיטה, לצורך לימודי יהדות. גביית מס אמת מאוכלוסיות שנהגו להשתמט באלימות מתשלום. יא) החל מהשבוע השמיני חברה מדינת ישראל נבנתה מלכתחילה כחברה הומוגנית ריכוזית. הבולשביזם המובנה באידיאולוגיה המפא"יניקית בא לידי ביטוי בסיסמה 'כור ההיתוך הישראלי', שמשמעותה: כל העליות וכל האידיאולוגיות ייכנסו לתנור שלנו, ויוצקו מחדש בצלמנו כדמותנו. כך פותחה בישראל גישה 'דמוקרטית' ייחודית, ולפיה כל המדינה היא מחוז בחירה אחד, לא הנציגים נבחרים אלא מפלגותיהם, והמדינה מתערבת בכל תחומי החיים. המדינה היהודית תחזור למבנה הקהילתי המוכר בחברה היהודית והמקובל כיום ברובם המוחלט של המשטרים הדמוקרטיים. הבחירות תהיינה אזוריות, הבוחר יכיר את הנבחר, והאחריות לקביעת גורלו תוחזר מן המדינה לאזרח. סיכום: הנקודות שתוארו במאמר זה אינן תוכנית של ממש אלא קווי מתאר למדיניות. גם את החלוקה לשבועות אין לקבל כפשוטה. מובן שזמן הביצוע יארך זמן רב יותר. מצד שני ברוב התחומים ראוי להתחיל מיד עם קבלת האחריות, ולא להמתין לשבוע השביעי והשמיני. כדי לפשט את הבנתה של התוכנית אפשר לחלק את קווי הביצוע לארבעה תחומים. · תחומים דקלרטיביים – פעולות מיידיות שנועדו לייצב תודעה חדשה ולסלול את הדרך לפעולות בהמשך (לדוגמה התפילה בהר הבית והיציאה מהאו"ם). · ביטחון – פעולות מיידיות לשמירה על ביטחון המדינה ועל ביטחון תושביה (מניעת אספקה ממדינת ערפאת וכדומה). · חינוך – מהפכה יהודית. · כלכלה וחברה. התוכנית היא בסיס לדיון, ונועדה לעורר את הרצון. "אם תרצו – אין זו אגדה", אמר חוזה מדינת היהודים; ונכונים הדברים גם בבואנו לחזות את המדינה היהודית. [3]
[1] מומלץ לקרוא בעיון את ספרו של פרופ' פול אידלברג: 'ישראל – מדינה יהודית'. [2] את התוכנית המפורטת כתב מנכ"ל התנועה למנהיגות יהודית מיכאל פואה, והיא מופיעה באתר www.manhigut.org . [3] גם הרצל מצא לנכון לכתוב מעין תוכנית מתאר, והיא פורסמה בספרו 'מדינת היהודים'. המדינה האוטופית של הרצל רחוקה כרחוק מזרח ממערב מזו שקמה במציאות, אולם התוכנית השיגה את שלה בעצם סלילת האפיק לחלום החדש. כל תוכנית כידוע היא בסיס לשינויים, אך היא נקודת ההתחלה, ובלעדיה לא תיתכן התקדמות בתוך המציאות.
|
