|
זכויות התוקפן לאחרונה נתפרסם כי "ארגוני זכויות אדם" יצאו בהודעה נגד החלטת צה"ל לקצר את טווח תגובת הירי של הארטילריה הישראלית על ירי האויב נגד ישראל. קיצור זה מהווה, לטענתם, הפרה של זכויות האדם של הפלסטינים [הכוונה היא לצמצום מרחק הביטחון שהיה נהוג עד כה מ- 300 מטר בין בתי האזרחים הפלסטינים למטרות המופגזות, ל-100 מטר בלבד. עורך].
מחוץ לעובדה שיש שאלה גדולה לגבי מקצועיותם הצבאית של ארגונים אלה, הבאה לידי ביטוי בהתיימרותם לדעת מהו הטווח הראוי להגנה מפני רקטות קסאם, יש שאלה גדולה יותר לגבי מושא דאגתם: נראה שהם מודאגים יותר לגבי זכויותיה של האוכלוסייה ברשות הפלשתינית מאשר לגבי זכויות האדם של אזרחי ישראל, שעליהם מגן צה"ל. בניגוד לפעולת צה"ל, המגינה על זכויות האדם של אזרחי ישראל, הארגונים המקצצים את טווח ההגנה שלו ובכך את זכויות ההגנה העצמית החופשית של ישראל מעוניינים, כנראה, יותר בהגנה על שלומה של האוכלוסייה שמסביב לתוקפנים מאשר בשלום אוכלוסיית ישראל המותקפת. אם היו לרוצחים זכויות אדם, ניתן היה לדבר עליהם כעל "ארגוני זכויות אדם". כפי שהדברים עומדים היום, אולי הם ראויים לתואר ארגון זכויות התוקפן". מנסרים את הענף לאחרונה נתבשרנו על כך שעל אף המצב הכלכלי הקשה המוצהר בשטחי הרשות הפלשתינית, הורו העומדים בראשה על השמדת כמות גדולה של מוצרי מזון בשל זיהויים כתוצרי ישראל שמקורם בהתנחלויות. מותר להניח כי משמידי המזון אינם סובלים אישית מרעב. לאחרונה גם נמסר על כך שהפלסטינים עוסקים במרץ בניסיונות חוזרים ונשנים להגיע למצב שבו יוכלו לפגוע באחת מתחנות הכוח הגדולות של ישראל בדרום. זה ברור לכל – ולמפגעים בכלל זה – כי הצלחה בפגיעה מסוג כזה תגרום לבעיות באספקת החשמל לרצועת עזה. אין ספק שהערבים ממדינת הרוצחים ממשיכים לעסוק במרץ בניסור הענף שעליו הם יושבים; ממש מרתק לחשוב מה יהיה אם ישלחו להם מסורים חדשים מתוצרת יש"ע... לא הפרטה; אמת עם התקרב יום הזיכרון, צפות על פני השטח תביעות חדשות, כמו זו המבקשת להבחין בין חיילי צה"ל שנהרגו במשימות מלחמה לאלה שנהרגו בתאונות שאינן קשורות לביטחון. באופן טבעי יש הרואים בתביעות מסוג זה נטייה להפרטה, ולו רק משום שהן עוסקות בבירור מסוים של כל מוות פרטי לגופו, בהקשר שבו הסתפקו עד היום בשיוך קולקטיבי - בכך שההרוג נמנה על שורות לובשי מדי צה"ל בעת מותו. אך בתביעה כגון זה לא מדובר בהפרטה, אלא במה שמהווה צורך יסודי הרבה יותר: אמת. תביעת ההבחנה מבוססת על רצונו הלגיטימי של קרובו של הנפטר, שלא יימזג זכרו של מי שהוא מעריך כגיבור שנלחם, מתוך מודעות עצמית אצילה, למען ערכים נשגבים – בעסקת חבילה שבה מעורבים גם קרבנות של חוסר מזל או, אולי, אף של שחיתות. זו איננה אמת לומר, למשל, שחייל צה"ל שנלחם ונהרג בקרב שבו הוא מאמין זהה לחלוטין למי שלא אהב את הצבא והחליט להתאבד או למי שהגורל זימן לו תאונה סתמית שבה נהרג בעת חופשתו. זה שקר לומר ששני לובשי מדים אלה זהים – וזה אינו צודק לנהוג בהם כאילו הם כאלה.
|
