|
על הפסוק מפרשת תזריע "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת..." אומר מדרש תנחומא "זה שאמר הכתוב, איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא. (חבקוק א' ז') הפסוק מדבר באדם הראשון ובפרעה ובאדום ובסנחריב ובנבוכדנצר." בהמשך מאריך המדרש לבאר כיצד כל אחת מהדמויות הנזכרות גדלה והתחזקה ובד בבד עם התפתחותה זו היא גידלה את הכוח שהביא לנפילתה. ולסיום מסביר מדרש תנחומא, שגם במין האדם בכללותו, נפילתו נובעת ממעשי עצמו. כאשר האדם מקיים את ייעודו הרי הוא שולט בכל מה שברא הקב"ה, שנאמר "תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו" (תהילים ח' ז') , אבל כאשר הוא חוטא, שזה כנשלט על ידי הבריאה, הרי שעונשו בא לו מגופו כמו הצרעת ולא מגורם חיצוני כדרכו של מלך בשר ודם הכולא או מכה את עברייניו.
משמעות הדברים היא שאין ענישה חיצונית הבאה לאחר שנעברה עבירה אלא הענישה נובעת ממעשה העבירה עצמו. נמצא אם כן, שנפילה הבאה כתוצאה מסטייה מייעודו של האדם זרעיו של גורם הנפילה הישיר נזרעו כבר בעת צמיחתו של האדם, אולם התגלותו של גורם זה במציאות אפשרית רק כאשר מתממשת אותה יציאה מהסדר הראוי לו נועד אותו אדם. היום, כאשר אנו קרבים לימים בהם אנו מציינים את קום המדינה, ניתן כבר לראות כיצד אותם זרעי קריסה של מדינת היהודים, הנובעים מהפער התודעתי, שבין חוזי המדינה ומקימיה ובין הפילוסופיה היהודית לדורותיה הולכים ומתפתחים והופכים לנגד עינינו לאיום קיומי של ממש. אנו מגיעים למציאות בה הייאוש של העם, מיכולתו לאתגרים העומדים בפניו היא עובדה מוגמרת וכל שנותר לתפישה זו הוא להיאחז בשארית כוחותינו בבדלי ההתרפסות בפני אומות העולם, שבעצמן אינן יכולות ואינן רוצות לצאת מתודעתן המערבית הגורמת ומאפשרת את החידלון שלנו וגם שלהן עצמן. המשימה העיקרית, שכעת עומדת בפנינו היא להעמיד את תודעתה של מדינת היהודים על זו של היהדות האוטנטית, בכך לעשותה מדינה יהודית ומכאן לגזור את דרך ההתמודדות עם אתגרי התקופה. לעיון במאמר פרשת מצורע משנת תשס"ה – הצרעת והתקשורת http://he.manhigut.org/content/view/1448/140 / לעיון במאמר פרשות תזריע מצורע משנת תשס"ד – האור שבקצה המנהרה http://he.manhigut.org/content/view/656/119 /
|
