|
אייר תשס"ו ריאליות או פסימיות? בועז, בנו היחיד של רועי רוטברג, הנח"לאי שנרצח לפני חמישים שנה ליד נחל עוז שליד עזה בהיותו בן 21, שעל קברו נאם משה דיין על ה"שמשונים השומרים על שערי עזה", רואיין לאחרונה על ידי רזי ברקאי בגלי צה"ל. בראיון אמר הבן כי לאירוע שבו נרצח לא לקח עימו אביו נשק, כי לפי הסכמי שביתת הנשק דאז אסור היה הדבר. "המצב של היום נשאר כמו אז; כל מה שהשתנה הוא רק השמות, אמר בועז. "אלה שנקראו פעם "פורעים", "כנופיות", "מסתננים", "פדאיון" נקראים היום "פתח" ו"חמאס", אך נאומו של דיין על קבר האב יכול להתאים גם לכל אחד מאלה שנפלו שם בשנים האחרונות." לגבי סיכויי ההידברות עם האוייב אומר בועז כי "...אין עם מי לדבר ולא יהיה גם עם מי לדבר בעתיד". האם מדובר בפסימיות או בריאליות? בין חירות לעצמאות לקראת יום העצמאות המתקרב קשה שלא להבחין בקו ההגיוני הרציף המגשר בין חג החירות ליום העצמאות, שהוא גם הקשר המושגי ההגיוני והסיבתי המחבר את החירות לעצמאות, כי האחד אינו שלם ללא משנהו. ביסוד הדבר, החירות והעצמאות משלימים זה את זה כתנאים הדדיים; מדינת ישראל של היום שומרת על עצמאות מסויימת ויושביה נהנים מחירויות מסויימות אך החירות והעצמאות רחוקים מלהיות שלמים בה. במובן זה נמצאים היהודים של ההווה בין העבר לעתיד – בין רעיונות נאצלים הנזכרים במועדי ישראל מדי שנה, שהמדינה איננה מתחשבת בהם – לבין מציאות פוליטית עובדתית של קיום חוק לא יהודי ולעתים אף מנוגד ליהדות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעוינות שהשלטון מראה פעמים רבות לשומרי המצוות. נשאר לקוות, בעוצמת התקווה הגלותית, שבעתיד נצא מעבדות הרוח הלא ממומשת לחירות שגלומה במימושם של רעיונות היהדות במסגרת מדינית שתשיב להם את כבודם. בהומור מר ארגוני זכויות האוייב בודקים אפשרות להגשת תלונה נגד ישראל בעקבות מחקר שהעלה שהחשד לתגובה מוגזמת מצד ישראל על התקפות הפלשתינים נכון: בבדיקה של צוותות מיומנים שספרו את ירי הארטילריה נסתבר כי תותחי צה"ל ירו 101 פגזים על צפון רצועת עזה בזמן שמשם נורו על דרום ישראל רק 100 פגזים. בלי שמות לאחרונה הועלו בתקשורת חשדות שבכירים קיבלו מתנות כספיות גדולות למדי בתקופת הבחירות – סכומים של מאות אלפי דולרים. יודע הציבור כי חשדות אלה יתמסמסו לאבק די מהר ודבר מהם לא יהפוך לחקירות ו/או לכתבי אישום ו/או לעונש ממשי. בלי צורך להיכנס לשמות, זה ברור כי תימצא הדרך המשפטית, החוקית והמנהלית, שלא לפגוע בשערה משערות ראשו של מי ששייך "לנו" – ואילו כל מי ששייך "להם" ימצא את עצמו בשל תירוץ של חשד בשחיתות שוות-פרוטה מאחורי סורג ובריח, באופוזיציה חסרת-אונים – או בבדידות לא מזהרת מסוג אחר.
|
