מעשה באשה אחת

מדרש רבה שה"ש פר' א פס' ל:

מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו לפני רבי שמעון בר יוחאי כדי לפרוש זה מזה. אמר להם: חייכון כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא במאכל ובמשתה. הלכו בדרכיו ועשו סעודה גדולה ושיכרתו יותר מידי. כיון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה: "בתי ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית טלי אותו, ולכי לבית אביך." מה עשתה היא? לאחר שישן רמזה לעבדיה ואמרה להם: "שאוהו במיטה וקחו אותו לבית אבא." בחצי הלילה ננער משנתו כיון שפג יינו אמר לה "בתי היכן אני נתון?" אמרה לו: " בבית אבא." אמר לה: "מה לי בבית אביך?" אמרה לו: "ולא ככה אמרת לי כל חפץ טוב שיש לך בבית טלי אותו ולכי לבית אביך? אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך." הלכו לרבי שמעון בר יוחאי עמד והתפלל לעליהם ונפקדו.

 המדרש מדגיש שהמעשה היה שלה . מעשה באשה אחת . כנראה שזה במהות שלה. טבוע בה. היא פעלה את התיקון. היא עקרת הבית, עיקרו של בית.

רבי שמעון בר יוחאי מיד הבין שהעקרות כאן היא נפשית רוחנית. היה שם כסף וסטטוס, אבל המון ריקנות ובדידות. רשב"י עשה מעשה מאד מודרני ושלח אותם לאחור. לא לפסיכולוג המטפל בתת מודע אלא העלה אותם לעל מודע - לשורשם האלוקי. (רשב"י היה זה שראה פנימה, הוא תמיד נגע בשורשם של דברים (שבת לא ) הוא החזיר אותם ליום חתונתם. "נזדוגתם במאכל ובמשתה". זה כל מה שהיה שם. ממולאים ומקופלים ונגנים והרבה אורחים. הם לא "נישאו" אלא נותרו שקועים בחומר – בעצמם. ועכשיו אומר להם רשב"י: תחזרו על זה שוב! מסיבת גירושין ענקית! שידור חוזר, בהבדל אחד - מסיבת סיום.

בראיתו העמוקה "הריח" רשב"י שלמרות שהקשר נעכר ויבש, עוד נותר שם משהו. לכאורה רק הנתונים החיצוניים קשרו ביניהם, אבל זו היתה התכנית האלוקית כדי להביאם אל החופה. בפנימיות היו שם שתי נשמות העורגות זו לזו. יש מקום קדום וטהור בנפש הנוגע באלוקות, ושם שייכים הם זה לזה, ורשב"י הבחין.

מסיבת גירושין זו מסיבה אבסורדית ומבזה. בנוהג שבעולם שאנשים מתגרשים בשקט, מתוך רצון לסגור תריס ולהתחיל שוב. הסכמתם למעמד המביש מעיד על התבטלותם בפני הגדול מהם, על תמימות והוד. בכלל, למה הלכו לרשב"י? במר ליבם הם נשאבו אל הצדיק, גדול הדור, שאורו כבש אותם. הלכו לערוך גט ומצאו עצמם בטלים אליו, "הולכים בדרכיו" "ועשו סעודה גדולה". המפגש עם רשב"י שינה את חייהם, הזרים בהם אנרגיות. משקיעה וייאוש, נהדפו לשדה הרצון והפעולה. אור ה"כתר" החל לזרום בהם אור אלוקי שחודר רק כשמפנים לו מקום. לעיתים קרובות הכוחות לוותר,להרפות ולקבל, מתגלים רק אחרי ייסורים, כשמגיעים א ל התחתית.

ברגע ששמו הצידה את שכלם וכבודם, חצו את גבולות אישיותם, והלכו אחרי רשב"י בתמימות, החלה ישועתם. כשהם הרפו מאחיזתם הנהנתנית, מהשעבוד אל הסטטוס, נפתח להם צוהר פנימה אל נשמתם.

החל להיפתח שדה הרצון. מתוך דחף פנימי אינטואיטיבי, השקתה אותו יין, ואפשרה לו להתגלות. בשכרותו נפרצו המחסומים. למעשה הפילה עליו תרדמה המזכירה את תרדמתו של האדם הראשון כאשר חוה ננסרה מתוכו. קודם היו קשורים "אחור באחור" מתוך הרגל ואינטרסים, עכשיו היא תביט בו פנימה, והוא לאט לאט יסתובב ויגלה לה את סודו, "פנים בפנים". היא פועלת בחכמה וביצירתיות. מאותו רגע שהודו לרשב"י היא זוכה "לעשות" את רצון בעלה. לכוון.

בעודו שיכור אמר לה "בתי, קחי את הבית! המכונית! את חשבון הבנק! הכל שלך. ולכי לבית אביך" – למקור. החל לבצבץ פלא חדש שבין השניים. הוא מכנה אותה "בתי", מתחיל להחשף סודו הפנימי, אהבתו המסותרת. אולי זו הפעם הראשונה שפנה אליה בחום ברגש, ובנתינה...

אל נחשוב שחזרו הביתה לחיות באושר ובעושר לעד. כאן הסיפור רק מתחיל. התהליך עוד יהיה ארוך של עמל והתקדמות. יהיו עליות וירידות, אחרי ההתעלות הגדולה הוא ישאל ביובש: "היכן אני נתון?" יש הרגלים. ובכל זאת השאלה נשאלה, "איפה אני?" מהו תוכן חיי? "מה לי ולבית אביך?" מה לי ולך? מה מקשר בינינו? מה נותר לאחר שהישרנו את הקליפות? לאחר שפג יינו, הוא שואל את עצמו את השאלה הנוקבת שנשאל אדם הראשון לאחר החטא, "אייכה?" והיא עונה לו עוזרת לו: הרי אמרת לי ליטול את החפץ היקר לי ביותר "אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך".

התברר שה"חפץ" הגשמי, המשיכה הגדולה אל החומר, היה מעטה חיצוני ל"רצון" פנימי, עכשיו הם כלי המכיל ברכה. התפלל רשב"י ונפקדו.