ו אדר ב' תשס"ג
סמיכה וסמכות (עוד פעם על הסנהדרין)
מיכאל ברונשטיין
אני מניח שהנושא של סנהדרין לא "יירגע" בקלות ומוטב שכך. ברצוני
להתייחס למאמרו של הרב מיכאל פואה. המאמר כולל שלוש תזות עיקריות:
א. סנהדרין קיבלה את סמכותה ממשה רבנו, דרך זקנים וכן הלאה כפי שמובאה
בפרקי אבות
ב. סנהדרין מצמצמת את עצמה בשטח דתי מובהק להוציא שני עניינים: המלכת
המלך ומלחמת רשות.
ג. סנהדרין איננה נזקקת לנבואה (חכם עדיף מנביא).
לדעתי כל שלושת התזות אינן נכונות, או לפחות אינן נכונות ללא בירור
מעמיק נוסף.
יש להבדיל בין ה"סמיכה" (או "קבלה", משה קיבל מסיני...) לבין הסמכות
(מי שמך שופט...). גם אם המילים דומות משמעותן שונה. אינני מקבל את
העיקרון הליברלי לפיו "העם מאציל את סמכותו הטבעית למנהיגים" -
העיקרון הזה פשטני מדי, אך משהו יש בו ורצוי להבין את זה. ישנה השאלה
אשר נשאלת לגבי כל קבוצה מנהיגותית והיא: למה המונהגים מקבלים על עצמם
את המנהיגות שלה? השאלה הזאת חשובה במיוחד לקבוצה המניגותית החדשה כמו
למשל, לסנהדרין המתחדשת. אני מניח שסנהדרין תתחדש הרבה לפני שהרוב
המוחלט "יתגעגע" ויעמוד על ברכיו לבקש שמישהו - ולא חשוב מי - יואיל
מטובו להכריז על עצמו "סנהדרין". לדעתי התהליך יהיה שונה בתכלית
שינוי.
אני סבור שסנהדרין תשתלב במבנה הפוליטי העתידי, שיהיה שונה מאד
מהקיים. "האנלוגיה החילונית" היא אולי הסינאט או "בית הלורדים".
הכוונה היא לריחוק מה מה"אקטואליה" ולעמדה המוסרית והאינטלקטואלית.
אומר מראש: זו אנלוגיה "מאד בערך", היא מראה את הכיוון, אין להשיג
ממנה שום "מסקנה מדויקת". אבל דבר אחד ברור לי מעל לכל ספק: סנהדרין
לא תצמצם את עצמה לשטח "דתי" בלבד ("טהור וטמא", להתיר קטניות בפסח,
מקוואות, נוסח התפילה וכל היתר העולה על דעתו של הקורא שלי). וכל כך
למה? לא משום שאין ביהדות הפרדה בין קודש לחול - במקרה הנימוק הזה
"קטן עלינו". הסיבה היא פשוטה מאד: משום חשיבותה של המנהיגות
הפוליטית. תרגיל פשוט בלוגיקה: אם ייחדתי את מיטב המוחות לסנהדרין -
האם לפוליטיקה השארנו רק ה"בררה"? זו תשובתם של החרדים - הניתנת במבנה
המפלגות שלהם - והיא בלתי נכונה בעליל. יש להסתייג ממנה.
ב"טופ" של המנהיגות הלאומית אין - ולא יכולה להיות - הפרדת הרשויות
במובן הטכני של מונטסקיה, על כן שילובו של הסנהדרין בניהול המדינה
אפשרי והכרחי. "מלחמת רשות" כוללת את גביית המיסים המוקדמת - לפחות
בתקופתנו. אי לכך אינני מבין את קוו ההפרדה אשר ננקט באותו המאמר:
במלחמת הרשות סנהדרין משתתפת באופן אולטימטיבי, אך בגביית המיסים לא
משתתפת באותה אולטימטיביות בדיוק. העם ינער מעצמו מן "הנהגה" מוזרה
שכזו- ובצדק!
יש לשים לב לדבר גלוי לעין אך נשכח משום מה: הסנהדרין ההיסטורית
לא הצליחה למנוע את חרבן הבית. כמובן כולם יודעים את הסיבה: שינאת
חינם. באותו סיפור המפורסם של קמצה ובר-קמצה "החכמים" לא "יצאו יפה" -
לדעתי זה העיקר בסיפור, כלומר הביקורת הקטלנית הסמויה. מעבר לכך,
רמב"ם נשאל פעם לסיבת החרבן והשיב: "משום שאנשי אותו דור לא למדו את
המלחמה וכיבוש הארצות". זאת אומרת: א) "אנשי אותו דור" אלה הם ראשי
הסנהדרין (אחרים לא רלוונטיים). ב) רמב"ם לא הזכיר את שינאת חינם,
לדעתי הסברה היא שמניעת שינאת חינם כלולה בלימודי המלחמה וכיבוש
הארצות (אילו החכמים של משתה של קמצה היו לומדים את לימודי המלחמה היו
מגיבים אחרת). מכל מקום, אין טעם לטוען שסנהדרין באשר היא כוללת 70
זקנים ממיטב כוחותינו איננה מסוגלת לטעות. אמנם כפי שציינתי קיימת
האופציה השניה: הקב"ה ישנה את המציאות בהתאם להחלטות סנהדרין - כנראה
האופציה הזאת איננה "אוטומטית". שאלתי מה יקרה אם סנהדרין תחליט שמספר
"פי" שווה 3 (נ=3) ככתוב במשנ' ערובין, פ"א?
כאן נכנס העניין של ה"נבואה". לא טענתי לנבואה השלמה. דברתי על תהליך
של כעין נבואה: האינטואיציה ("בינת הלב" לפי בעל "מי שילוח") הפוליטית
לעתיד. אינני רוצה להגדיר אם יש בה שמינית של שמינית אן שישית של
שישית של הנבואה אך באופן כללי הן "בני דודים" וקראתי לכך "קשר
לגבוה". אני מוכן לקבל כל מינוח אחר - אך גופו של העניין לא ישתנה
בגלל השם. הקבוצה הטוענת למנהיגות הפוליטית חייבת להוכיח שיש לה
אינטואיציה פוליטית. היא יכולה לקרוא לה בשם "האידאולוגיה הנכונה",
"גאונות", מזל תמידי, סיעתה דשמייא לאורך כל הדרך - אין זה משנה.
אינטואיציה בעינן - וליכא. רק אם "איכה" יש מקום לטענה למנהיגות. וזה
כולל את הסנהדרין המתחדשת. (גם מי שנוקט את הקו של "חזקה" [חזקה ממשה
רבנו דרך אנשי הכנסת הגדולה] מוכרח להסכים שחזקה שאין איתה טענה אינה
חזקה).
יצאנו למדים שהסמיכה היא הענין "הפנימי": התנאי להתכנסות ועבודה
משותפת דרכה תקבל הקבוצה את מתנת ה"נבואה" במובן שהסברתי. "הסמכות"
היא דבר "חיצוני" הקשור ליחס מנהיגות-ציבור והיא בוודאי איננה "עוברת
מזקנים לאנשי הכנסת הגדולה - ועד ל...". למי בעצם? לגוף שיטען
למנהיגות ויוכיח את עצמו. אין דרך אחרת.
בהקשר למבנה השלטוני העתידי (לא אידאלי, כי אין אידאל פוליטי) הצעתי
לסנהדרין למלא את הפונקציה האינטלקטואלית במבנה השלטון. לא התכוונתי
ל"מגדל השן" וגם לא ל"שיניים הגדולות לטרוף את החברה". עדיין אני סבור
שצדקתי.
|
