|
מאמר זה נכתב לפני שלוש שנים, לקראת פסח 2003, לאחר הרצחו של נתי עוזרי וגירוש משפחתו מגבעה 26. השבוע תם רשמית שלטונו של שרון ובכך נסגר מעגל שאני קורא לו "כך נפלו גיבורים בגבעה 26".
ידועה ומוכרת העובדה, שאין היהדות מציבה את החומר כדבר מה הסותר לרוח, או את הגוף כסותר לנפש, אלא רואה באלו הכוחות משלימים זה את זה. בשל כך, גיבורי התנ"ך לרוב הם אנשי חזון ומעשה כאחד והחזון הרוחני של חירות אינו מתאפשר כלל בלעדי החירות המדינית.
כשרעיון הגאולה, הקשור לשטחי אדמה מוגדרים, לאחר אלפי שנים של חוסר יכולת לצאת אל הפועל, פגש לבסוף את מעוז חפצו והתחיל להתגשם בצורה מוחשית במעשה ההתנחלות, כוח עצום וזעזוע גדול התפרץ לעולם. לא רק לעולם היהודי, אלא לעולם כולו, כאילו שמעו אוזני האומות קול שנדם אלפי שנים ונשמע לעיתים רק בתפילות חרישות ועכשיו התפרץ כשאגת אריות בעצם מעשה ההתנחלות.
המעשה- הוא זה ששינה את הכול, כי הוא זה שנתן גידים ועור לרעיון הגאולה. נכון שהמעשה היה כורח המציאות ולא פעולה יזומה, אך הנה עובדה לפנינו ולפני כל העולם; יהודי, אשר ביראת קודש נגע בשמותיהם של המקומות בם התהלכו אבותיו, נוגע באצבעותיו אלו ממש באדמה מוחשית של אותם המקומות- באדמת קודש.
אז נולדה הגבורה ויחד איתה נולדה האימה. לא רק גבורה ופחד שגורים, האופייניים לחברה חלוצית, אלה גבורה הדומה לגבורתו של משה רבנו שלא נרתע מקול ה', ולמרות ההיסוס חלץ את סנדליו והתקרב אל בוראו, כשרגליו פוסעות על אדמת קודש. ומצד שני הפחד הגובל באימה שהתעורר אצל רבים מאזרחי ישראל, דומה לאותו פחד ואימה שחשו רוב בני ישראל בהתקרבם אל הר סיני ובשמעם את קול ה'.
ההתנחלות ב"שטחים המוחזקים", כפי שקראו להם מיד עם שחרורם ב-67 וכפי שלצערי רבים מכנים אותם גם היום, התחילה מכורח המציאות וכנראה שזו הדינאמיקה של מעשה הגאולה, (כפי שהראה בכישרון רב מוטי קרפל בספרו "המהפכה האמונית"), אך כשמתחיל אדם לתפוש את הקשר ההדוק בין חזון עתיק יומין לבין תהליך המתרחש ממש בימים אלו ועוד בעזרת מאמציו שלו, מן הטבעי שיחוש אדם זה פחד. פחד זה הוא פחד מפני הקדושה וברמה עמוקה יותר פחד אלוקים.
פחד אלוקים כשלעצמו הוא אחד מסממנים המובהקים של קרבת הבורא והוא אינו שלילי, אלה מעין מנגנון הגנה שמלווה את התרחבותה של התודעה האנושית ואת התרחבות מערכת מושגיה בקשר למציאות. פחד זה יכול להיות לברכה או להפך- לקללה, בצורה הבאה:
התגברות על הפחד » התפלאות » אהבת ה'
פחד אלוקים← ← ←
אימה » שנאת ה' » הכחשת קיום ה'
חשוב לציין שאהבת ה', מביאה לאהבת החיים, לגבורה, לכבוד עמוק כלפי הבריאה ולגדולת רוח. לעומת זאת, הכחשת קיום ה' מביאה לשנאת החיים, שנאת העולם ולבסוף להתכחשות אל העולם. התכחשות זו יכולה לבוא בשתי דרכים:
1- בבריחה מן המציאות (למשל - למנזרים ולחומרים ממכרים והרסניים הן רוחנית והן חומרית, או התאבדות במקרים הקיצוניים), כלומר בהרס התודעה. 2- בניסיון להשמיד ולמחות את המציאות (כמו רצח, שיעבוד, ארגון התאבדויות המוניות וכ"ד), כלומר בהרס הבריאה.
גם הרס התודעה וגם הרס הבריאה, אלו הן תופעות המנסות לפתור את הסתירה הקיימת לכאורה, בין קיום העולם וחוקיו המוחלטים לבין חוסר יכולתה של התודעה הנגועה באימה ושנאת ה', להזדהות עם קיום הבריאה. טבעה המוחלט של המציאות, אינו מאפשר סתירות, לכן תודעה הנמצאת במצב של התנגשות עם עובדות המציאות, שלושה נתיבים נפרסים לפניה: נתיב הכיליון, נתיב מלחמה נגד אל חי ונגד החיים עצמם, ונתיב התשובה. שני הראשונים הם בעצם אחד- נתיב המוות. והאחרון הוא נתיב החיים.
כל אדם המתגבר על הפחד מתחיל את מסעו בעולם הגבורה ואם מצליח הוא לממש את ערכי החיים בחייו שלו, אזי הוא גיבור וטעם-חייו הוא טעם-חיים הירואי. "טעם החיים", הוא שם נרדף למצב תודעה, שאליו יכולים להתחבר בני אדם אחרים בדרך ההזדהות. כך מעשי הגבורה זוכים למעמד נצחי, והופכים לשלהבת שממנה עתידות להידלק נשמות אמיצות, המוכנות לקחת על עצמן את סיכון ההזדהות עם הגדולה ואת האחריות ללכת בדרכיה.
המציאות הפיקטיבית שיצרה התקשורת הישראלית והעולמית, היא מציאות שמכחישה בנחישות רבה את עצם קיומם של ערכים אובייקטיבים כגון: אמת, צדק, גבורה, טוב ורוע. הפילוסופיה שעליה מושתתת מציאות פיקטיבית זו, היא רלטיביזם: פילוסופיה המטיפה על יחסיותה של המציאות. לפי גישה רלטיביסטית, כל היבט מהיבטי המציאות יחסי למשנהו, ואין אפילו מוחלט אחד בעולם. בדרך זו, כשהיא מצוידת במיליוני מצלמות ובטכנולוגיה חדישה ביותר (הקיימת רק בזכות טבעה המוחלט של המציאות ובזכות יכולת יצירה אנושית), יוצאת התקשורת העולמית והאנשים העומדים מאחוריה, למלחמת חורמה בתודעתנו, כשהיא תוקפת כל ערך מוחלט המאיים על יחסיות עולמה הבדוי.
התקפה כזו אינה יכולה להיות מקרית ולא מודעת, בשל השיטתיות המפלצתית שבה והתיאום הכמעט מושלם בין המערכות המעורבות בביצועה. צריך להבין, שהיעד העיקרי של מתקפה זו הוא ה' אלוקינו, כי הוא הערך המוחלט של עולמנו והוא המקור לכל הערכים המוחלטים בכלל. מכיוון שמטרה זו נמצאת מחוץ לתחום השפעה אנושית ולא יכולה להיפגע משום פעולה אנושית, הופכים ערכים ורעיונות, חוקים ומצוות, אנשים פרטיים וארגונים, שבמהותם מהווים חוליה מקשרת בין אל שדי לעולמו, למטרה העיקרית בפועל, של מתקפה זו.
לפי הסקרים האחרונים שנערכו ברחבי אירופה, המדינה השנואה ביותר כיום היא ישראל. העולם הערבי, הפך את הרצח לדת ואת השמדתם של היהודים לקודש קודשים. גם ברחוב האמריקאי גוברת השנאה, לפחות כלפי ישראל שעומדת על החזקתה בשטחי יש"ע. התקשורת העולמית ומהנדסי המוחות העומדים מאחוריה עושים את כל מה שביכולתם לעשות בכדי שמדינתנו תהיה למדינה השנואה ביותר מבין המדינות ועמינו הקדוש, לעם השנוא ביותר מבין העמים. התקשורת הישראלית ומהנדסי המוחות שעומדים מאחוריה, פועלים בדיוק באותו האופן, כשהם מכוונים את חיצי שנאתם בעיקר ליעדים הבאים:
1- להתנחלויות ולמתנחלים. 2- לישיבות ולחרדים. 3- ליצרנים ולפרי עמלם.
את הראשונים (מתנחלים וחרדים), הם תוקפים התקפה חזיתית וגלויה, כשהם פועלים בתיאום מערכות עם כוחות פוליטיים שהתמיכה בהם בקרב העם היא יחסית קטנה (כגון מר"ץ ושינוי), אך הם אלו שמגדירים את הרטט הרצוי בו אומתנו "חייבת" לרטוט. את האחרונים (יצרנים), הם תוקפים התקפה עורפית, כשהם משחקים במשחק "שוטר טוב, שוטר רע". פני שוטר הטוב המחייכים ברוחב לב ובאדיבות, מעודדים את היצרנים ליצור (בתנאי שיצרנים יהיו תלויים בהם) ופני שוטר הרע גוזלים את פרי עמלם של היצרנים בגזילה המעוגנת בחוק (מסים למיניהם ובעיקר מס ההכנסה). מה שמאחד את יעדי המתקפה הזו (יעדים היכולים לפעמים להתגלם כולם באדם אחד, כלומר גם יצרן, גם מתנחל וגם חרדי), הוא כוח יצירה מוגבר.
החרדים כיום, הם הקבוצה היצרנית ביותר בתחום חוכמה, בינה ודעת. הם החוליה המקשרת את עמנו עם עמל הדורות של קודמינו, הם אלו שמשמרים את הידע ולא נותנים לו להתפוגג ולהיעלם למרות ההתקפות הבלתי פוסקות עליהם. הם הקשר שלנו עם עברנו1.
המתנחלים הם הקבוצה היצרנית ביותר כיום בתחום הפרחת השממה. הם הכוח הפעיל שבמעשה הגאולה, הם הגיבורים המזדהים עם הגדולה והולכים בדרכיה. הם החיים בקרוונים של היום, למען הערים שיקומו מחר. הם שלמרות ההתקפות הרצחניות של האויב המוסלמי והבגידה מבית ממשיכים להיאחז בכל פיסה מאדמת הקודש. המתנחלים הם הקשר שלנו עם עתידנו.
היצרנים (אנשי העסקים), הם אנשים שמקיימים את העולם. לעומת הבוזזים שלוקחים את הכסף מאחרים בכוח ולעומת אלו ש"איך שהוא משיגים אותו", הם האנשים שעושים כסף בעזרת שכלם וכישרונם ובכך הם ממלאים תפקיד של מנוע המאפשר תנועה ל"רכבת החירות", כפי שכינה באחד ממאמריו משה פייגלין את תנועת עמנו מאז היווצרותו ועד הלום, כשפניה מופנות קדימה- אל הגאולה.
האינטנסיביות והתיאום של המתקפה על שלושת הקבוצות הללו כה גדולים, עד שרבים נאנקים מחוסר אונים, אך האמת היא שדווקא האינטנסיביות והתיאום הללו, יש בכוחם להצביע על הכיוון הנכון של התמודדות עם מתקפה זו.
המלחמה שקבוצות אלו צריכות להחזיר, חייבת להיות מלחמה מתואמת ועזה. תיאום זה יכול לבוא רק מתוך הבנה ומודעות עמוקה למחנה המשותף של שלושתן, שהוא כוח היצירה, וחפצם בחיים - אלו הם גם הנשקים העיקריים שלהן ועירבונן לניצחון, בתנאי שיחליטו לפעול יחדיו.
מאמר זה נכתב בימים של חג פסח, שהוא חג החירות וחג ההודיה על יציאה מעבדות מצריים. רוצה אני להודות לבורא עולם, על שזכיתי להיוולד אל תוך תקופה של הבחירה הגדולה. בחירה שעומדת לפני כל דור ודור, אך בדורנו היא מוחשית יותר מאי-פעם. הבחירה היא בין החיים לבין המוות, בין החירות לבין העבדות, בין הגבורה לבין הכנעות לפחד, בין האמונה לבין הבגידה בערכי החיים.
בחודש האחרון, נחשפו עקרונות הגבורה והבגידה במלוא הדרם. בידיים חרוצות ובאומץ לב בנה נתי עוזרי את ביתו ויחד עם משפחתו הפיח רוח חיים בגבעה שוממה. בידי רוצח מתועב נלקחו חייו. בידי ממשלת ישראל, נהרס מפעלו של גיבור וגורשה משפחתו ממקום בו הפיחה רוח חיים, ועליו שילמה בחיים. מפגש חזיתי כזה של כוחות, מפזר את שאריות הטשטוש והדמדום, בהם כיסו מנהיגנו את פניי המציאות שנים רבות מדי. הצהרותיו של שרון בנוגע ל"ויתורים כואבים", אותם אנו צריכים לעשות, מעוררים בי כעס בשל הבגידה הכה העמוקה שבהם, אך אפילו יותר מכעס, דבריו מעוררים רחמנות, בשל הבגידה הכה עמוקה של שרון בעצמו. "כך נפלו גיבורים" בגבעה 26 - אחד נרצח, אך לעולם יישאר גיבור, השני חי, אבל מזמן בגד בעצמו, והחודש נפל כגיבור לצמיתות.
חזק אנצור אותך בליבי, גבעה 26, כי בך התקיים הפסוק "החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך", זו העצה האלוקית לאלו המתלבטים מבינינו.
אריאל שרון בחר במוות, ויותר לא יוכל להרים מבט אל הערכים שפעם נלחם עליהם בגבורה. הוא ישנא את הגבורה וישנא את החיים עצמם. לאחר הניסיון שלו לסלול בארצנו שעליה הוא נלחם בזמנו, דרך נוכריה, לאחר שהוא יכוון את ה"בולדוזרים" שלו כלפי עמו, אחד משני הדברים צפויים לו: התאבדות (הרס הבריאה), או התנתקות מוחלטת מן המציאות (הרס התודעה).
נתי עוזרי בחר בעקרונות החיים, עליהם הוא היה מוכן להגן, ועליהם הוא שילם בחייו. מאמר זה נכתב מתוך הזדהותי עם טעם חייו ומתוך התקווה, שאוכל לשאת בעול האחריות שהחירות דורשת מאיתנו.
חזק ואמץ לכל עם ישראל.
1. הערת העורך: כך לפחות הם נתפסים ע"י הציבוריות הכללית.
|
