את העדכון השבוע נקדיש לכמה שאלות, שאנו חוזרים ונשאלים בזמן האחרון. רובן ככולן נובעות מן המפולת שספג הליכוד בבחירות האחרונות. חברים רבים החלו לחלק (בעיקר בבתי הכנסת) את הגרסה המקוצרת להדפסה. מדובר בדרך פשוטה, יעילה, וזולה מאוד (אין צורך ביותר מ10-15 עותקים) להגיע לציבור הרחב, שאינו מקבל את העדכונים. תגובת הציבור, היא בתחילה סקרנות מהוססת, ובהמשך - הדף הופך לחלק טבעי מן הנוף במקום. מדובר בתרומה חשובה מאוד, בעיקר בתקופות בהם איננו "מככבים" במהדורות החדשות. אנו מבקשים מן החברים להשתדל ולבצע את ההדפסה והחלוקה כפי יכולתם.
להלן השאלות והתשובות העיקריות.
שאלות נוספות נשמח לקבל ונשתדל לענות - בעדכון, או בהקלטה השבועית.
נתניהו ניסה להוציא את פייגלין מהתנועה, ונכשל בכך כשלון חרוץ - גם במרכז המפלגה, וגם במוסדות השיפוטיים שלה. בהמשך, החליט פייגלין לא להתמודד לכנסת. ייתכן שבשל סיבה זו, נוצר הרושם שנתניהו הצליח לזרוק את פייגלין, וזו כמובן טעות.
ובכל זאת - מבחינה מהותית יש מקום לשאלה. חשוב להבין - מה שחיפשנו מאז שהקמנו את מנהיגות יהודית (שנים לפני שחשבנו בכלל על הליכוד), מה שאנו מחפשים כיום בליכוד, ומה שנמשיך לחפש בעתיד - בין אם יהיה ליכוד ובין אם לא יהיה - הוא רק דבר אחד - מנהיגות יהודית לישראל. בזכות פעילותנו מתוך הליכוד הגענו להישגים חשובים בדרך להשגת המטרה הזו. היום - רובו הגדול של הציבור האמוני מכיר בעובדה שרק מנהיגות מאמינה מסוגלת להציל את המדינה. בעקבות כניסתנו לליכוד, החל גם הציבור הרחב להתוודע אל האפשרות שמנהיגות מאמינה תנהיג אותו. את התרומה המשמעותית ביותר ליצירת האופק המנהיגותי החדש בתודעה הציבורית, תרמה התמודדותו של פייגלין בפריימריס האחרונים לראשות הליכוד. בלי הליכוד - כל רעיון ההנהגה האמונית לא היה ידוע היום.
אין ספק שבתוך הליכוד נשמעים כל הזמן קולות צורמים נגד מנהיגות יהודית. ההתנגדות אלינו אינה רק התנגדות טבעית כלפי יריבים פוליטיים. כיוון שאיננו פועלים כ"דתיים של הליכוד", אלא כמי שבאו להנהיג - אנו יוצרים פחד טבעי אצל מי שהורגל לסדר החברתי הישן. על הפחד הטבעי הזה ישנה גם שכבה סמויה של אוטו-אנטישמיות, שמחלחלת גם אל חלקים נרחבים של הליכודניקים - "בזכות" התקשורת והתרבות הכללית. בעיתות בחירות - משתמשים יריבינו הפוליטיים בפחדים ובאנטישמיות הזו ומעצימים אותה.
כלל לא קל לנו בליכוד. איש אינו נהנה להיות מותקף ומושמץ ללא הרף. אולם המשמעות של יציאה מן הליכוד ללא חלופה משמעותית, היא למעשה הרמת ידיים וכניעה במערכה על הנהגת ישראל. אם בשל האנטגוניזם נפרוש מהמערכה על הנהגת הליכוד, כיצד זה נוכל להיאבק על הנהגת ישראל מחוצה לו? האם מישהו חושב שאם נציע עצמנו להנהגה באמצעות כלים פוליטיים אחרים, לא נזכה לקיתונות של שופכין?
חשוב לזכור! במערכה האחרונה על הנהגת התנועה החלו במרוץ: לימור לבנת, עוזי לנדאו, סילבן שלום, ישראל כץ, בנימין נתניהו ושאול מופז. כולם בכירים, כולם מוכרים, כולם שרים. המתמודד השביעי - פייגלין, חלף על פני ארבעה מהם והגיע למקום השלישי בזכות הצבעה של אלפי חברי ליכוד ותיקים, שלא התפקדו דרך מנהיגות יהודית. המסקנה היא כי למרות הקשיים והסיבוכים - אנו מתקדמים ואסור להישבר! ההתמדה מצדנו, כמו גם המציאות הקשה מבחוץ - ישברו לבסוף את הפחדים ואנו נמצא עצמנו מנהיגים את ישראל.
אבל למה בליכוד? הליכוד התרסק!
ראשית, עלינו לשאול באופן עקרוני - האם יש בנמצא כלי פוליטי אחר, המתיימר להנהיג את הרוב היהודי ואת המדינה כולה. ברור שלמפלגות הדתיות אין כלל חלום כזה. גם האיחוד הלאומי לא מתיימר להפיק מתוכו ראש ממשלה. ליברמן אולי רוצה, אך ברור שלמרות הצלחתו - מפלגתו לעולם לא תהפוך למפלגת שלטון (את הסיבה לכך ננתח בע"ה בעתיד בנפרד). מסתבר, שלמרות מצבו העגום של הליכוד -המסגרת הפוליטית החבוטה הזו עדיין מהווה את מכשיר ההנהגה היחיד של הרוב היהודי. בליכוד כשלעצמו אין שום "קדושה"... אולם הסיכוי היחיד של ההמונים, אותם יהודים מכל מגזרי האוכלוסיה שעלו השבוע למירון, להפיק מתוכם הנהגה פוליטית למדינה - היה, ועודנו, הליכוד.
נכנסנו לליכוד בזמן ממשלת ברק. גם אז הליכוד היה מרוסק (19 מנדטים) ועמוק באופוזיציה. השתלבנו, רכשנו עמדות השפעה, וכשהליכוד חזר לשלטון הפכנו גורם משמעותי מאוד במפלגת השלטון. אנו מקווים שכך יקרה גם עכשיו. בהזדמנות הראשונה - נשוב ונתמודד על הנהגת התנועה, כשאנו שואפים להצלחה גדולה יותר מהפעם הזו, ובהמשך, להנהגת המדינה.
הרבה בלונים פוליטיים התעופפו לשמים בבחירות האחרונות. המשבר הקשה הפוקד את המדינה עתיד לפוצץ בשלב זה או אחר - את כולם. הליכוד, על כל מגרעותיו, הוא מפלגה אמיתית (כמו גם מפלגת העבודה), עם גרעין חברים מוצק, ואחיזה אמיתית בחברה הישראלית. כל עוד לא נראה באופק כלי משמעותי אחר להנהגת הרוב היהודי, יהיה זה חסר אחריות להשליך את מה שהושג בעמל כה רב עד כה - ולצאת מן הליכוד.
ומה עם המאבק נגד הגירוש הבא?
כל עוד הנוער שלנו מתגייס לצה"ל - כלומר לכלי שגירש אותנו מגוש קטיף וצפון השומרון, קשה להתייחס ברצינות לכל מאבק שהוא.
נתאר לעצמנו שצה"ל לא היה מקבל פקודה לגרש ולהחריב את גוש קטיף - אלא רק לאנוס את כל הנשים שם - ברגישות ובנחישות.
האם היינו מוסיפים להתגייס לצבא שכזה? ובכן - לצערנו התשובה היא שכל הטענות המושמעות כיום בעד המשך הגיוס, רלוונטיות בהחלט גם למצב מטורף שכזה.
ואכן, בעמונה - הובילה הלגיטימיות שנתנו לצבא הגירוש, לכמעט אונס שכזה, ואין פוצה פה ומצפצף. מאמרו בענין זה של תושב עמונה דוד הילל "איפה מתנגדי הסרבנות?" כאן:http://he.manhigut.org/content/view/2376
אם איננו מסוגלים להעמיד קו אדום מוסרי, שבו מותנית התגייסותנו לצבא, כל התנגדותנו לגירוש אינה אלא כצפצוף הזרזיר.
אנו פועלים במלוא המרץ בתחום זה הן בגילויי דעת (שאינם עושים לנו את החיים קלים...) והן בפעילויות נוספות, שעוד לא הגיע הזמן לפרסמן.
תוצאת הפעילות הזו, מצדנו ומצד גורמים נוספים, מפתיעה ביעילותה. צה"ל - מחשש לאבדן בשר התותחים הכתום, מבקש לשחרר אותו ממשימת הגירוש. ראה להלן את הכותרת במעריב ומכתבו של ערן שטרנברג בנושא כאן : http://he.manhigut.org/content/view/2543/140
את תקופת הביניים בה אנו נתונים כיום - אנו משקיעים בארגון פנימי של התנועה. הרבה מאוד חברים הצטרפו אלינו בשנים האחרונות, אנשים שהם חוד החנית האמוני של עם ישראל. אולם בלחץ האירועים הם לא זכו לתשומת לב מספקת. כדי להופכם לפעילים, . עלינו לשוב לארגן ולהפעיל אותם. מירב האנרגיות שלנו, יופנו בחודשים הקרובים פנימה, לגיבוש מתפקדי התנועה, מכוח פסיבי לכוח אקטיבי ומאורגן הרבה יותר. אנו מבקשים מכל מי שמסוגל לארגן חוג בית בסביבתו הקרובה - להתקשר אלינו בהקדם - (09-7929046). משה פייגלין וראשי מנהיגות יהודית יגיעו אליכם עם פעילות ברורה ומסודרת, הן בתחום הפוליטי והן בתחום החוץ פרלמנטרי.
הודעות
מערכת האתר מחפשת מתכנת הבקיא במערכת "ממבו" (בה מיושם האתר שלנו) ליצירת דף בית חדש ודף פנימי נוסף. חשוב שישרת את צרכי הקוראים הקבועים של
האתר. בהתאם ליכולות המקצועיות, ולזמינות לביצוע מהיר של העבודה, העבודה יכולה להיות בשכר. נא לפנות לתמיר אילן:
.
