אזהרות ליום ירושלים תשס"ו

ירושלים הנוקמת

[..] ובפשוע עם בשכחה ואפס/ הוד בו, יעלה האדון האדיר שפניו לא יראה אדם וחי/ כאת פני האלוהים, ועמד מול ירושלים: גבוה וכבד ומסועף: פרא זעם ונהם- וזה צו/ ונמסו ההרים ונשפכו כלבה זרמים אל שער הגיא/ ומשער הגיא לעמק אילון ומשם לשפלת לוד ומשם עד ים./ועפו כל עופות השמים הטורפים למיניהם מעל הזרמים/ וחדלו להיות הרים/

ונהרו ובאו זרמים אלה אל הים הגדול ונפלו בו כל עופות השמים/ למיניהם/ כי לא נותר רגב של יבשת לעמוד/ ואין עוד ישראל בעולם/ ושבעים אומות עולם חיות מעבר לים זה ומספרות על קץ איום זה./ וחצי סהר קרב אל חצי סהר כמגל אל מגל וצוארנו בתוך/ וצלבים רבים./ ואין מגן דוד עולה לחמה.

אצ"ג

תמוז תש"ח-אדר-ניסן תש"ט, כרך ז' עמ' 102-101

הִנּה אָנכִי שׂם אֶת יְרוּשׁלִים  סף רעל  לְכָל הָעַמּים סָבִיב וְגַם עַל  יְהוּדָה יִהְיֶה בַמּצוֹר עַל יְרוּשׁלָים: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אָשׂים אֶת יְרוּשׁלַים אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמּים כּל  עומְסֶיהָ שׂרוֹט יִשּרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:

זכריה פרק יב, ב-ג

על אף שמחתה - ירושלים בתחתיתה! אם יהיו רק התהלוכות והדגלים וההודיות לה' וההללים  היא לא תצלח. באהבת חינם לא ננצח וגם לא בשנאת לא-חינם. אי אפשר להתחבא מאחרי אמירת הלל. למעשה בפועל מצבו של 'יום ירושלים' אינו טוב משל 'יום העצמאות'. שניהם: הלל מכאן ובגידה משם. שבויים בידי מחריבים. בחרתי להצביע על אפשרות הזוועות שעוד נכונו לעם היהודי בגין בגידתו בירושלים כפי שהן מתוארות בשיר האיום של אצ"ג, החוזה כמו תוצאותיה של מלחמה גרעינית, שישראל מביאה על עצמה ונראית בחזון חורבן ירושלים, הנשפכת כנהרות  געש אל הים האחרון. כל זאת אפשרות לפני הגאולה האחרונה כאשר מלוא הפסוקים אינם  אצל אצ"ג, אלא בכלל הנבואה  בחזונם של נביאי ישראל האמיתיים,   המגולם בדברי חז"ל: "ייתי ולא אחמיניה" כשישנו כמובן גם עקרון  הנחמה המוחלטת לשארית הפליטה: "כל הכתוב לחיים בירושלים" [ישעיהו ד,ג].  הפרדוקס  שהתגלם בעיר פעמים אחדות בדברי ימיה הוא כי ההגנה על העיר תהיה תוך כדי ובזמן  יציאת מחצית העיר בגולה.  ײוְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם  לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר" זכריה פרק יד, ב

 הכיוון האפוקליפטי הוא מהלך שנוצרים רבים ששים לו בפירושם המוטעה כי מלכות השמים כתפישתם, תירש את מלכות הארץ. כל אלו הגויים שיבואו לכאן במטרה זאת ברובם ייספו ואחריתם עדי אובד.

אבל על אף טעותם, רק בכוח היהודים המתפללים והלוחמים למען 'שיבה ברחמים' למנוע או לצמצם מידת הדין ולהגביר מידת הרחמים.

 לא נביא אנוכי ולא בן נביא, אך איני ירא להיות שוטה. מה שנכתב כאן בעקבות המקראות ובמשנה ובתלמוד ובשאר מדרשים נכתב כאזהרה, כפי שירו של אצ"ג המופיע תחת כותרת המחזור: "במורא הנבואה" ומיד לאחר השיר המפורסם, "ישראל בלי ההר הוא לא ישראל" שנידוש עד דק בחוגים הלאומיים כהוכחה לנאמנות להר הבית מבלי שהללו נקפו אצבע לריבונות ישראל בהר הבית.

  מי יודע אולי ישוב העם ורועיו הרעים מדרכם הרעה וניחם השם על הרעה כבנבואת יונה. מכאן ואילך אדבר בעיקר בשפה כמו  חילונית ואנסה להסביר ולהוכיח מדוע העונש החזוי הוא בינתיים בלתי נמנע.

האם הודאתו של אולמרט מאמש כי בעוד חדשים אחדים תהיה לאיראן אופציה גרעינית היא הכרזת כניעה המצדיקה כל התכנסות אל הים התיכון?

הכל עדים לקריסה של כל עמדה ישראלית מאז אוהל הקילומטר המאה ואחד במלחמת יום הכיפורים. הכל אמורים לדעת כי מצרים היא האויב המבעית לישראל,  שהכשירה בקיפול ישראל ובהסכמתה הבגינית את התעצמות מהלכי האיסלם שיפילו גם את המשטר במצרים החילונית.  בגין הסכמי קמפ דיויד נגלתה ישראל בקלונה בכל מה שנגעה בו. קללה אחזה בה, קריסה תודעתית מוחלטת בטאבה ובלבנון וגילוי תאוות ההתעקרות מרצון ובחדווה בחבל עזה ובצפון השומרון, בחינם ובתמורה להצמחת חמאס ולטיפוחו והשקייתו והאבסתו כמדיניות שר הבטחון החדש. אמנם מדי פעם ישנה בלימה זמנית בתהליכי ההתקפלות הקשורים באנתרופיה הלאומית הכללית בכל הנושאים היהודים - ציוניים. המדיניות הפוסט -ציונית הפכה למדיניות ישראל. 'כיבוש' [זר] קרא אריאל שרון, לקראת אחריתו, לשחרור חבלי המולדת. כל האליטות ועתה כל ההמון כקול האליטות בתמיכה החולנית ב'מרכז' הפוליטי התבוסתן, המארגן בוועדות ירושלים שהקים את חלוקת ירושלים ובינאומה.  ניתנה ראש ונשובה לגולה אומרים מאות אלפי יהודים שבחרו בדרכוני פולין והונגריה, גרמניה ורומניה, הדרכונים האירופאיים,  כדרכוני פליטים יהודיים. להיות פליט, הם חושבים בסתר ליבם, עדיף על התאדות בפצצה האיראנית או בפצצת קאסם שתיפול לנו על הראש בכפר סבא או ברמת השרון. הכניעה לטרור היא מרצון ולא מאונס. היהודי אינו רוצה להיות יהודי. הוא רוצה להתגרש מירושלים, ירושלים משיחית! כל יום צצה תוכנית כניעה חדשה המגולמת במערכות 'ערכים' מתוחכמות, דמוקרטיות ונאורות, המציגות את עצם העניין היהודי כעניין גזעני, כאשר ירושלים היא שם הקוד המהופך לכל התהליכים הללו. כי ירושלים השלמה והמאוחדת תחת ריבונות ישראל היא המחסום ווטש הפסיכולוגי והמנטלי של היהודים האמיתיים כנגד כל מוחקיהם. עדיין כל מי שנושא שם ירושלים על דל שפתיו כמשאת נפש מחזיק בהיסטוריה "הישנה".

צפינו בכל שבועות ואלות החרם על השתתפות חמאס בבחירות וקודם לכן על עצם השתתפות ערביי ירושלים בבחירת לרשות וראינו כיצד כמגדל קלפים קרסו כל ההתנגדויות, כולל ההעברות 'ההומניסטיות' של מליארדי דולרים בחשבון שנתי כולל לרשות החמאסית התלויים בהיתר, במחוות ההומניסטיות של ממשלת ישראל לרוצחי היהודים. לדברי אבו מאזן אין הוא צריך להלחם כלל כי היהודים נלחמים בשבילו. ובראש ובראשונה בנושא ירושלים. היהודי שכח את ימינו מכבר. כל שבועותיו כקליפת השום. "הלוואי ואשכח ירושלים והלוואי וימיני תגדע"  מהרהר היהודי הממורכז .

קשה ליהודי של ימות החול להכיל את ירושלים לכן הוא חייב להפטר ממנה ובכל מחיר. אבל עדיין ירושלים ואפילו ירושלים מערבית-חילונית מסמנת את טענת הנאכבה, עדיין היהודי מוכן לקבל בשקיקה את עלילת דיר יאסין כמו עלילת כורתי עצי הזית. 'מגיע לנו', רגש האשמה היהודי מנוצל עד דק. אפילו שמץ של  ירושלים יהודית, ירושלים המערבית של לפני תשכ"ז מסמנת בעיני המערב את עקירת הנצרות משורשה ולכן רצות הכנסיות לנשיא המדינה במוחרם הכללי, במכירת החיסול, בגלוי ובסתר לוותר על הר-ציון, למסור את ציון דוד המלך לבעלות הכנסיה הקאתולית.

 גם אם יש עדיין שטני - שלום או הוזיו , על אף כל הבא עלינו, כי עד עתה לא רווה צמאון החורבן שלהם, של הישראלנים, וגם אם ייחתם איזה שהוא הסכם הודנה מעצם שמו ותנאיו, כל עוד נשמע בעולם שמע ישראל או ארץ ישראל אין שחר לשלום.  היהודי במדינת ישראל, לרבות  ישראלי הרחוק מכל ענין לאומי ודתי, אך חי בירושלים כמו משוחררת - ישראלית ועברית, ואפילו חצויה בחומה, ירושלים בגבולות תש"ח ר"ל, שאין בה שמץ יהדותיות, ישא ויסבול בגין בחירתו להיות קשור בירושלים בדיוק כמו אחרון המשיחיים, שוחרי הגאולה עולי הר -הבית ואין במבחן התוצאה הבדל בין פייגלין לביילין,  פרט לאשליית ההתכחשות והשנאה העצמית, כאילו שנאת עולם לעם עולם היא בגלל היהודי הדתי-המשיחי. כמו בימי הנאצים היהודי הליברלי מתעיב את העולם בהתכחשותו לדתו וללאומיותו בהרעלתו את העולם בכפירה ובחילול ה'גזע'; ברעיונותיו הקוסמופוליטיים או הדמוקרטיים. הדמוקרטיה כגילגולה היום תוכר בסופו של יום כסוג של תרבות שקר קוסמופוליטיות, כהרס התרבות האנושית,  ככפירה יהודית שהשלתה את אומות העולם ביכולת ההצלחה של הג'יאהד הדמוקרטי שכל כולו הוא מחיקת הזהות הלאומית ויצירת מנגנון גלובליזאטורי לניהול העולם.  

 השמאל "הציוני" כבר יצא מהארון בתקופת הבחירות. אחת מסיסמאות  הבחירות שלו היתה  ההבטחה חסרת הבושה 'ביילין יחלק את ירושלים'. אבל לאחריו באו 'עלה ירוק" שהבטיח במצעו לעסוק בבינאום ירושלים ובוודאי כותבים רבים קיצוניים הרבה יותר כמו באתר "הגדה השמאלית" המתריעים כי אין די בבינאום ירושלים אלא יש להחמיר ולהעביר את ירושלים המזרחית לשלטון ערבי מלא וכן כמובן כל 'הכיבוש' של תשכ"ז ואם אי אפשר לעקור את השכונות הירושלמיות היהודיות שמעבר לקווים הללו, מה שעדיין אינו ברור, כי ברגישות ובנחישות אולי למען השלום גם זה לא בגדר הנמנע, הרי שבמקרה כה גרוע של אי פינוי יש לפצות כנגד השכונות שנתקעו במזרח העיר, בצפון ובדרום בשכונות ערביות שכנגד בירושלים המערבית ובנוסף להחזיר את כל הקרקעות של הפאטריארך וקרקעות אחרות בירושלים היהודית, ובנוסף על כך לפצות את הערבים שגורשו.לשלם להם דמי חכירה, שכירות ושימוש ברכושם. לפיכך  לא ניתן להתחיל לחלק את ירושלים מבלי לבטל ולמחוק בדם את כל מדינת ישראל, לגרש ולהשמיד את יהודיה. אמנם ניתן לחכות לנפילת ישראל ללא יריה אחת, ישראל תימאס על עצמה. אבל לכך אין לאיסלם סבלנות כמו של אבו מאזן. לאיסלם תהיה פצצה ונראה שישראל לא תפעל נגדה אלא היא מחכה למימוש ההבטחות האמריקאיות כמו במצרי טיראן ערב ששת הימים. ההסתבכות כבר גדולה מדי ובלתי הפיכה. נגדה לכל העולם הצביעו קלגסי שרון ואולמרט מה דינו של היהודי הכובש בארץ ישראל, קל וחומר בירושלים הבירה המיועדת כדברי ראאד סלאח' לח'ליפות העולמית. זו חליפתי זו כפרתי, זה היהודי ילך למיתה כי מאחורי כל סלע שבו מסתתר יהודי מצווה המוסלמי להורגו. והיהודי נותר יהודי. מי שביזה את ניצולי השואה הולכי כצאן לטבח, הוא עם נישקו ואטומו ואיטומו וחילו וצבאו כולו כצל נידף נתון במורד הדומינו הבלתי נשלט.

מאז חרפת הר-הבית במלחמת ששת הימים אנו במורד כי חפצנו לא להיות ויחד עם זאת להיות בעל כורחנו נורמליים וחילונים ככל הגויים וכגרועים שבהם. לכן  ניסיונות העקירה הבלתי פוסקים של ירושלים יחוללו מהלכי טירוף.  התנגשות נפשית פנימית בתוך התודעה היהודית ובתוך הלא -מודע רווי הסתירות, שתוליך לסדרת החלטות סותרות ומבולבלות.

הבלבולים הללו היו כל ימי המדינה שבדרך. כך היה בימי המנדט ראה יוסי כץ, מדינה בדרך "תכניתה של הנהלת הסוכנות לחלוקת ירושלים" בשנות השלושים,  וכך היה ערב קום המדינה ובשנותיה הראשונות. ההתבוננות ההיסטורית במלוא התקופה הציונית מוכיחה כי אין הבדל בין הפולמוסים שעלו על מעמדה של ירושלים בכל ימי המנדט, ובימי קום המדינה ולאחריה,  ימי הבינאום ורצח ברנדוט לבין הפולמוסים שעלו לאחר מלחמת ששת הימים כאשר ירושלים שוחררה וגדלה פי שבע על אפם ועל חמתם של אומות העולם ושונאי ציון מכאן. ובכל זאת אין די כאשר "סלע קיומנו" הופקר בזדון מפחד המשיחיות והעיר הערבית הופקרה לחסדי כל אגודות הצדקה ושלטון ערב.

מאז  הקמת האורינט האוז, פירוקו, וביסוסו מחדש בדרכים רב לאומיות. תוך הקמת הגטו היהודי בארץ ישראל בחומת מגן לכל אורך המדינה ובעוטף ירושלים.

כל זאת לצד הימנעות מהתחברות של ממש למעלה אדומים. ובעיקר הקמת צוותים רבים הממונים על ידי שונאי ישראל והמתחרים ביניהם מי יציע התוכנית הטובה ביותר לחלוקת ירושלים.

אבל במקביל יש לזכור היו  בסופו של דבר עד עתה תהליכי התגברות כדוגמת  הכנסת הראשונה שהחליטה ב1949 כתגובה על החלטת הבינאום ובעקבות חרטה על החלטת ממשלה כושלת לבנאם את ירושלים להעביר עצמה ומוסדות שלטון לירושלים.  ניסיונות נוספים של האו"מ בהטלת סנקציות לא צלחו על אף שהממשלה הזמנית נענתה בניגוד לדעתו של בן - גוריון והסכימה לבינאום ירושלים עד שבדי עמל  עלה  בידי בן גוריון למחוק את "ההחלטה הטיפשית". הן וייצמן והן משה שרת התנגדו להכרזתה של ירושלים כבירת ישראל ונאלצו  בלחצי מנהיגותו של בן גוריון [שגם הוא התנגד לכיבוש ירושלים העתיקה ] להיכנע לעמדתו.  הכל יודעים שהצבעה ל'קדימה', לראש העיר ירושלים לשעבר, שוויתר על כהונתו פירושה היתה הצבעה לראש ממשלה שירושלים הייתה קטנה עליו ולכן ויתר עליה.

 גם היום מספר הקולות שקוראים להפוך את ירושלים לעיר בפיקוח בינלאומי הוא עצום ורב. כך היה בכנס הרצליה האחרון בתשס"ו שבועות ספורים לפני עלייתה חמאס.

בכנס הרצליה 2006  הוצג מיסמך מיוחד המעלה הצעות לפתרונה המדיני של בעיית ירושלים. המיסמך, שעליו שקדו חוקרים מומחים בעלי  שם ונסיון מטעם מכון ירושלים לחקר ישראל, מציג שורה של הצעות, אך המומלצת והריאלית ביותר מדברת על שיתוף הקהילייה הבינלאומית בניהול המקומות הקדושים וההיסטוריים בירושלים. בלשון פשוטה: פיקוח בינלאומי על המקומות הקדושים וההיסטוריים. פיקוח בינלאומי, לא שליטה בינלאומית.

האם עכשו לאחר נצחונו של חמאס ואולמרט כנצחון מתואם הפך המסמך הזה לעיקר תוכנית ההתכנסות! נראה בבירור שהצד היהודי מסוג אולמרט צריך נפשית את האויב הערבי והלחץ הבינלאומי אך ורק כדי להיפטר מיהדותו, מה שאריה סתו כינה "איווי המוות הישראלי". היהודי יודע שאין לו פרטנר למהלך של קח ותן ולכן הוא נותר בעליבותו.  הוא זה הכורה לעצמו הקבר מרצון. העיקר שיקחו מאיתו  את ירושלים  ובלבד שייפטר סוף סוף מן הגאולה הזו ומארץ ישראל ומכל מה שהוא למסה ולמעמסה. היום כל מכוני ירושלים למינם,  מכונים הממונים על יד כספי המערב, וכל המכונים הדמוקרטיים למינם אחרי נפילת ברית המועצות, מתחרים בהשלת ירושלים. אבל כבר אין יותר צורך במשחקים הנאורים, הפור נפל, המאזן הופר. כל התפיסה הפוליטית תתמוטט עד לסוף הקיץ  מול מלחמת הישויות המקראיות, מלחמת ישראל, עשו וישמעאל.

לעומת זאת חיבור מיידי של מעלה אדומים באמצעות רצף שכונות רחב לירושלים זו עשייה נכונה. הגנה על זכות תפילה חופשית של יהודים על הר הבית זו פעולה נוספת. תוכנית חד צדדית יהודית- עברית לאומית וביטול ההכרה בכל הסכמי אוסלו זו אמירה מכרעת ועשייה נוספת. החזרת הישובים היהודיים לרצועת עזה זו אמירה וכפרה עיקרית נגד המשך העקירה. יש להפוך את כיוון ההיסטוריה ממגננה נצחית למתקפה. כל זמן שלא נשכיל לעשות זאת בחרנו במוות והתוצאות תהיינה כבשיר 'ירושלים הנוקמת'. יהודים מצווים לבחור בחיים. 

בחוקה לישראל -עקרונות יסוד שכתבתי ופרסמתי בשלהי תש"ס מופיעים בין השאר הפרקים הבאים:

[ לא ניתן להפריד בין שחרור ירושלים לשאלות הכלליות האחרות המצורפות כאן בהמשך:]

 שחרור ירושלים והר הבית

העמדת המודעות והחינוך לקדושת הר-הבית כקניין הרוחני והפיזי המרכזי בחיי האומה, שהוא המקום המיועד להקמת בית המקדש השלישי - תקוות האומה ומשאת נפשה, כל ימי קיומה.

איסור ביקורים על הר הבית שלא למטרות פולחן ותפילה .

הפצת הידיעה כי לנוכרי אסור להיכנס למקום המקדש, אבל אי-מניעה בפועל מנוכרים לבקר בהר הבית במקומות המקודשים להם. [מותר הלכתית לנכרי להכנס למתחם  אלאקצה ולאל אקצה עצמו מפני שהוא אינו הר הבית אלא תוספות שנבנו]

שקידה על טיפוח תפילת יהודים בהר הבית, תוך מורא המקדש.

הקמת בית כנסת ובית מדרש לבית הדין הגבוה על הר-הבית.

חקיקה וחקיקת משנה המסדירה את סדרי הר-הבית.

היערכות לבניין המקדש.

ירושלים כבירת ישראל, בירת  העם היהודי

הענקת תוכן למעשי חקיקה ראשיים הקשורים בירושלים כמו הריבונות, 'חוק יסוד ירושלים', באמצעות חקיקת משנה ודאגה לביצועה.

עיגון בחוק של גבולות מחוז ירושלים וסביבתו. [צוו הרחבה מידי על מתחם קבר רחל וצירוף נספח לחוק המודיע מראש כי אם יפרצו קרבות בין הרשות לבין ישראל יבוטלו הסכמי אוסלו מראש וכל מתחם בית לחם יוכלל בתוך גבולות ירושלים]

קביעת מעמדם המוניציפלי המחייב של ערביי ירושלים וסביבתה.

עידוד יהודים לגור בירושלים באמצעים שונים ומגוונים של מתן העדפות על פי חוק.

טיפוח כלכלת ירושלים, תיירות, מסחר ותעשיה, נוסף לחברות הטכנולוגיה האלקטרונית.

ארגון החיים הלאומיים והדתיים בירושלים.

תכנון ירושלים כעיר 'עליה לרגל'.

השלמה מזורזת, בעדיפות ארצית ראשונה, של תוכנית התחבורה העירונית והסביבתית והשקעה בנוסף על הרכבת הקלה במערכות תחבורה רב-קומתיות בירושלים וסדרי חניה הולמים תוך התחשבות בשמירת הפרטיות ואיכות החיים של תושבי ירושלים.

תכנון אתרים מרכזיים בירושלים ובפרט באזור העיר העתיקה, כאזור רב-מפלסי.

חקיקת חוקי 'עליה לרגל', שהחשוב שבהם הוא 'חוק מעמד זכר הַקְהֵל' שבו קורא הנשיא בתורה במוצאי השמיטה, בהר הבית, במקומות המותרים, או ברחבת הכותל, לפני קהל רב מישראל.

חקיקת מסים מיוחדים, וביטול מסים לפנים מן החומה, בעיר העתיקה בירושלים לעידוד המסחר והתיירות.