|
מכתב ליוסי ביילין
ראיתי אותך אמש ב"פוליטיקה". שמעתי איך, בפעם המי יודע כמה, כאשר מישהו העז להעלות על דל שפתיו, בנוכחותך, את אלימותם הרצחנית של הפלשתינים, אתה השתקת אותו בשאלתך הקנתרנית "ואנחנו לא תרמנו לכך? אנחנו לא הפרנו את החוזים בינינו?"
כאן ועכשיו אני רוצה לומר לך, יוסי, ולשאר השמאלנים החושבים שפעולה כזו מצד ישראל מהווה הצדקה לפעולות הרצח של הפלשתינים, שאפילו אם זה נכון שישראל הפרה את החוזה איתם אלף פעמים, זה איננו מהווה הצדקה לרצח - דבר זה נכון לגבי כל טיעוניהם של הפלשתינים, הערבים ובני בריתם בעולם, ולגבי כל תקופת הסכסוך עימם, כי שום דבר אינו מצדיק רצח.
רצח לעולם אינו מוסרי - ולכן אין לו מקום בחברה אנושית. רצח מעולם לא הביא תועלת לאיש - גם לא לזה שטועה עד כדי לחשוב שיש תועלת בביצועו. חברה שלמה אשר נוקטת ברצח כבדרך חיים אינה ראויה להיקרא חברה תרבותית - וקל וחומר כאשר היא מתקיימת בעולם שבו מודגמת קבל כל שאר העולם האנושי הברירה - והברירה היא חברה אנושית שאסרה באופן מוחלט על רצח.
החברה הראשונה שאסרה רצח היא היהדות, שהצהירה "לא תרצח!" במעמד חגיגי לפני שנים רבות, ובכך בראה עידן חדש: עידן קיומו של עולם תרבותי שבו, באופן מוצהר, נאסר על רצח. בעולם זה נפתרות מחלוקות בין בני אדם באמצעים אחרים - והרצח אינו נחשב על ידי איש לצורה של פתרון בעיות.
ולכן, אפילו אם, בהתאם לשיטתך, ישראל גירשה ערבים ממגוריהם והטילה כיבוש על שטח שאינו שייך לה - אין דבר זה מהווה הצדקה למעשי הרצח אשר האוייב הערבי מפעיל כמדיניות - וקל וחומר כאשר מדובר במצב שבו יש למי לפנות, את מי לתבוע וכללים שבאמצעותם יכול אדם להיאבק על זכויותיו.
רצח אינו דרך גרועה להילחם על זכויות או להסדיר ענינים - הוא אינו דרך בכלל; הוא אינו יכול להשיג זכויות או להסדיר דבר, אלא רק להוציא לפועל את השלילי שבאדם. רצח הוא פעולה אנושית חולנית שיכולה לשרוד רק בחברות לא מפותחות. בחברות פראים אלה, שבהם הרצח מקובל כענין שבשגרה, לא ניטשה עדיין תאוות ההרג, שביסודה פחד, שנאה וקנאה; זו מסתכמת ברצון להשמיד את מי שמעורר רגשות אלה, אפילו אם הוא לא עשה דבר זה במכוון.
כפי שאתה חייב לדעת, זאת איננה רק איסטרטגיה, טקטיקה או מדיניות, אלא תרבות. במלחמת הרצח שלו - זו שאיננה מוסכמת אף על העמים הנוצריים, הדוגלים ב"מלחמה מוסכמת" - המוסלמי רואה את השמדת הכופרים כחלק מובנה בחייו של המאמין. אתה, יוסי, מסייע לו במלחמתו התרבותית, הדתית, נגד הכופרים. אתה, יוסי, צאצא לתרבות שהוקיעה את הרצח והקיאה אותו מתוכה, מקדם את הרצח בעולם בכך שאתה מעודד את הרוצחים בכל פעם שאתה מצדיק את עמדתם הרצחנית.
הסיבה לכך שהיהדות הנציחה את "לא תרצח", יוסי, היא שבין בני אדם אין הצדקה לכך שיקום אחד מהם ויפסיק במכוון את קו חייו של עמיתו. קל וחומר כאשר יש בית משפט לפנות אליו בכל הזדמנות שבה סבור מישהו שפגעו בזכויותיו. היהודים, יוסי, אינם רוצחים. היהודים, בניגוד לאויביהם, אינם רוצחים, אינם מצדיקים רצח ואינם מעודדים אותו. היהודים, יוסי - וזה מפליא אם אף פעם לא ביררת את הנושא - מצדיקים הרג רק כדי למנוע רצח. זוהי גם תמצית כל מדיניות הבטחון שלנו.
זה גם מה שעושה את ההבדל בין מה שמוסרי ומה שאיננו כזה: רצח איננו מוסרי ולכן יש לעשות הכל - כולל הריגת הרוצחים, אם וכאשר אין ברירה אחרת - כדי למנוע רצח. נכון שאם תחפש טוב טוב תמצא, אולי, איזה רוצח יהודי מתחבא באיזו עיר מקלט. אך את גורמי הרצח האמיתיים שבין היהודים תמצא רק אצל אנשי השמאל - אצל אלה שמצדיקים את הרוצחים, כמוך.
השמאלנים, הברבריים והבורים שבין בני האדם אינם מבחינים בין רצח לבין הגנה עצמית. בהקשר של הסכסוך הנוכחי, הם אינם רואים את ההבדל בין הרצח שבו נוקטים אויבינו לבין ההגנה העצמית שבה נוקטים אנחנו. דבר זה איננו פרי של טעות תמימה, אלא של שיטה המבוססת על הבנה מוטעית של טבע האדם, ובמיוחד לגבי העובדה שאין לאדם מה להרוויח מהפסקת חייו של אדם אחר. כחניך הפילוסופיה השמאלנית, אשר קיבלה את השראתה מן הנצרות, עליך לדעת שפילוסופיה זו, ביחד עם התרבות המוסלמית, אחראית להשבת הרצח אל העולם התרבותי - והיום שניהם מנסים למוטט את היהדות על ידי התקפתם על ישראל.
שמאלנים, כמוך, תוקפים את ישראל על ידי מתן לגיטימציה לרצח, כשהם מציגים את פעולות ההגנה העצמית שמבצעת ישראל נגד רצח אזרחיה, כאילו היו פעולות שמטרתן רצח. להציג את ההסטוריה של מלחמתנו כאן בצורה שממנה ניתן להבין שהתרבות הישראלית נבנתה על מעשי רצח, הוא עיוות הסטורי של העובדות והשפלה של עם שלם, המגן על עצמו, לשפל מעמדו של רוצח. בנוסף לכך, זוהי הודאה עקיפה באמונה שרצח יכול להיות יסוד לתרבות - על ידי האמונה הטפלה בכך שארץ ישראל הנוכחית נבנתה באמצעות רצח.
האמונה ביעילותו של הרצח היא התוצאה הסופית של הצדקתם של מעשי רצח ושל אי ההבחנה בין רצח להגנה עצמית. זהו העונש על ראיית הפראי הרוצח כאדם תרבותי: כפי שהפוסל במומו פוסל, הופך זה שמצדיק רוצח, גם אם הוא אינו מתכוון לכך, לשותפו.
אל מתחת לחופת הנישואין עם האנושי שבאדם אסור להכניס רוצחים או את שותפיהם. במוקדם או במאוחר יובן כי יש רק דרך אחת שפתוחה לפני מי שחפץ להחזיק בצלם אנוש ולשמור עליו: לקיים ללא פשרות או ויתורים את הציווי הקדוש: לא תרצח!
|
