לק"י

חג השבועות מהווה שילוב מיוחד, בין מתן תורה, שהוא חג לכבוד נתינת התורה לעם ישראל על ידי משה רבינו ובין הקרבת המנחה החדשה, המיוחדת לחג זה של שתי הלחם העשויה מחיטים מהקציר החדש ועל מנחה זו, שהקריבו אבותינו בבית המקדש נאמר "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה ביכורים לה'."

האם ישנה משמעות, לתזמונם של מועדים אלו ביום אחד, בחג אחד?

נראה לי, שיש כאן חיבור הקרוב לאמירתו של ר' אלעזר בן עזריה "אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח" (אבות ג' י"ז). חג השבועות מלמדנו בתזמון זה, כי אי אפשר רק לחוג את קבלת התורה בפני עצמה, כחגיגה רוחנית גרידא. יש לחברה לעולם המציאות וההוויה האנושית, באמצעות חגיגת קבלת התבואה החדשה על ידי הקרבת שתי הלחם, המתיר את אכילת החיטים החדשות.

זהו מסר רב חשיבות הנוגע כמעט לכל תחום בחיינו. האפשרות לחיות חיים רוחניים ולהנהיג הנהגה רוחנית אינה אפשרית בלי הנהגה מעשית כוללת. כמובן, גם הנהגה חומרית, שאינה נושאת בשורה רעיונית, אינה יכולה להתמיד לאורך זמן וסופה לקרוס כתוצאה מחוסר המשמעות שבהנהגתה ואובדן דרכה. הנהגה ראויה חייבת להוביל בשתי הגזרות ולאחד את בשורתה גם במציאות המעשית וגם בתחום הרעיוני. זאת נוכל ללמוד מחגנו.