יהודי למחצה
תגובה לאריה וודקה ויהושע סוקול
מיכאל ברונשטיין
אריה נגע בבעיה גדולה, קשה וכאובה. גם אחרים נגעו בה - ברמת הצעקות
בלבד. אריה עמד על ההתיחסות ההלהכתית וכמצופה זכה בביקורת קשה. לפחות
מפי בני שמעתי משהו בנוסח: אם זה המנהיגות היהודית - איפה כאן
"יהודית" - זה "רפורמית". אינני טוען שכולם חושבים כך, אך לא כדי
להתעלם מתגובתו (ראה בהמשך).
אכן יש בעיה. היא נוצרה מכמה כיוונים (או מקורות). כיוון אחד ברור
לנו: "הם" הביאו לנו גויים במקום יהודים. ה"הם" באמת קיימים. נבהיר.
בשנים העליזות של פתיחת ברה"מ הסוכנות הורשתה לפעול שם בחופשיות.
למעשה אני סבור שפעולתה קיבלה עידוד - לפחות באזורים כמו לטביה. הרי
הם היו מעונינים להיפתר מהיהודים ולפשט את מצבם המסובך בלאו הכי בגלל
המעוט הרוסי (הרוסי האטני כפי שנהוג לומר עכשיו), כאשר ארה"ב ושאר
העולם הנאור לא הרשו להם לבצע טרנספר פשוט.
הסוכנות נוהלה כמיטב המסורת הישראלית - היינו מתוך הסדר
האנרכיסטי-מפלגתי-פיודלי. פירוש רש"י: העוגה מחולקת לפי המפתח
המפלגתי. הפרוסה נמדדת לפי כוחה בכנסתממשלה וכן לפי המסורת הפוליטית,
גם אבד עליה כלח ושורש. לדוגמה: הקיבוצים חייבים לקבל ייצוג מעל לכל
פרופורציה כי ככה זה! (לקיבוצים יש ענף הערכים והרנטה הפוליטית). אם
כן כל "מפלגה" קבלה את הנתח שלה, הנקרא פיוד או "רוזנות". בתוך
הרוזנות היא עושה כעולה על רוחה - אי דבר כזה "מדיניות ממלכתית". יש
להבין: קביעת המדיניות הממלכתית קשורה לנטילת האחריות ההיסטורית לקולא
ולחומרא - מעדיפים לברוח מההחלטות הקשות.
בזמני בהיותי במוסקווה הרבה לפני השים העליזים שלחנו "שאילתא": מה
רצונה של מדינת ישראל בסוגיית המשפחות המעורבות? המטרה הייתה ברורה
ופשוטה. עניין העלייה עמד על הפרק כתופעה הסוציאלית (גורם אמיתי) -
אילו הייתה התשובה "לא רצוי" הערכנו שרבים מבני הנוער היו "נזהרים".
כפי שאתם מנחשים - לא הייתה שום תגובה מעבר ל- "זה לא פשוט". אכן לא
פשוט להיות ממלכתי. תוכלו אותה עכשיו!
בחזרה ל"רוזנויות". אין ספק ש"רוזנויות שמאלניות" קיבלו הנחייה למשוך
את ה"מקרים הגבוליים והפרובלמטיים" עד קצה גבול היכולת (הפרובלמטיות)
ועוד קצת - כדי ליצור בעיות לעתיד ולקבל עילה לצועק ל"הומניות". איפה
היו אז "החוגים הרבניים" - אינני יודע, מניח שרחוק-הרחק בתוך החממות
שלהם. התגובות הזכורות לי באו מהאגף הספרדי-שס"י בנוסח: זה עניין של
האשכנזים וממילא האשכנזים הם גויםגרים (שלא יספרו לי סיפורים - שמעתי
את זה). האם זה התייחסות הלכתית? אני מניח שלא - אך ייתכן שיש דעות
שונות לעניין - אשמח לשמוע.
אם כן - יש לנו בעיה ונעזוב בשקט את טומי לפיד. הוא עושה את שלו - זה
ברור לנו. מה עושים אנחנו זה לא ברור לנו. שאלה לביקורת עצמית: מה
חשוב ובמה נעדיף לעסוק (על מה נעדיף לצעוק). אחרי שבדקנו את עצמנו -
מצעד קדימה. אך לאט-לאט.
יהושוע הציע גישה הלכתית - נבדוק אותה. הניתוח ההיסטורי שלו - איננו
מבוסס דיו. עובדה ש"הנשם תישגלנה (תישכבנה)" ידוע גם אחרי כיבוש בבל.
בתקופת חמלניצקי הייתה התיחסות מיוחדת לאנוסות ישראל מצד הילדים - אני
יודע את העובדה, אינני יודע את הפסקים. אין לי ספק (אירוניה!) שהרבנים
שבתוכנו כבר חקרו את התקדימים וישמחו להאיר את עיני. בכל זאת איננו
יודעים על-נכון את היקף הבעיה דאז.
מכל מקום, גם אם זו הייתה הסיבה (אינני משוכנע כלל ועיקר) - אין זה
משנה מאומה. הרעיון באשר הוא נתפס על ידי ההמונים הופך לכוח
אובייקטיבי. כך גם ב"רעיון" של "אמו מישראל" - זה גורם בתרבות הלאומית
שלנו נכון לעכשיו. היסטוריה שלו אינה מעלה ואינה מורידה. אך הגורם
עלול להיות גם מזיק עד הרסני ועד קטלני בכלל. זה חשוב יותר.
אני מדגיש: העובדה שהגורם התרבותי מעוגן במסורת, איננו גורע ממנו את
האופציה להיות קטלני לאומה. אם אני רוצה להמתיק במקצת את הגלולה המרה
(באמת מרה!) אגיד: באופן זמני - בנסיבות הנתונות. טוב! פתרנו את
הקושי! האם אנו מוכנים להמית את האומה בנסיבות הזמניות? זו השאלה
האמיתית. לעומתה שאלת ההיסטוריה מתגמדת ויותר לא אדבר עליה. חבל על
הזמן (במובן מקורי של הביטוי).
אם כן ננסה להסתדר עם מה שיש לנו. להסתדר, פירושו לא לשרוד. הדרך
מובנת לו: יש לעשות לה', הפרו תורתך. כלומר "הם" הפרו ואנחנו נצטרך
לפעול - זה לא נעים, אך מ האלטרנטיבה? יש גם פירוש אחר, עד כמה שידוע
לי. נשאר במסגרת הגדולה של הגיור והחינוך. בתור התחלה (יריית הפתיחה)
אביא שתי דוגמאות מהחיים - כלומר כך זה היה.
חבריי אינם דתיים וגם לא אנטי-דתיים. בבית - כשרות בסירה (לא בד"ץ).
ילדים רוצים להתקבל בבית הספר הממ"די (באחד הישובים המבוססים, נקרא
אותו לשם הדגמה "כפר-אבא", שם בדוי). מנהל בית הספר איננו מסכים - אבא
אינו חובש כיפה בבואו עם הילד לבית ספרנו. אגב לאבא לא הייתה בעיה
לחבוש כיפה - אך הייה לו עיקרון מוזר - להיות שלם עם עצמו ולהימנע
מהצביעות. דרישה מוזרה לכל הדעות (ראה דברי ינאי המלך לאחותו
שלום-ציון).
מקרה ב'. זוג עולים, היא איננה יהודיה, שני ילדים. נרשמים לגיור. הכל
בסדר חוץ מהבירוקרטיה. ברגע האחרון הגיור נדחה עד הרגע הבאה (הבלתי
ידועה). אולי עכשיו אפשר להבין למה לטומי לפיד יש 15 ולא 5, אך זה היה
ב1992, לערך, כלומר עוד היה אז זמן לתקן. בחממה היה חם ונעים. נסעתי
לרב ידוע לא הרחק מלוס-אנג'לס (שם בדוי) ובאמת העניין סודר מהערב (1
בלילה) למחרת. עכשיו הילדים בישיבותמכינות (ציוני דתי) - כל הכבוד
לרב מעל-יד לוס-אנג'לס. זה - כדי לסבר את האוזן.
איך נגדיר את הבעיה? כי אם לא נגדירנה נוכל רק לצעוק, זה יכול להיות
נעים (אם הצועק הוא חזן מפורסם) אך בכל מקרה איו מועיל כלום. ובכן מה
היא הבעיה? הבעיה היא: הגיעו המון (בהדגש: המון!) אנשים "זכאי עליה"
ושאינם יהודים (אינני מדבר כרגע על הרמאויות, אך זה ברקע כל הזמן).
"פסיפס" גדול ורב וססגוני. יש כאלה שמרגישים את עצמם "יהודים", יש
כאלה שמרגישים את עצמם אנטישמיים; יש כאלה שסבתת-סבתת-.... שלהם
יהודיה (כתובה איננה) ואי-לכך... ויש להפך. אנו עושים את הסלקציה
ההלכתית שלנו ודנים את אלה להיות יהודים לכל דבר ואת אלה – לגיור.
גיור מניח את אורח החיים ה"דתי" (בדרגות הדתיות - לא חשוב כרגע).
אבל....
אבל מאלה ש"לכל דבר" זה לא נדרש, וגם מטומי לפיד - לא. וגם מאריק -
לא. רק מאלה - כן. לחומרה. מה נעשה אם ה"צביעות"? לפחות נכיר שיש כאן
בעיה תרבותית. אכן - עד זמן הלא רחוק היה "איזון פנימי" - רוב העם
היה "דתי" מכאן, והשתייכות לעם הנרדף עשתה את "מבחן הרציניות" באופן
אוטומטי - מכאן. שני הסכרים נפרצו - נכון לעכשיו. (זמנית, בנסיבות
קונקרטיות וכו' - על זה כבר דיברנו).
מה הפתרון שלך - ישאלו אותי השואלים. אענה מיד. בדור ראשון לפי ההלכה:
אמן יהודיה - אוטומט. אביו יהודי - איננו דוחים אותו אלא מקרבים
ביוזמתנו. הגיור איננו מותנה בדרישות אורח החיים, מותנה בהזדהות עם עם
ישראל וידיעת דרישות של אורח החיים (בשר בחלב למשל). במקביל - נושא
חובה בכל החינוך במגזר היהודי.
לדור השני-שלישי-... ועד לשכנים של הסבא היהודי - גיור לחומרה (גם למי
שסבתתו יהודיה). תראו את זה כהוראת השעה משום שהתרבו הרמאים. אחר-כך -
נראה מה יהיה אחר-כך.
לגבי ה"גטו הרוסי" - רוצה שתבינו. נכון לעכשיו העתונות ברוסית טובה
מהעתונות בעברית (כולל פארה "בשבע" וכו'). אי-לכך ל"רוסי" אין שום טעם
להיטמע בתרבות העבריתיהודית. הוא רואה אותה כפחותה - ובצדק. אפשר -
(א) להתעלם, (ב) לכעוס, (ג) להכריח אותם, (ד) לשפר את עצמנו. הפתרון
האחרון קשה עד בלתי מתקבל על הדעת, משום כך אינני ממליץ עליו. נחמה
פורתא: העתונות ברוסית מתקלקלת בהדרגה - עוד לא אבדה תקוותנו.
הפתרון שלי (גיור לחומרה) ייתקל בהתנגדות נמרצת כי הוא "מחמיר" במקרה
שיש הלכה ברורה וידועה. להגנתי אומר שכבר היו דברים מעולם (טומאה
מדרבנן, שלא לדבר על פרוזבול). לגבי הפרוזבול קיימת המגמה לבטלו ומייד
- בעגה הפוליטית זה נקרא פונדמנטליזם. לדעתי - בצדק. פונדמנטליזם - זה
המגמה לקיים את החוק כלשונו וכפשוטו - יקוב הדין את ההר. ושימותו
הקנאים (כלומר כולם). למה נחרב הבית? יש הרבה תשובות. ביניהן: משום
שדנו דין תורה. מעבר מלהיות צודק יש גם להיות חכם. בא נלמד מן חכמינו
ז"ל ולא מצדוקינו ז"ל (?).
אילו הרבנות הייתה רבנות - הייתה עוסקת בסוגיה ומתערבת באופן פעיל
ב"רוזנת כפר-אבא" וכן ב"פליטות השס"יות" כפי שנזכרו. מכיוון שהיא לא
היא מה שהיא כן. משפט מסובך, אני בעצמי לא הבנתי אותו.
שלום ותודה על הראיה של הטכסט המבולבל.
כל הכבוד לאריה על אומץ לבו בפתיחתה של הסוגיה הקשה. לעומת העובדה
הבסיסית הזאת כל שאר הביקורת שלי הוא עניין משני, אם כי הכרחי.
בקשה אישית - אל תפחדו מהפתרונות הקיצוניים. במצב הנוכחי אין תועלת
בפתרונות חצי-חצי. עת לעשות לה' - תציעו פתרונות ודעות כשלב הראשון.
אל-פחד.
מיכאל ברונשטיין.
|
