מדוע לנשיא המדינה מר קצב חשוב כל כך שלא תהיה שביתה בעיר שדרות? מדוע טורח הנשיא לבוא לביקור בשדרות בדיוק ביום בו הכריזה העיר על שביתה וסגירת שערי הכניסה? מדוע הוא לא בא כאשר העיר הוכתה בקאסמים, כפי שהזהירו מראש כל מתנגדי תוכנית הגירוש? מדוע הוא לא בא לעמוד בשער העיר כדי להזדהות עם דרישתם המוצדקת של תושביה שלא לחיות תחת גשם הקאסמים?
ומה האינטרס של הנשיא, (סליחה על השאלה), שהתעורר דווקא ביום סגירת העיר לבוא לבקרה על מנת לנסות לשבור את השביתה?.
צריך להבין, ערעור על השלטון, הוא גם ערעור על מעמדו כנשיא, וזה בודאי מטריד מאוד, הרבה יותר מעוד כמה אזרחים שחייהם הפכו להפקר בזכות תוכנית הגירוש שהנשיא תמך בה.
כל הכבוד לתושבי שדרות, שסגרו את העיר והפסיקו את שגרת חייהם. יש בהחלט מקום לקריאה של אנשי שדרות לאזרחים מכל
המדינה לבוא ולהצטרף אליהם לאות הזדהות, אנו ניענה לקריאה זו מיד.
הבעיה המרכזית היא שבמערכת הפוליטית היום אין מנהיג שמאמין שיש בידו פתרון למצב. למעט שניים שמעון פרס - ומשה פייגלין.
שמעון פרס, שלפני כעשר שנים זלזל מעל בימת הכנסת, באזהרותינו שמעזה ירו קטיושות על מדינת ישראל, מציע כעת "פתרון". "קאסמים - שמאסאמים" ובעברית פשוטה תנו ל"נייטיבז" משדרות להמשיך לסבול, רק שיעשו את זה בשקט. תחליטו שאין קאסמים וזהו. הצעה זו באה בדרך כלל בצרוף שוחד כספי לראשי העיר ולתושביה, עוד מיגון עוד הקלה במס, עוד תקנים לסגני ראש עיר וכד' מחד גיסא, ובאיום מרומז מאידך: מה אתם רוצים, שצה"ל יכנס לעזה וייהרגו בגללכם חיילים? "האדלרים" בבית מדרשו של פרס בוודאי ינסחו את הדברים בצורה יותר טובה ומשכנעת, אבל התוצאה תהיה בסופו של יום אותו דבר -
תתרגלו!
התרגלתם לחיות עם מאבטחים בכל פינה, התרגלתם לחיות מאחורי גדרות ושמירה, תתרגלו לחיות עם "שחר אדום"..
משה פייגלין מציע לתושבי שדרות ולכל עם ישראל פתרון!
לא עוד מיגון, ולא עוד תוספת תקציב או הקלה במס. לא שחר אדום, ולא ירי פגזים ללא תכלית. לא הסתגרות מאחורי חומות, ולא עוד מאבטחים ושומרים בכל פינה ואתר.
אנו, חברי מנהיגות יהודית בראשות משה פייגלין, מאמינים שיש בכוחנו להוביל את מדינת ישראל למצב בו אויבינו יצטרכו לשבת תחת מיגון וחומות, ולא אנחנו. אנחנו מאמינים כי בכוחנו להוביל לניצחון, בו הערבים יוותרו על חלומם להשמיד את מדינת ישראל.
כדי להבין את הפתרון, יש צורך להבין את הבעיה. מדוע מדינת ישראל, הגדולה והחזקה, לא מצליחה להכניע כמה כנופיות טרור?
הסיבה לכך לא נעוצה במישור הפיזי, שם אנו (עדיין?) חזקים, אלא במישור הרוחני - מוסרי. מדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה, כמדינה המנותקת מא-לוהי ישראל, מתרבותה, וממסורתה, איבדה את צדקת קיומה. כאשר חולה מתלונן, זהו סימן בריאות, הוא צועק "הצילו" כי הוא רוצה רפואה. כאשר החולה מפסיק להתלונן, על אף שמצבו קשה, זה סימן של ייאוש, של חוסר רצון לחיות.
הפתרון תלוי בהחזרת רצון החיים, בהחזרת תחושת הצדק שאבדה.
אם מדינת ישראל באה רק לפתור את בעיית הקיום היהודי, ולמצוא מקום ליהודים בעולם להניח בו את ראשם, כדי שיוכלו להיות אזרחים כמו כל האזרחים בעולם, אז באמת, אין שום הצדקה שדבר זה יעשה על חשבון הערבי. בראיה זו - הצדק הערבי מנצח.
לעומת זאת, אם למדינת ישראל יש יעוד א-לוהי לתיקון עולם, והעם היהודי חוזר לארצו על מנת לממש יעוד זה, הגזלן הערבי שפלש לביתו של העם היהודי, ומפריע לו, מאבד את זכות קיומו כאן.
בהבנת נקודה זו, ובהובלת מדינת ישראל להיותה מדינה יהודית, ולא רק מדינת היהודים טמון הפתרון.
הפירוט שבא לאחר מכן, כגון "פינוי פיצוי לגזלנים מעזה", או אולי מלחמת חורמה בהם, הוא חשוב, אך לא משמעותי. כל עוד לא נחזיר לידנו את הצדק, נמשיך להפסיד.
הליכוד העולמי וסינדרום דנון
השבוע נערכה ועידת הליכוד העולמי. על מה שהתרחש בועידה ראה (הליכוד העולמי - תמונת מצב: http://he.manhigut.org/content/view/2638/164). בקיצור ניתן לומר, שמר דני דנון הצליח בהתנהלות, שלדעתנו לא תקינה, ואף גובלת בפלילים, להשתלט על הליכוד העולמי. חה"כ שטייניץ ויו"ר התנועה נתניהו, שחששו מראש ממהלך זה, תכננו שבמקרה כזה, יקימו ליכוד עולמי חדש הנקי משחיתויות העבר. אנו הסכמנו לשתף פעולה, מתוך מטרה להיות שותפים להקמת הגוף החדש במידה ויקום. כל זאת בתנאי שבאמת הוא יתנהל בצורה ראויה. למעשה, האפשרות השניה שהייתה בידנו היא- לצאת מהמשחק עוד קודם לכן, כיוון שעם דרך ההתנהלות של דנון לא היינו מוכנים להסכים בשום מקרה. כך נהגנו גם כאשר נתניהו, לפני הבחירות,, הביא הצעה לבחירות של חברי הכנסת בפריימריס, למרכז הליכוד. על אף שתמכנו באופן עקרוני בהצעה, התנגדנו לכך שהיא הובאה למרכז בניגוד לכללים שנקבעו בחוקה. מנהיגות יהודית מציעה לא רק תוכן חדש, אלא גם התנהלות פוליטית בסגנון חדש. איננו מחפשים תפקידים לעצמנו - ג'ובים בשפת העם, ואיננו נכנעים לכוח. אי אפשר ללחוץ עלינו, כי אין לנו מה להפסיד. אנו נתמיד בהתנהלות פוליטית נקיה וישרה. לא נקים סיעה עצמאית, ונהיה חלק מסיעת הליכוד, גם בקונגרס הציוני. אם נתניהו נכשל במהלך, כנראה שהדבר נובע מכך שהמניעים שלו לא היו לגמרי טהורים. נתניהו לא חזר בתשובה, כפי הנראה, מאז המחטף בנושא הפריימריס, וממילא לא היה לו הכוח המוסרי להציג סיעת ליכוד עולמי חדשה ונקיה.
אנו נמשיך להיות המראה המשקפת את פרצופו האמיתי של הליכוד היום. אין ספק שימשיכו לזרוק בנו אבנים ובוץ, כיוון שהמראה המשתקף הוא לא נעים ולא יפה. מסתבר שעד שלא נצליח להתחלף עם העומדים מול הראי, זה יהיה המצב.
דנון, שמצטייר היום ככוח עולה בליכוד, (כנראה גם בזכות קשריו לארקדי גדאימק (ראה מאמר: http://sports.nana.co.il/next.asp?id=67530&Bz=10&categoryid=1), אותו מינה בהדר ביתר"י לשבת על כיסאו של ז'בוטנסקי- כנשיא בית"ר העולמי), זוכה לתמיכה גם מחברים בצד האידיאולוגי של הליכוד. התנהלותו, כפי שבאה לידי ביטוי הן בבחירות לכנסת והן בבחירות לליכוד העולמי, חייבות להדליק נורות אדומות אצל כל מי שטובת הליכוד והמחנה האידיאולוגי לנגד עיניו. בשנים האחרונות צמחו מנהיגים רבים במחנה הלאומי, שפרשיות שונות, כמו פרשת חקירת העמותות של דנון, ליוו את צמיחתם. (ראה צילום כאן: http://he.manhigut.org/content/view/2642) ביום פקודה בצעו מנהיגים אלו את תכתיבי העשירון הנאור (שלפת את צוואריהם באמצעות המשטרה והפרקליטות), תוך בגידה בציבור בוחריהם.
לסיום, לא הופתענו , כאשר הסתבר שחברנו שי מלכה- ציר לקונגרס הציוני, הגיע ביום ג' לקונגרס הציוני, בבנייני האומה בירושלים, וגילה להפתעתו שמישהו אחר הזדהה בשמו בעזרת צילום תעודת זהות, ולקח את התיק שלו ובו פתקי ההצבעה....
כנסים
ביום ד' הקרוב ב' בתמוז (28/06) בשעה 21:00 באולם בית הכנסת הרימון, בישוב חשמונאים יתקיים בעז"ה כנס עם משה פייגלין בנושא "חלון הזדמנות להנהגה". לפרטים, ירמיהו טאוב
כל מי שמעוניין לארגן חוג בית או כנס, מתבקש לתאם עם רונית
. אנו רואים חשיבות עליונה לקשר האישי עם חברי מנהיגות ותומכיהם דווקא בזמן שאנו לא לחוצים במערכת בחירות.
