יג תשרי התשסט 12.10.2008

אי גיוס לכולם

הדפס

אי-מייל

נכתב ע"י איתי כהן

ב תמוז התשסו 28.06.2006

פתיחה

"אני מודה לריבונו של עולם שנטע שכל מצפון ומוסר בחיילנו והם לא סרבו פקודה ולא הרסו את צבא הגנה לישראל לא את מדינתו ולא את ההגינות המוסרית התובעת מהחייל השמאלני להגן על חברון על אף שלפי עמדתו עצם קיומה של חברון הוא סכנה קיומית ומוסרית לאומה."

כך הם דבריו של אחד הרבנים בתשובה לשאלה בעניין הסרבנות.

עם העמדה העקרונית בעד סירוב פקודה - גם במקרה של החייל השמאלני בחברון, לא ניסה הרב הנ"ל להתעמת. עם העמדה המחייבת את החייל שרואה בתפקיד שהוטל עליו סכנה קיומית לאומה לסרב, ועם העמדה הרואה בתמיכה בסירוב כזה בסיס לאחריותו המוסרית של אדם על מעשיו - אליהן אותו רב לא ראה צורך להתיחס.

כמובן שאם ההתמודדות עם בעיית הסרבנות נראית קשה עד בלתי אפשרית לאותם רבנים אז ההתמודדות שלהם עם העקרונות של אי הציות (או "חירות לכולם" כפי שכותב אראל סגל http://he.manhigut.org/content/view/2619/140) קשה פי כמה. אם בסירוב פקודה נקודתי הם רואים שבירה אז חירות כללית היא ממש שבירת הכלים מבחינתם.

טענתי היא שדווקא הליכה עם הרעיון עד הסוף היא זאת שהופכת את רעיון השבירה לראוי, וזאת משני צדדים. מצד אחד יש דברים שאין הכלים יכולים לסבול אפילו במחיר שבירה. ומצד שני השבירה עצמה אינה אלא אשליה והאמת היא שעקרונות אי-הציות הם אך ורק כלי מחזיק ברכה.

האמונה מול הפקודה

בגוש קטיף, באחד מערבי הגירוש הנוראיים, שמעתי את המילים הבאות:

"אני כאן בגלל שהקדוש ברוך הוא שם אותי כאן...",

" אני מאמין באמונה שלמה..."

לא. לא היו אלה המגורשים למגרשיהם. הפוך - המגרשים למגורשיהם.

כאן התחלפו התפקידים. "המאמינים החדשים" נתגלו לי. חיילים צייתניים שביצוע הפקודה קשה להם מאוד אבל הם לא ישקלו סירוב. הם מאמינים בציות. בציות עיוור. בכניעה מוחלטת לכוח עליון שהם כבני אדם כאין וכאפס למולו. החוק של מזוז.

כל מה שנותר להם הוא לעקוב אחרי ההוראות ולשלוח את תעודת האחריות לאהרון ברק.

הניסוח הקולע ביותר לדילמה שעימה לא היה לחיילים צורך להתמודד ניתן על ידי פרומו של רשת ב' באותם ימים - "האמונה מול הפקודה". זו השאלה היחידה שנותר לבררה כיוון שברצונם או שלא ברצונם יצרו אדריכלי הגרוש תנאי מעבדה ממש לבחינת העניין. לא היה שום ספק שכל כללי הדמוקרטיה הופרו בדרך אל היעד. כל סעיפי החוקה הלא כתובה נמחקו וכל עקרון מוסרי הופר.

הסיבה היחידה לקיים את הפקודה היא עצם הפקודה עצמה. נשמע מטורף, אבל זו בדיוק המשמעות של 'שלטון החוק' כאשר החוק אינו יונק את כוחו מצו מוסרי עליון.

הצד השני הוא הצד של האמונה. האמונה שיש משהו מעבר לפקודה יש משהו מעל לחוק שמחייב ציות במקרים אחדים בדיוק כמו שהוא מחייב סירוב לפקודות במקרים אחרים.

הביטוי מהרחוב מנסח בפשטות: "יש לו אלוקים".

ויש אנשים ש"אין להם אלוקים". יש להם את "שלטון החוק" הם המליכו אותו עליהם והם מאמינים בו באמונה שלמה (על תנאי כמובן שיוכלו לשנותו כשירצו).

האלילות המודרנית

זוהי אם כן השאלה - חיים על פי מוסר אלוקי, או, כניעה עיוורת לחוק שהוא יצירה אנושית.

לשווא ינסו התאומים דני ודן (הראל וחלוץ) להציג את זה אחרת. הראל קרא לבעיית הסרבנות "בעיית הסמכות הכפולה" כאילו הבעיה היא לא מצפונם של החיילים המסרבים אלא פקודה אחרת שקיבלו ומשום מה דווקא אותה הם מבצעים. וחלוץ איים על ראשי הישיבות שקראו לסרבנות. מי שרואה את חיילי הצבא כעדר צייתן, מחפש את הרועה הסורר.

רבותי בעלי הדרגות, האם נתקלתם לאחרונה בבני אדם? באנשים בעלי מצפון ומוסר, או שכל מה שאתם מכירים הם חבורה של אומרי הן?

והתקשורת, כבר התרגלנו, מזהירה מפני הפנאטים פורעי החוק וכו' וכו' שרוצים להקים מדינת הלכה וכו' וכו'.

ובכן לא זה העניין .

זה לא שהתלמידים נשמעים לרבותיהם, זה לא מצוות התורה נגד החוק, זה לא רק בעיה פורמאלית בהלכה. זו השאלה מי גובר על מי. המוסר הצדק והאמת או שמא האדם שנותן פקודה לשישים אלף איש. לעקרון המוסרי הזה אפשר לקרוא מצווה אפשר לקרוא לו הלכה אפשר לקרא לו צו מוסרי אפשר לקרא לו מצפון אפשר שזוהי קריאתו של רב זה או אחר ויש שאומרים שזהו מהות שלטנו של אלוקים בכבדו ובעצמו. אין זה משנה איך נקרא לדבר ובלבד שלא נכנע בפני הכוח והחוק שהם רק משרתיו. בלבד שלא נהפוך את שלטון החוק לדבר שעומד בפני עצמו בלי שום הצדקה אחרת, שהיא הנותנת לו את תוקפו ובלעדיה הרי הוא ככלי ריק.

ברגע שהשאלה הזו מתבררת הכול נעשה פשוט יותר. אם החוק אינו מטרה אלא אמצעי אז הוא אמור לנבוע מתרבות ולא לייצר תרבות אחרת חדשה. לעומת זאת אם שלטון החוק נמצא לבדו בראש הפירמידה אז החיים עצמם צריכים להרכין את ראשם בפניו. כך עשו המגרשים והמחריבים.

כשפרסמה טליה ששון את ממצאיה על המאחזים הבלתי חוקיים ואת "גילוייה" בדבר עבירות רבות מספור על החוק בקרב כל הדרגים במשרדי הממשלה נתפסתי הרגשה אופטימית ותמימה. אם כל כך הרבה פעמים עברו על החוק אז המסקנה הפשוטה היא: החוק לא בסדר.

למותר לציין שששון וחבר מרעיה רואים את הדברים אחרת לגמרי. אם זה החוק אז שכולם יתיישרו לפניו בבקשה (כמובן כי זה החוק שלצידי).

זוהי האלילות המודרנית . במקום להתאים את החוקים לחיים מתאימים את החיים לחוקים.

סרבנות גוררת אחריות

עד כאן דברים שכבר התפרסמו באתר זה עשרות אם לא מאות פעמים (ראה במדור על אי הציות http://he.manhigut.org/content/category/2/86/140 ).

אולם אני מציע לחשוב לא רק על העקרונות שבבסיס שאלת הציות. אלא גם על ההשפעות של תמיכה או אי תמיכה בעקרון.

בכל דמוקרטיה מתקיים "משחק" פוליטי. יש אינטראקציה תמידית בין קבוצות בחברה. אינטראקציה שבסופה מוגדרים כל הערכים והנורמות ששולטים בחברה.

המוסדות הפעילים של החברה נוטים להזדהות עם הצד המוביל ב"משחק" וללכת בדרכיו.

למרות כל התיאוריות על ערכים משותפים וסדר יום לאומי-כללי ברור שיש מאבקים ויש שאלות תלויות באוויר שבאות על פתרונם רק בעזרת ה"משחק" הפוליטי.

אלא שבמקרה שלפנינו אחת הקבוצות לא הבינה מה מטרת ה"משחק ". המילה "ניצחון" לא נכנסה לבית המדרש שלה. הראייה הכללית שלנו הופכת לנו לרועץ. מישהו "משחק" נגדנו ואנחנו לא מגיבים. יש בנו אהבה ומשתמשים בה נגדנו. יש בנו דאגה אמיתית לשלמותה של המדינה ומפנים את זה נגדנו.

לכן, מלבד פיתוח הטענה שקוראת לחייל הפשוט לסרב, צריך לפתח תפיסה כוללת.

אם לכל אדם יש מצפון ומערכת שיקולים שהוא צריך לבחור בקפידה אזי מוטלת עליו האחריות לפקודות שהוא מבצע. זה נכון לגבי החייל המגרש כמו גם לגבי החייל ששומר בחברון.

תמיכה עקרונית בסירוב תראה בעליל שמי שלא מסרב לא מתנגד מוסרית לישיבתנו שם שאם כן מה לו לסכן את נפשו על דבר שהוא אינו מאמין בו.

באותו לילה בגוש קטיף שבו שמעתי את "המאמינים החדשים" ("זה לא אני, זה הקדוש ברוך שם אותי כאן") שמעתי גם קצין שאמר בלי להתבלבל אתם באתם לכאן ביוזמת ממשלת ישראל ואתם תלכו מכאן ביוזמת ממשלת ישראל.

למי שלא מבין את עקרונות אי-הציות אין מה לענות לקצין המגרש. מבחינתו החוק הוא המילה האחרונה בכל עניין. לעובדה שהמתיישב שמולו בנה את ביתו וקהילתו במשך עשרים שנה אינה מעלה ואינה מורידה. העובדה שבמשך כך השנים הכול נעשה על ידי הממשלה והצבא לא אומרת כלום.

הטענה החביבה על השמאלני המצוי היא "המתנחלים כפו עלינו את ההתיישבות". "ההשתלטות" שלהם הצליחה, מעשה שטן, להשתמש בחוק. אך לא לעולם חוסן. הוא יודע שהחוק יעבור לצידו בעוד שנה או שנתיים. לאותו שמאלני נח מאד להטיף לציות. מה איכפת לו שבינתיים ישמרו על המאחזים שהוא כבר הגדיר כלא חוקיים. בינתיים הוא רק צובר תאוצה. השמירה על אנשים ומקומות שהוא כבר הצליח להוציא אל מחוץ ללב הציבור ("עזה", "הגבעות", "המאחזים", "הישובים המבודדים"), רק מוסיפה שמן למדורת הגירוש הממשמשת ובאה.

בינתיים אנחנו בעצמנו שומרים לו על הכלים שלבסוף יהרסו אותנו.

אנחנו יושבים עם החמור והוא והנער הולכים ומשנים את הכללים.

סותר על מנת לבנות

אימוץ של עקרונות אי הציות לא יפרק את הצבא. בפרט כאשר אפשר לסמוך על רס"ר המשמעת חלוץ ועל רס"ר המשמעת שטרן שינסו להמשיך ולאכוף את הציות.

לעקרונות אלו שותפים אנשים בשני הקצוות של החברה. אנשים בעלי מודעות שנכונים ללכת נגד הזרם. הרוב הדומם והאדיש רואה את הדברים דרך המסך הקטן ויעשה כמעט כל מה שיאמרו לו. זה עצוב אך זו המציאות. לכן לא צפוי גל סירוב המוני.

הרב שהוזכר לעיל דיבר על חייל שרואה בחברון סכנה קיומית ומוסרית לאומה ובכל זאת מסכן את חייו בכדי להגן על תושביה. כזאת גבורה! ממש פנטסטית, אך במציאות כנראה שאינה קיימת.

מי שלא מאמין "בכיבוש של הצבא בשטחים" כבר לא נמצא שם.

אך נניח לרגע שבאמת בעקבות ה"חירות לכולם" יעזבו את חברון חיילים השומרים על תושביה בגלל שהם רואים בה 'סכנה קיומית ומוסרית לאומה'. ונניח לרגע שהצבא יאמר בעקבות כך שאינו יכול להגן על העיר. אני לא יודע אם נצליח להגן על חברון לבדנו או לא. אך אני בוודאי אברך על המהלך. אפילו אשלח פרחים לחיילים על שחשפו את הפנים האמיתיות של המערכת. שישים אלף איש מבצעים את משימתם בלי לשאול שאלות כשמדובר בגרוש לעומת חיילים שמתלבטים בשאלות מוסריות כשמדובר בהגנה על תושבים. אני חושב שאז יתברר שלא רק אמונה בציות הניעה את המגרשים לבצע את משימתם.

אפילו אם נפסיד, אפילו אם בסופו של ה"משחק" נגיע אל נקודת שיווי המשקל שבה יש חיילים לגירוש ואין חיילים לשמירה על הגבעות, אפילו כך התמיכה בעקרון משתלמת.

קודם כל, כי האמת מורה דרכו. ואם אנחנו באמת מאמינים במוסר הקודש אין לנו ברירה.

וגם כי במקרה כזה לא תיווצר מציאות קשה יותר אלא רק יעלה על פני הקרקע מה שכבר קיים.

אז יראה עין בעין שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא כולל מתנחלים (כפי שהיום הוא אינו כולל). יראה אז בברור שאין מסגרות אמתיות שקיימות בפני עצמם וצריך לשמור עליהן (אלא רק מערכות שמשמשת את השלטון שמפנה אותם לאיזה כיוון שירצה) .

אולי בסוף גם נתפוס שאנחנו צריכים באופן אקטיבי להניח גבולות. שאנחנו חייבים להשתתף ב"משחק" כצד פעיל ולא כמי שיקבל את הכללים ולא משנה מהם ובאיזו דרך הושגו.

אם ייסתר משהו באותו "חורבן" שתיצור הסרבנות לא יהיה זה אלא סותר על מנת לבנות. אם בעומק אין את הכוחות המוסריים שיחזיקו את מפעלנו אז ירד עליו המסך באחת ולא נחכה לייסוריי הגסיסה. לא נחיה על זמן שאול, מונשמים מלאכותית על ידי המערכות שלא יחכו הרבה בשביל להחריבנו.

מוטב שיגמר הכול במהירות ובשקיפות בלי המשחק המייפה של החוק המסגרת והציות.

"אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר" אם החייל לא שומר על ביתי מצד האמת והצדק אלא מכוח העבודה הזרה לשלטון החוק אז - אהיה מוחל טובות, אפילו במחיר הרס כל מה שבניתי במו ידי.

"אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו".

בחזרה אל המציאות

כל זה לא יתרחש באמת. לא יהיו הרבה שיסרבו להגן על חברון או על כל מאחז שהוא. אפילו, לצערי, לא תהיה סרבנות שתמנע פינוי ישובים.

אולם יש לנו הרבה מה להרוויח מתמיכה באי-ציות. רק כך נוכל לטעון שהעובדה שהמדינה והצבא הקימו ושמרו על ההתנחלויות מדברת בעד עצמה. רק כך נוכל להשתמש במציאות לטובתנו.

אנחנו כבר יודעים שעוד דונם ועוד עז לא ישפיעו על ההחלטות. אנחנו יודעים שחובה עלינו להלחם בתוך תוכי המערכת בכדי לשנותה מן היסוד אך בינתיים אל לנו לקבל מראש כסומים באפילה את כל טעויותיה המשמשות ובאות.

אנשי "יש גבול" מבינים איך להשפיע. הם פועלים למען סרבנות והשתמטות ולאחרונה אף תובעים בחו"ל קציני צבא ישראלים. הם "משחקים", ומטים את המערכת לצד שלהם יותר ויותר.

ואילו אצלנו ראשי המתיישבים מסתייגים מכל תביעה, בבית משפט ישראלי, של מהרסי מאחזים.

השמאל האידיאולוגי מאמין במשהו וגוזר ממנו גם טקטיקה וגם אסטרטגיה. בסופו של דבר הוא מנצח.

למה? כי אנחנו מעמידים מולו את אנשי הציות. היכול ננס להתחרות עם הענק?

אנחנו מצייתים לחוק והם פועלים בכדי לשנותו תוך כדי שהם עוברים עליו. מה נאמר כשיצליחו? האם יסתתמו טענותינו?

חובה עלינו להשתמש בסירוב בכדי לקבוע את גבולות האפשרי והסביר. ויותר מזה בכדי להפנות את מלא כובד הטענה למי שמפר את הצו המוסרי והמצפוני.

< קודם		הבא >

טופס התחברות

SELECT a.id , a.title, a.sectionid , a.catid , a.created as created FROM #__content AS a LEFT JOIN #__users AS c ON c.id = a.created_by LEFT JOIN #__sections AS d ON d.id = a.sectionid LEFT JOIN #__categories AS e ON e.id = a.catid WHERE (a.state = '1') AND (a.publish_up = '0000-00-00 00:00:00' OR a.publish_up <= NOW()) AND (a.publish_down = '0000-00-00 00:00:00' OR a.publish_down >= NOW()) AND (d.published = '1') AND (e.published = '1') AND ((a.created_by_alias IN ('איתי כהן')) OR ((a.created_by_alias = '' ) AND ( c.name IN ('איתי כהן'))) ) AND a.access <= '0' ORDER BY created DESC LIMIT 0, 5 The parameters you have activated
do not correspond with any content items.
Please reconfigure your parameters

SELECT a.id , a.title, a.sectionid , a.catid , a.created as created, created_by, a.created_by_alias FROM #__content AS a LEFT JOIN #__users AS c ON c.id = a.created_by LEFT JOIN #__sections AS d ON d.id = a.sectionid LEFT JOIN #__categories AS e ON e.id = a.catid WHERE (a.state = '1') AND (a.publish_up = '0000-00-00 00:00:00' OR a.publish_up <= NOW()) AND (a.publish_down = '0000-00-00 00:00:00' OR a.publish_down >= NOW()) AND (d.published = '1') AND (e.published = '1') AND (a.catid IN (86) ) AND a.access <= '0' ORDER BY created DESC LIMIT 0, 5 The parameters you have activated
do not correspond with any content items.
Please reconfigure your parameters

מנהיגות יהודית רח' ההדס 13 גינות שומרון 44853 טל. 09-7929046 פקס. 09-7920570