לפרשת בלק – סכנה קיומית, מהי?

לק"י

בפרשתנו ניכרת תופעה מיוחדת במינה האומרת דרשני. בתחילת הפרשה וכמעט עד סופה לאורך כל ניסיונותיו של בלק להתנכל ולקלל את בני ישראל, לבקשתו של בלק, ניסיונות אלה מסוכלים על פי הצו האלוקי עוד בראשיתם. לעומת זאת בסוף הפרשה, כאשר בני ישראל יושבים בשיטים ועל פי הצעתו של בלעם, כדברי המדרש, נשלחות בנות מואב להזנות את ישראל ולצרפם לעבודת האלילים של מואב כדברי הכתוב "ויצמד ישראל לבעל פעור", אין סיכול מוקדם ואין התערבות למניעת התקלה המוסרית החמורה.

מה משמעות הדברים ומה נוכל ללמוד מהתנהלות זו של היחסים בין בני ישראל לאיומים חיצוניים עליהם?

נראה לי, שהעיקרון הנלמד מכאן הוא, שכאשר ישנו איום מוגדר על עם בני ישראל, הפועל נגדם במישרין, כמו בלעם ומזימתו לקלל את בני ישראל, הרי שיש במציאות כוחות שיוכלו לאיומים אלה, כבר בראשית התפתחותה של המזימה. אבל כאשר הכוחות הבלתי מוסריים ביותר, כדוגמת העובדים לפעור, מתחזים לידידים וחברים של בני ישראל, או אפילו פועלים נגדם אבל לא באופן חמור מידי, אין הערכות חזיתית למולם וסכנת ההתדרדרות לכליה או לגרועים שבפשעים, גדולה מאוד.

כך בדיוק קורה לנו בימים אלו ממש ביחסינו עם האויב הערבי. אין הוא פועל באופן חמור מידי בהתקפותיו נגדנו, "זה רק טרור ולא איום קיומי" מספרים לנו המומחים למיניהם ועל ידי כך הוא מרגיל אותנו לספוג את התקפותיו. באופן זה איננו מפעילים את אינסטינקט הקיום הטבעי כל כך לכל יצור חי ואיננו עומדים על נפשנו, גם כאשר הסכנה כבר נמצאת בפתח. כוחותינו הטבעיים להגנת עצמנו מן הקמים עלינו הולכים ומתנוונים, עד שכאשר תופיע הסכנה הקיומית עצמה, כבר לא יהיה בנו הכוח לפעול באופן ממשי להצלתנו מהאויב. לפי דברים אלו חובה עלינו, כבר כעת, לעשות הכול נגד הקמים עלינו במלוא האמצעים העומדים לרשותנו ואם יש מי שמונע זאת, כמו האליטות למיניהן, עלינו לקחת מהן את השליטה על מרכזי הכוח במדינה ולתת אותה בידיים יהודיות נאמנות. זו הדרך להצלת העם היהודי בישראל ולהצלת כל מפעל חיינו.

לעיון במאמר פרשת בלק משנת תשס"ה - מקוריות יהודית, בהתבררותה מתוך דוחקה:
http://he.manhigut.org/content/view/1716/140 /