פשעי הנאנסת

אומנם עוד לא תמו ימי המרפא, אך דומה כי כשרה כבר השעה לדון גם על חטאי הנאנסת.

לשם כך, אעמיד זה מול זה ואנסה להגדיר את אשר אירע.

גירוש תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, ה' ישיבם במהרה לאדמתם, היה מעשה אכזרי ובלתי מוסרי. גם אם נניח לרגע אחד בצד שיקולים מוסריים, הרי שהיה זה מעשה לא חכם ולא יעיל ("עם נבל ולא חכם"!). באשר היה זה גם בניגוד מוחלט לרוח תורתינו הקדושה, הייתה כאן רמיסה גסה של מצוות דאורייתא ומצווות דרבנן.

אדם בר דעת ובעל הכרה מוסרית לא יכול היה להצדיק את התוכנית האווילית הזו שתוצאותיה ההרות אסון אט אט מתחילות להפציע. זו אומנם לא מטרת מאמר זה אך אי אפשר שלא להקדיש מספר שורות לשאלה, מה גרם לאנשים כן לתמוך או להצדיק את הגירוש? מה גרם לאנשים שודאי רואים עצמם כברי דעת ובעלי הכרה מוסרית, לתמוך בגירוש?

השאלה מועלית עתה בשיא עוצמתה לנוכח האירועים האחרונים. אירועים שלא היה צריך להיות גאון גדול, לא פרשן פוליטי חד ושנון, לא איש ביטחון מנוסה רב פעלים ומעללים כדי לחזות את בואם. כל המעיין באין ספור המאמרים, המכתבים הנאומים מהימים שלפני הגירוש, יראה כיצד האירועים הבאים עלינו לרעה נחזו בבהירות. אנו עדים לאחרונה להגיגיהם של אנשי שמאל מובהקים שתמכו בכול מאודם בגירוש, נוכחים בתוצאות ומודים כי היה זה משגה ולו מטעמי ביטחון ומדיניות. אל דאגה קוראים נכבדים, בשלב הבא תהיה גם ההכאה על החטא המוסרי שהיה כאן.

ניתן לדעתי לייחס מספר תופעות בכדי לענות על שאלה זו:

1. אמונה כי הדבר יביא בסופו של דבר לידי פיתרון הסכסוך. אמונה שרבה בה התמימות ; חוסר הבנה אלמנטרי של המנטליות הערבית - של האופי הכי הכי בסיסי של הערבים ;
2. השתייכות חברתית – או רצון להשתייך חברתית - לחלק האוכלוסייה המצדד במעשה הנורא הזה.
3. עצלות מחשבתית, קבלת שטיפת המח התקשורתית ללא בקרה וללא חשיבה ביקורתית ועצמאית ;

ישנם כאלה שמתקשים לעכל קיום מנטליות מסוימת, כל כך שונה מהמנטליות שלהם.

ישנם שמשולבים בהם אחד ויותר מהגורמים שציינתי.

במקרה הגרוע ביותר מדובר ברשעות, שלדעתי היא הכרתית ומודעת, של אנשי שמאל מסוימים. האם ניתן להסביר מדוע אדון פרס למשל נאבק ללא הרף לשיפור מצבם של שכיננו הערבים ביודעו בבירור – כשמדובר למשל בהקלות במחסומים, בנתיבי תחבורה – שהרצח הבא יתרחש בסמיכות לאותם הקלות???

ומן העבר השני -

כשם שהנאנסת צריכה ללמוד את לקחיה שלה ולא לחזור וללבוש קרעי בגדים המפתים את יצר הרשעים בסמטאות אפלות בשעות המאוחרות של הליילה, כך גם אחינו המגורשים צריכים לשים אל ליבם את לקחיהם שלהם.

מהם הלקחים האלו?

כאן צריך לשים לב מהי התנהלות שגויה שיש ללמוד את לקחה האמיתי, לעומת סיסמאות הנזרקות מתוך התנשאות של בעלי ענין כמו שנכתבו במקומות מסוימים בעלונים מסוימים.

אז אולי באמת נתחיל עם מה לא.

לא חטאו המגורשים ב"לסמוך על הנס". ראשית - העמידה הגאה עד ימי הגירוש למרות ההסתה התקשורתית, הפיתויים והאיומים בדבר שלילת תשלומי הפיצויים. כמה מאותם כותבי מאמרים מחוכמים היו מסכנים סכומי כסף כה גדולים נוכח איומי השלטון, כי מי שלא יתפנה במועד ינוכה ממנו חלק נכבד מהפיצויים?

הייתה חשיבה הגיונית לחלוטין, שצעדי המחאה שננקטו, ומעל כולם נהירה המונית לשטח הישובים, לא יאפשרו את הגירוש. קרן מאמין וזורע שאיפשרה לחלקאים להתקיים, פשוט כמשמעו, בחודשים שקדמו לגירוש, הייתה פעולה מדהימה הן מבחינת החשיבה הרציונלית שעמדה בבסיס הקמתה והן באצילות תורמיה.

אף אחד לא יכול לטעון כי היה בזה משום לסמוך על הנס. יתרה מזאת – הצעדים הללו ייתכן מאוד שכן היו מצליחים לולא התנהלותם המבישה של ראשי מועצת יש"ע בכול רגעי ההכרעה, התנהלותם התמוהה של רבנים רבים, ואימוץ הסיסמא האווילית כי סירוב פקודה יהרוס ויקרע את הצבא.

גיוס הצבא לביצוע מעשה שעודנו מוגדר בספר החוקים של מדינת ישראל כפשע נגד האנושות לא יהרוס אותו, אבל קריאה לא להשתתף במעשה הזה כן תהרוס אותו. ממש היגיון מדהים. תסביך נחיתות קלאסי. מיד נרחיב על כך.

המעשים הכי אפקטיביים נגד תוכנית הגירוש – חסימת כבישים וקריאה לסירוב פקודה – דוכאו ע"י המנהיגים הלא ראויים של הנוער, שהיה נכון למסור את עצמו למכות רצח ולבתי כלא עבור הערכים הטהורים שהוא מאמין בהם.

אז בסדר, היו התבטאויות ש"לא יהיה גירוש", "היה לא תהיה" וכד'. ונעשו טעויות. אבל אלה לא היוו את תורף הפעילות נגד הגירוש! זו פשוט רמאות לקחת אמירות כאלו כדי להוכיח לכאורה שאנשים ישבו וחיכו לנס.

התנחלות בלבבות

האם מישהו בא בטענות לתושבי קיבוץ מנרה מדוע הם מתנחלים להם לבד בצפון, מכריחים את צה"ל להקצות מאות חיילים על מנת לשמור על שלומם, וזאת במקום להתנחל בלבבות ולהשפיע מבפנים? בדיוק, אבל בדיוק באותה מידה, שאף אחד לא יבוא בטענות למה אנשים הלכו לגור בגוש קטיף, שומרון וכו'. לכל אדם הזכות לגור איפוה שרק בא לו. אף אחד לא מגנה את תושבי ווילות הפאר של הרצליה פיתוח מדוע הם מסתגרים בד' על ד' אמות ולא הולכים להתנחל בלבבות.

אז מה כן?

אפשר למנות כסופרי זרעונים טעויות שונות שנעשו פה נעשו שם – כמו אותן התבטאויות אומללות שציינתי למעלה, אולם אלה כאמור לא היוו גורם מכריע.

קל יותר להתחיל מהסוף: "גרגר לא יפריד ביני לבין צה"ל" אמר ראש מכינה דקות מספר לפני שבאו לגרש אותו מביתו. המשמעות של המשפט האיום הזה לא נתפסת בהתחלה. אבל כאן אין ברירה. צריך לחזור ולקרוא שוב ושוב את המשפט הזה עד שמשמעותו מתחילה להתבהר.

במלים פחות מליציות זה אומר ככה: באים עכשיו חיילים של צבא הגנה לישראל לבצע פשע מוסרי – עיין ראשית דבריי. אבל, מכיוון שהם חיילים של צבא הגנה לישראל, הרי שאני מוריד את הכובע בפניהם (תרתי משמע!).

אין תורה. אין אלוקים. אין מוסר. מה יש? חיילי צבא הגנה לישראל.

משמעותה החיובית של הקמת מדינה יהודית והפוטנציאל (וכאן אוסיף כמו שכותבים המומחים: ודוק –והפוטנציאל!) הגלום בה, העביר אותנו על דעתנו.

הפכנו את הצבא למטרה. האמצעי נהפך לייעוד. אנחנו רותמים את הקב"ה להיות חייל פשוט בצבא. בחייך אלוקים, מה זה להיות ה'? עזוב, בוא תהיה חייל בצבא הגנה לישראל. אם קשה לך בקרבי לא נורא, תהיה אפסנאי, אבל העיקר – תהיה בצבא.

קיבלנו בישיבות התיכוניות ובישיבות ההסדר חינוך פשיסטי למהדרין. קצין בכיר שבא לבקר מקבל כבוד לאין ערוך לעומת ראש ישיבה חרדי (לא ציוני! שומו שמים) שבא למסור שיעור חד פעמי.

מגיע קצין ביחידה מובחרת לבקר בישיבה. אפשר לגעת בך? מי שלוחץ לו יד לא מתקלח שבועיים. מה אתם צוחקים? הוא נגע ביד של בן אדם שהוא קצין. ולא סתם קצין, הוא קצין בסיירת, ולא סתם בסיירת, בסיירת מטכ"ל. וואו! רגע, איך זה הולך היום, כבר מותר להגיד סיירת מטכ"ל או שזה עדיין סוד מוחלט בהחלט.

אה, שכחתי להגיד, הוא כבר הוריד את הכיפה, הוא שם אותה רק לפני שהוא בא להגיד שלום לראש הישיבה.

זאת אומרת ככה, עקב חילול השבת במזיד הוא מתחייב בעונש חמור כל שבת איזה חמישים פעם (סקילה), הוא שכח באיזו יד מניחים תפילין (סתם ביטול מצות עשה), ובגלל שהוא הוריד את הכיפה אז כבר מותר לו לגעת בבנות אם לא יותר מזה (כרת). כל אלו מחולים לך מחולים לך מחולים לך שהרי אתה קצין בקומנדו הימי, וזו האווירה וזו התחושה שאנחנו משדרים לך, וגרוע מזה – לחבריך שעדיין חובשים את ספסלי בית המדרש.

זה לא רק שאתה רצוי כאן כחבר. - אתה מודל לחיקוי! כמו שמסתכלים על העילוי הראשון בכיתה או בשיעור, כך מסתכלים עליך.

אתם חושבים שאני מגזים? תושבי אחד הישובים שנעקרו קיימו מסיבת הכנסת ספר תורה. אחד מהאורחים היה לא אחר מאשר אחד ממפקדי הגירוש הבכירים! הוא אף כובד בנשיאת ספר התורה!

האם זה הסטנדרט היום, לכבד פושעים בהכנסת ספר תורה? או שזה בהשראת גישה מוזרה שנאמרת היום, הגורסת שאדם שעושה מעשים טובים וחשובים בד"כ, מותר לו מדי פעם למעוד ולא צריך לכעוס עליו יותר מידי. מין הגדרה מוסרית חדשה הקובעת, שמותר לו לעובד מסור בבית מחסה לאנשים לקוים בנפשם לאנוס מדי פעם איזה מטופלת. זה לא כל כך נורא כי סה"כ רוב הזמן הוא בסדר. הוא עושה מעשים חשובים.

אז מה בדיוק עבר להם לאותם אנשים בראש כאשר הם כיבדו את אותו קצין בהכנסת ספר תורה? איזה מטען רוחני הם אוצרים ברוחם הגורם להם להזיל ריר כאשר התמונה המתקבלת על הרשתית היא של מדי זית ודרגות קצונה?

השאלה פה – אם לחזור לדוגמא הקודמת - היא לא איך באופן מעשי לקבל פני חבר מהצבא. כמובן שיש לקבל כל אדם בסבר פנים יפות ובאהדה אמיתית. פה אין חולק.

השאלה היא במהות . אנחנו עבדי השם, מצווים לשמור כל חוקותיו ומשפטיו. כחלק מזה מוטלת עלינו החובה לאחוז בנשק לשמור על חיינו. כחלק מזה. כחלק מההויה הקיומית היהודית שלנו. לא במקום זה ולא על חשבון זה.

האם הדברים הללו כל כך ברורים למי שאמר "גרגר לא יפריד ביני לבין צה"ל"? לא נראה לי. לא ייתכן. ואמר את זה מי שמחנך בני נוער דתיים להיות קצינים בצה"ל. וככה הוא מחנך אותם!

הציטטות הכי מרוממות והכי ערפיליות טוהר לא ישנו את אושיות הקיום היהודי. אלוקים, מוסר, תורה.

מרוב דיבורים ומאמרים בספירות העליונות שכחנו את עשרת הדיברות.

גם על מצוות תפילין אפשר לכתוב מאמרים רוממי הוד מלאכות, סגולה שבח ותפארה. אין בכוח אף מאמר כזה להתיר, להסכים, לקבל את זה שאדם יניח תפילין ביד אחת, ובשניה יכה, יחמוס ובשבת ידליק את האור. איך אומרים היום? אין מצב. פשוט אין.

פשעי הנאנסת.

יהי רצון שלא נשכח את האלף בית.

בתפילה להחלמתם המלאה, לרפואת הנפש ורפואת הגוף של עקורי גוש קטיף וצפון השומרון וגיבורי החיל מפוגרום עמונה.