לפרשת ויצא – ההתפתחות והליווי הא-לוהי

בפרשה זו מתוארת יציאתו של יעקב מארץ ישראל לחרן, שהייתו שם וחזרתו ארצה כעבור זמן. ביציאתו ובחזרתו מסופר על המלאכים המלווים אותו. בחלומו לפני צאתו "ויחלום והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמיימה והנה מלאכי א-להים עלים וירדים בו". ומסביר המדרש, שראה את מלאכי ארץ ישראל עולים ומלאכי חו"ל יורדים ללוותו חרנה. בחזרתו נאמר "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי א-להים" וכאן מבאר המדרש שמלאכי ארץ ישראל באו ללוותו ארצה.

מדוע מזכירה התורה את ליווי המלאכים, דווקא, ביציאתו זו של יעקב לחרן ובחזרתו ממנה ואינה מזכירה זאת, בדרך כלל אצל אחרים וגם לא אצל יעקב ברדתו למצרים?  

יציאתו של יעקב לחרן יש בה יחוד בכך, שיעקב יוצא לבדו וחוזר עם משפחה גדולה לאחר תקופת מגורים ארוכה בבית לבן הארמי, נשיאת נשותיו והולדת בניו. העניין הא-לוהי, שנישא עד כה על ידי אדם בודד מאז בריאת העולם, כעת מופיע לראשונה על קבוצת אנשים. התפתחות זו, שהייתה שלב לקראת הופעת הבחירה הא-לוהית בעם ישראל כולו, צריכה ליווי מיוחד. המלאכים כשמם כן הם שליחים לליווי התהליך הזה.

מעשה אבות סימן לבנים, גם בימינו קימת התפתחות תודעתית בדבר תפקידה של האומה וצורת הבאתו לידי ביטוי. עינינו טחו בגלות הארוכה מלראות מראות א-לוהים, אבל בוודאי שליחי ה' מלווים גם כאן את התהליך המורכב הזה.