|
אנא תגיבו באתר NRG למאמר.
למה כל כך קשה לנו בלי אוברדראפט? הרי בסוף אנחנו ממילא משלמים הכל בריבית דריבית, אז למה זה כל כך כואב לנו שלוקחים לנו את האוברדראפט?
הסיפור הזה של האוברדראפט מרים גבה אצל כל גוי נורמלי. עולה חדש אינו הופך לישראלי של ממש לפני שנכנס לראשונה בחייו לאוברדראפט. בעתיד הוא עוד יצהל כאשר יזכה סוף סוף להגיע לאפס...
כנראה שמדובר בגניוס היהודי, שצמח באלפיים השנים האחרונות ללא קרקע של ממש תחת רגליו. היום אנחנו כאן, מחר כבר לא. ממילא אי אפשר לתכנן יותר מדי. אנחנו מן עם כזה, שבתוך תוכו מרגיש שחלים עליו כללים אחרים, לא רציונאליים. עם, שמצד אחד שבוי בהיסטוריה ואינו יכול לברוח מגורלו, ומצד שני, מתקיים לגמרי בנפרד מהכללים הבסיסיים שלה. אנחנו הכי ארעיים והכי קבועים בו זמנית.
במחקר שהזמין עוזי דיין במסגרת המועצה לשלום וביטחון התברר שרוב הישראלים אינם מאמינים שישראל תתקיים בעוד 30 שנה. מדובר בנתון מדהים. אפילו תושבי אלבניה אינם חשים כך כלפי מדינתם. ומאידך, אנו היהודים מחוברים לנצח, לאין סוף, ובתוך תוכנו אנו יודעים זאת. אוברדראפט וקסאמים אינם כורח המציאות גדולי הפילוסופים, כולל האנטישמים שבהם, כבר עמדו על כך שעם ישראל הוא תופעה פלאית. "אינני יכול לשפוט את העם היהודי לפי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושית. העם היהודי הוא משהו מעבר לזמן", אמר ז'אן פול סארטר. "הוא (היהודי) שהיה ראשון להכריז על דברי אלוקים... אומה כזאת אינה יכולה לכלות. היהודי הוא נצחי, סמל הנצחיות", הוסיף גדול סופרי רוסיה, לב טולסטוי.
איך כל זה קשור לאוברדראפט? יש אצלנו פינה של חוסר אחריות מודע. מן תחושה של "ממילא גורלנו נקבע על פי כללים אחרים". קחו למשל את כל העניין הזה של אוסלו. זה הרי מטורף לחלוטין. לא היה צריך להיות מומחה צבאי כדי להבין שאם מזריקים ארגון טרור אל לב הארץ, שלום לא יצא מזה. אבל היהודי מה אכפת לו, אנחנו הרי נצחיים.
מתברר שהראש שלנו בנצח, אבל הרגליים בהחלט מהלכות על האדמה. וכשהן עולות על מוקש, אז לפי כל הכללים המקובלים, הן מתפוצצות. כשאנחנו נכנסים לאוברדראפט בבנק אנחנו משלמים את מלוא המחיר. וכשאנחנו נותנים לעצמנו אשראי לא הגיוני ביחסינו עם אויבנו אנחנו חוטפים את זה בריבית דריבית בשדרות ובאשקלון.
אנחנו נשרוד – בזה אין כל ספק, אבל למה לשלם ריבית? אוברדראפט הוא לא כורח המציאות. גם הקסאמים לא.
|
