צל של יהדות מה נשאר לנו מהדבר המפואר הזה שהנחיל לעולם את כל מעט הטוב שיש בו? היהדות שלנו היא צל יהדות – זכר לזכר. אחרי אלפיים שנות גלות שריסקו אותה לחלוטין, הנה אנחנו מבוססים ביהדות וירטואלית לגמרי. מצפצפים בתפילות שלנו על בית מקדש, סנהדרין, השיבה שופטינו... רחם על מלכות בית דוד עבדך... ואנחנו לא יותר טובים משכנינו חובשי השטריימלים המצפים למשיח שצונח משמים כשלג דאשתקד. ובעצם באמת - כבר הפסיקו לצפות. מה יהיה עלינו? יהדות של בית הכנסת עם בדיחות של גבאים? יהדות של כן תחנון ולא תחנון וחצי קדיש. עוד מאחז ועוד חצי קרוואן על רבע גבעה? מה אני רוצה? מה בעצם אני רוצה מכם? תראו, אנחנו למדנו גמרא ואנחנו משתדלים ללמוד ולהנחיל לילדינו את התלמוד כערך מקודש. התלמוד הוא הקוד והמפתח לחיים היהודיים. והתלמוד הבבלי הוא כשמו - תלמוד גלותי. אנחנו לומדים שם כל הזמן, איך "להסתדר" בלי מדינה, אבל ליבו של התלמוד הוא מערבא, ולא סתם מערבא אלא ארץ ישראל שבה יש מלך צדיק ולא ראש ממשלה שאין אלוקים בליבו, שבה יש סנהדרין של חכמי תורה אמיתיים ולא בג"ץ, ובה שוטר תורני מכוון את התנועה, ובה נהג אוטובוס תורני מוריד נוסעים בתחנה ובה מהנדס תורני מתכנן בתים, ופרסומאי תורני מוציא מסע פרסום תורני למשחת שניים חדשה. ארץ שבה, בערוב יום שישי, עוטפת את כולה שבת מבורכת. אם נוציא את החזון והחלום על מערבא האמיתית מהגמרא שלנו – הוצאנו לה את הרוח מהמפרשים, היא לא שווה יותר את מאות דפי הנייר שעליה היא מודפסת ועוד פחות את שעות האנוש הרבות שאנו עמלים בה. מה יש לנו למכור לילדינו - חתיכת ארמית ארכאית שמדברת על עולם שהיה ולא ישוב. ואנחנו המשכנו ללמוד וללמד גמרא ותוך כדי הלימוד – איבדנו את החזון! גם אם לא בידיים, הוא פשוט הלך והתמוסס לנו. באמת, בתוך ליבנו די הפסקנו להאמין. להאמין שזה באמת אפשרי. האם התורה שלנו, הקדמונית, יכולה באמת להנהיג מדינה? מדינה מודרנית? או-קיי, נניח שהיא יכולה, אבל האם מישהו היום יודע איך עושים את זה? האם אנחנו מסוגלים להעמיד בן גוריון תורני, האם רב יכול להיות ראש ממשלה? אז אתם יודעים מה, נמשיך ללמד גמרא ואת החזון, נשאיר למשיח, לנבואה, מצידי לקדוש ברוך הוא. כשהאיש היקר ההוא, עם הזקן השחור הארוך, הכריז שחייבת לקום מדינה ליהודים, לא היה לו שום עניין במערבא, אבל המדינה הזו קמה בסופו של דבר, ופה, בארץ ישראל, בגללנו! בגלל החזון ההוא שמפיח רוח חיים בין הדפים הבבליים ההם, בגלל הכרטיסן התורני ההוא. הרצל ידע שאין סיכוי לעורר את רוח התחייה באומה ההיא "המסתדרת" בלעדי החזון הזה שהנחילו לנו אבותינו. לא מזמן נודע לי שהאוניברסיטה העברית, כשקמה, הייתה אמורה להיות למעשה בית מדרש לרבנים! חי נפשי! מעין ישיבה גבוהה!! שלומדים בו גם מדע. ורק בגלל התנגדותם של שני אישים דגולים (אלברט אינשטיין וחיים ויצמן) הוקמה לבסוף האוניברסיטה כפי שהיא היום. וישנם עוד דוגמאות לרוב לכך שעם ישראל הותיר לנו בכל השנים חלל למלא, לבוא ולהנהיג פה מדינה יהודית אמיתית, ואנחנו... היינו כחולמים. חלמנו כשהרב קלישר קרא לנו לבוא לארץ, חלמנו כשהוקמה הרבנות הראשית כגוף מחוקק חי וממלכתי, חלמנו כשיצאה ההכרזה - הר הבית בידינו, חלמנו וחלמנו והותרנו חלל ריק שרוחות תועות, טועות ותוהות פרצו לתוכו. חלמנו וחלמנו ולבסוף הפסקנו גם לחלום. נהיינו כולנו "חברי הסתדרות" החזון שלנו מסתכם באיזו קואליציה לאומית תפגע פחות בדמותה היהודית של מדינה ישראל. החלומות שלנו ממריאים עד לעוד שני מליון שקל לישיבות בני עקיבא ו/או ההסדר ומליון וחצי לעוד שלושה קרוואנים. ומה על המלך? ומה על הסנהדרין? נו, צריך להשאיר משהו גם לקדוש ברוך הוא, לימות המשיח. מהשמים זועקים אלינו... אתם יודעים מה, עזבו לרגע את השמים, המציאות זועקת אלינו – רבותי! היהודים האמיתיים האחרונים!! אם לא תפעלו היום, אם לא תרצו, תרצו באמת – תהיה רק אגדה! הכל יהיה אגדה, הקרקע ההולכת ואוזלת מתחת לרגלנו תישמט לבסוף לגמרי ונתעורר ב"מדינת כל אזרחיה" שבה יוותרו אולי, (אם יעלה בחסדי השלטון) כמה גטאות יהודיות. ואם תרצו – אוה, אם רק תרצו... אתם זוכרים את האיש היקר ההוא עם הזקן, תראו מה שאיש אחד יכול לחולל! – ולמי שלא יודע, הקונגרס בבאזל הוא ממש כך, פרויקט אישי שחולל, כנגד הרבה חוקי הסתברות, איש אחד - בנימין זאב. יש פייגלין. מי מכיר? מי שמע? מי יודע? אני שמעתי קצת. והרבה ממה ששמעתי לא אהבתי. שמה, אצל הפייגלינים, תשמעו כל מני דיבורים עסקניים על ועידת הליכוד, מתפקדים, מוסדות, מנגנונים... עסקונה פוליטית - לא נשמע כמו צלילים של חזון. מה לנו ולליכוד?! אבל אצל פייגלין תשמעו גם כמה מילים, שלא תשמעו אצל אף אחד אחר! פייגלין אומר, אני רוצה להיות ראש ממשלה תורני. לא שר, לא סגן שר בלי תיק, ואפילו כמה שקלים טובים לאיזה מוסד חשוב לא מעניינים אותו. אח שלי, ירמיהו שאל אותו פעם – תגיד, רב מוישה, מניין לך שאתה מתאים להיות ראש ממשלה. והפייגלין הזה אמר משהו בסגנון: - אין לי מושג, מאוד יתכן שאני לא מתאים, אבל אני בודאי אהיה ראש ממשלה יותר טוב מכל ראשי הממשלה שהיו עד היום, בגלל הכיפה (הסרוגה) שבראשי והכיפה (הסרוגה) שבליבי בגלל שבפעם הראשונה יהיה למדינת ישראל ראש ממשלה שהחזון שלנו (ההוא מבבל) ממלא את ראשו וליבו. ואני, גם אני לא בטוח שפייגלין מתאים להיות ראש ממשלה, אולי כן, אולי לא. ומה בכלל הסיכוי שלו להיות ראש ממשלה? יש לו איזשהו בדל סיכוי? לא יודע. אני רק נזכר בסיפור הדרמטי ההוא שקרה לפני כשלושת אלפים שנה – גדול ענקי הרוח - שמואל הנביא, מגיע לבית לחם במצוות הבורא למשוח למלך ישראל את הנער ההוא - דוד. ומה קרה אז? האמת, לא קרה כלום. ממש כלום! לא מוזכר בנביא מישהו, חוץ משמואל הנביא שלקח את העניין ברצינות. והנער הזה דוד – כשבכוח כישוריו יוצאי הדופן, שהראש להם הוא אומץ אמוני חסר פשרות, כשהוא כבר מתחיל לגרד את התודעה הציבורית, הוא נרדף ומושמץ על ידי כל האליטה השלטת, עושים לו רצח אופי ומנסים בכל צורה לחסל אותו ולא רק פוליטית אלא במלוא מובן המילה. כל העולם נגדו. כמעט כולם. וכנגד כל הסיכויים, ממש כנגד כל הסיכויים, זה לקח הרבה שנים של סבל וכאב אבל הנער הזה בסופו של דבר עושה את הבלתי יאמן, ובכוח החזון והאמונה הוא מצליח להפוך את המציאות, הפיסיקאלית כמעט, על פניה ולהיות למלך ישראל האחד והיחיד. המודל האחד שאליו אנו מייחלים. אז מה, פייגלין הוא דוד המלך? חס וחלילה. לא נראה ככה. אבל החלום צריך להיות כזה, אמוני ללא פשרות! אני לא יודע אם נזכה לראות את התגשמות החלום בימינו אבל אם לא נחלום היום במלוא המרץ על מנהיגות יהודית, לא יהיה לנו כבר מחר בבוקר מה למכור לילדים שלנו. בלי חלום אין התגשמות. גאולה לא מתרחשת, כך לפתע פתאום, גאולה נגרמת על ידי המצפים האקטיביים שחולמים עליה במרץ. ואין אחר שנושא את החזון שלנו היום, ולמען האמת לא היה כזה בכל מאה שנות הציונות הדתית המודרנית כמו הפייגלין הזה. אז מה לעשות? לא יודע. אני רק אמרתי מה שהיה על ליבי. מי שרוצה לדעת מה אפשר לעשות, יכול, אם מתחשק לו, לפנות לאח שלי – ירמיהו טאוב.
תגובות (באחריות הגולש) | 1. מאמר של אמת
נכתב על ידי Dmitry בתאריך ט תמוז התשסו 05.07.2006
דבריך הזכירו לי את שירו המצוין של דוד פרישמן "משיח". ראו את השיר בקישור:
http://www.benyehuda.org/frischmann/frisch001.html | 2. דברים הנכתבים מהלב, חודרים אל הלב!
נכתב על ידי עמנואל גרטל בתאריך ט תמוז התשסו 05.07.2006
יישר כוח! | 3. תודה לדימטרי Dmitry ולאודי
נכתב על ידי מחל בתאריך י תמוז התשסו 06.07.2006
על ההפניה לשיר המצוין. ואני חושב שמשה מחזיק פצירה קטנה. אתם יודעים איך משתחררים משלשלאות? צריך לנתק רק חוליה אחת! אח"כ החוליות תוכלנה להחזיק זו את זו אבל לא אותנו! השרשרת אינה יכולה לאסור אותנו יותר. למשה יש פצירה ולאט לאט הוא ישבור חוליה והמשיח יבוא! | 4. באמת שיר מצוין, ומאמר כנה
נכתב על ידי אלי צ'רניאבסקי בתאריך יא תמוז התשסו 07.07.2006
המאמר מבטא את התחושה (שלי לפחות) בצורה מצוינת.
אני רק הייתי אומר שאנשים נמשכים (אלה שנמשכים) למנהיגות יהודית ולדמותו של פייגלין לא בגלל שהם חולמים את החלום של המדינה היהודית התורנית, אלא בגלל שהם רוצים להיות קרובים אל אלה שכן חולמים את החלומות האלה.
ההעזה והאמונה שדרושה כדי באמת לחלום על המדינה היהודית או המדינה התורנית היא כזאת, שקצת מאוד אנשים באמת מסוגלים לכך, אבל הם מוכנים לסמוך על אלה שמצליחים, וברור להם שפייגלין מצליח.
בהזדמנות זו אפשר לתת עוד פירוש ל"היינו כחולמים עלייך". הדגש בפסוק הוא על ה-"כחולמים". אנחנו רוצים לחלום, אבל אפילו את זה אנחנו לא ממש מצליחים לעשות. | 5. מה מושך אותי לפייגלין
נכתב על ידי יהל ווילפנד בתאריך יב תמוז התשסו 08.07.2006
מה מושך אותי לפייגלין ?. בעיקר התעוזה שלו , יכולתו לשים את הבעיות הכואבות על השולחן והעיקר - היעדר צנזורה צבועה. כפי שהגדרתי את עצמי פעם אני מסורתי קרוב לדת. באוירה שבה הכל נמדד על פי אמות מידה של שבטיות צרה - קל מאוד להיות מיואש, אבל בפורום הזה אני מרגיש כי הנושאים החשובים באמת עולים לדיון מעמיק. | 6. היינו כחולמים - לציבור הסרוג/והכתום
נכתב על ידי ירמיהו בתאריך יב תמוז התשסו 08.07.2006
אני חושב שאולי כדאי להשתמש בזה כדי לשכנע את אחינו הסרוגים / הכתומים להצטרף לרעיון של מנהיגות יהודית
אצלם הכי קשה לקלוט את זה והם מאוד מקובעים בתיאוריות שלהם, בשבילם יש את הפיסקה של היינו כחולמים, שחלום זה שאיפה ופעילות להגשמתו |
רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף תגובה.
נא להיכנס (משתמש רשום) או להירשם | 
