עתיד הליכוד

*מאמר זה פורסם לראשונה באתר ליכודניק

ב"ה אייר תשס"ה

לפני ארבעה חודשים התמודדתי על ראשות הליכוד ולאחר מערכת בחירות סוערת מאוד הגעתי למקום השלישי. התמודדותי עוררה עניין רב, ומיד עם היוודע התוצאות פנוי אלי כתבים רבים בשידור חי ושאלה משותפת לכולם – "האם תשתף פעולה עם נתניהו?". "מובן שאשתף פעולה ואסייע ככול יכולתי – כול עוד ישמור נתניהו על עקרונות הליכוד" – עניתי. "ואם לא?" הקשו הכתבים? "אינני מתכוון לעמוד בדרכו של המנהיג הנבחר" – עניתי - "ובכל מקרה אכין עצמי להתמודדות הבאה". המשך הסיפור ידוע. את השבועות הראשונים שלו כיו"ר הליכוד, בחר נתניהו להקדיש, במקום למערכת הבחירות הקצרה, למלחמה נגדי ולניסיון להוציאני מן הליכוד.

הסיבה לצעדו המוזר של נתניהו לא היתה איזו שנאה תהומית כלפי. גם שום סכנה פוליטית לא נשקפה לנתניהו באותה עת מכווני. הסיבה היתה אחרת. הנחת העבודה של נתניהו היתה שבכדי להצליח במאבק מול "קדימה" עליו להציג את הליכוד כמפלגת מרכז. המלחמה בי אמורה היתה להוכיח כי הליכוד מתנער מגורמים "קיצוניים".

תוצאת הקו הזה היתה טישטוש גמור של ערכי הליכוד. מי שביקש לברוח מן האידיאולוגיה הלאומית, העדיף את נושאת דגל אבדן האידיאולוגיה - כלומר את "קדימה". ומי שביקש מפלגת ימין – מצא את מבוקשו אצל ליברמן. הליכוד נותר קרח מכאן ומכאן.

ומה עתיד הליכוד עכשיו?

הליכוד היה ועודנו מפלגת השלטון היחידה של המחנה הלאומי. אין לציבור הגדול שהזהות היהודית היא נקודת המוצא שלו, מכשיר אחר להנהגת המדינה. אולם בכדי להחזיר לעצמו את קהל בוחריו הטבעי, צריך הליכוד לשוב אל ערכיו שלו. הליכוד צריך לבער את הבורות ולהרים את דגל החינוך היהודי לכל ילדי ישראל. הליכוד צריך להרים את דגל ערכי המשפחה – מה שמותר לג'ורג' בוש, מותר גם למנהיג הליכוד. הליכוד צריך להרים את דגל הביטחון האמיתי שהנחת היסוד שלו היא כי ארץ ישראל שלנו, והליכוד צריך להעביר את בחירת השופטים מאהרון ברק לנציגי הציבור.

בכדי לחזור לשלטון צריך הליכוד לחזור ולתפוס את מקומו כמפלגה לאומית. אין הוא נדרש לשום שינוי מהותי, אלא פשוט ליישם את חוקתו שלו. בשביל לשרוד, צריך הליכוד לחזור אל עצמו.