הרוגי מלכות

אתם הרוגי מלכות, אתם עשרת הטיפין שיצאו מבין ציפורני ידיו של יוסף,
בואו ובקשו על ירושלים, על ירושלים שכולה אש ומים ורוח ועפר,
על ירושלים של דם ותמרות עשן ושל ברית. עלו ובואו אחד אחד ושאלו לה,
אימתי תשיש? אימתי תגיל עם אוהביה?

ומאיגרא טורא תהדהד שוע ועוד שוע של ר' חוצפית והוא זועק,
אימתי ניוושע? והוא קורא בלא לשון כי נקרעה זו ממנו,
וקולו אינו נשמע לאוזן הוא בוער בלבב-
והשערים סוגרים על ירושלים, וסוגרים עליה אויביה,
עומדים עליה כמעט שלושת אלפים שנים.

הרפו, הרפו ממנה, כי באו עליה רעב גדול ואין לה שבר לא בגורן ולא ביקב,
ובאו מלחמות, ובתה, ומוות וטרם באה שביעית-
ויבוא לבקש עליה בן תרדיון שספוגין של צמר על לבו,
שלא תצא נשמתו מהרה,

ודמעות כבושות בעיניו. דמעות עלבון על תורה שנשתכחה והוא מקהיל
קהילות ברבים וספר הספרים בידו.
ובתו זועקת מתוך הקבה, אבי , אבי,
ואין מציל,כבר איננו שומע כי אש בוערת בו.

ורבי עקיבא, רבי עקיבא שצחק לשועלים, שצחק לנבואת אוריה –
שאם נתקיימה זו בוא תבוא הגאולה של זכריה.
רבי עקיבא המצחק במכאוביו, לא חרש הוא ולא מכשף,
אבל עיניו נשואות להר המוריה. עוד ייכון שם בית הבחירה.
כי מסירות נפש הייתה בו. בירושלים של עקדת יצחק,
כמו בשמע ישראל השם אלוקינו השם אחד.

מסירות של בכל לבבך ובכל מאודך.
מסירות של קידוש השם.

אתם הרוגי מלכות בואו ובקשו על ירושלים,
שהיא כולה גיא חיזיון, שהיא בחורה.
קראו לבנות ירושלים וספרו להן כי עליה הורגתן,
בקשו כי תהיינה לבונות ירושלים.

אנו העשרה שהומתנו עליה,
ר' ישמעאל שאין בו תהלה שיפה כיוסף שפיתתה אותו אשת פוטיפר.
ור' טרפון ור' שמעון ור' ישבב ובן בבא ובן עזאי ויהודה הנחתום
המוציא דברי תורה ערבים כלחם.

בואו בקשו על ירושלים, על מלכות כי תבוא.
בואו עלו אל הר הזיתים בין מצבות המתים
עמדו ושאו תפילה: התנערי מעפר, קומי שובי ירושלים!

על לוח לבכם שמות השבטים, שבטי ישורון ואברהם יצחק ויעקב.
והם יעמדו לך. המה כולם מליצי יושר.

כי שערייך תהילה...