|
בס"ד י"ז בתמוז התשס"ו פעם צפיתי בסרט מפחיד ושמו "הקוביה". מלבד בחילה קלה, מעורר הסרט גם כמה מחשבות נוגות על טיבעו של האדם. חבורת אנשים, אקראית לחלוטין, מתעוררת בתוך מבנה מוזר העשוי כמין מבוך של חללים בצורת קוביה. במסעם אל מחוץ למקום שביים המאולץ, נטבחים האנשים בזה אחר זה, חלקם כתוצאה ממפגש בלתי נעים בעליל עם מלכודות שונות ומשונות המפוזרות פה ושם בתוך המבוך, וחלקם אחד על ידי השני כאשר הם מנהלים קרבות הישרדות לחיים ולמוות. רק בסוף הסרט, כאשר המצלמה מתרחקת לרגע ונותנת מבט רחב יותר, מבין הצופה הנדהם, שהמבוך הינו מעין קוביה הונגרית גדולה בה כל חלל ריבועי כזה מחליף מיקום מידי זמן קבוע, ולכן כל מה שהיו הלכודים צריכים לעשות כדי לצאת משם בחיים, היה לחכות שהחלל בו התעוררו ינוע בתורו אל פתח המבוך, ואז הם יוכלו לצאת משם בבטחה. הניסיון לחתור החוצה על ידי מעבר מחלל לחלל, הוא הוא שקרב אותם אל סופם המר. הסרט אינו נוטה חסד לאף אחת מן הדמויות המשתתפות בו, שכל אחת מייצגת דמות סטריאוטיפית אחרת של בן אנוש. את החידה הקטלנית הזאת לא שורד האמיץ, ולא הפחדן, לא הרשע ולא הצדיק, לא הידען ולא התחמן. בסופו של דבר, אל האור שבחוץ יוצא רק אחד – המוגבל בשכלו. נזכרתי בסרט הזה, כאשר קראתי את מאמרו של ארי שביט "קריסתה של הדרך השלישית" בעיתון הארץ. ארי שביט מספר לנו על שתי הדרכים הקודמות שקרסו, לדבריו, וכיצד קורסת לעיננו הדרך השלישית. הדרך הראשונה היא דרך הכיבוש וההתנחלות. הדרך השנייה היא דרך השלום וההסכמים. והדרך השלישית היא ההתנתקות החד צדדית. לאחר שלא שכח להבהיר שהדרך היחידה לפתרון היא בכל זאת ולמרות הכל, מדינה ערבית נוספת ממערב לירדן וחלוקת הארץ, מייחל ארי שביט לדרך חדשה רביעית שתאפשר לממש את הרעיון ההזוי הזה. ואני אומר לו – ארי, אולי כבר הגיע הזמן להבין שכל מה שצריך לעשות זה לא לחפש פתרונות נוספים, אלא פשוט להישאר היכן שהתחלנו. אם רק נוכל להישאר יהודים גם בתודעתנו, ונחזור להאמין בייעודינו, נראה בברור את הדרך החוצה מן המבוך הקטלני אליו נקלענו. כל מה שקורה לנו, נובע מכך שזזנו ממקומנו, בגדנו בערכינו, והפקרנו את מורשתנו. קו של הפקרות ערכית מחבר בין פשעי הגירוש, לזוועת האינוס בבסיס חיל האוויר, למצעד הגאווה בירושלים, לפערים החברתיים, לשחיתות במגזר הציבורי, לאלימות הנוער, לחרפת המערכת המשפטית, לעליבות המערכת הפוליטית, לפשיעה הגואה ולבורות המבישה במערכת החינוך. כל עוד אנחנו צועדים במורדו של הקו הזה, לא יעזרו שום פתרונות קסם, לא הרביעי ולא החמישי. צריך סוף סוף להבין שאיננו ככל העמים, ולכן הארץ תקיא אותנו אם לא נכיר בכך וננהג בהתאם. אם נדבק בדרך אבותינו, במהרה יזרח עלינו אורו של פתח המבוך. "אם משמרין ישראל שבת אחת, מיד נגאלין".
|
