מלחמת שלום ההתכנסות

פלאי פלאים מתרחשים במלחמה הזאת. ממשלת השמאל מסרבת לכל פשרה, אימצה לעצמה את הסיסמה "המגונה": "כוח ועוד כוח!" ארה"ב תומכת ללא סייג, ואפילו האירופים נוהגים בנו בכפפות משי. ופלא על כל פלא: כמעט כל יוני השמאל הפכו לנצים טורפים! אתה פותח עתון , ואינך מאמין למראה עיניך: כולם במקהלה קוראים להיכנס בהם, לחסל אותם, להשמיד, להרוג, לא להפסיק באמצע עד להשמדה הגמורה של האוייב , לא להתחשב באזרחים (כלומר בנשים ובילדים) שמתוכם פועל האוייב , להחזיר לישראל את כושר ההרתעה, ושר הבטחון מתבטא שנסרללה עוד יזכור את השם עמיר פרץ! תארו לכם, מה היה מנהיג מן הימין חוטף מן התקשורת העויינת , לו העז להתבטא כך כלפי... נניח יאסר ערפאת !

מה קרה?

וכאן, לצערי, אני נאלץ לאכזב את הקוראים: עוד לא הגיעו ימות המשיח.

את המלחמה הזאת חייב השמאל לסיים בחיסול טוטלי של החמאס והחיזבללה - כדי להציל את ההתכנסות, ולכן ראוי לקרוא לה: "מלחמת שלום ההתכנסות".

בזירה העולמית זו מלחמה בין אירן לבין אמריקה, והיא מנוהלת ע'י הקליינטים שלהם.

הכל התחיל בהתנתקות, שבמקום להאיץ את הנסיעה אל המדינה הפלסטינית על פני "מפת הדרכים", הפסיקה את המסע הזה, מפני שהעלתה לשלטון את החמאס , הזרוע הארוכה של חיזבללה , סוריה ואירן, אויבי אמריקה. מטורפים מקומיים כמו אהוד, עליזה, דנה וציפי היו אולי משאירים את השלטון בידי החמאס , אבל בוש - למרות היותו בעל חזון המדינה הפלסטינית - אינו מטורף. הוא החליט שמפת הדרכים תחכה. תחילה יופל החמאס .

וזה מסביר עוד תמיהה אחת. מהיכן נטל אולמרט את העוז להיכנס בחמאס בעוצמה כזאת, כולל הרעבת האוכלסיה ברצועה? התשובה היא שזאת הפעם אמריקה היא ששחררה את הדוברמן הישראלי, היא שאמרה לו "תפוס!" ובו-זמנית תכננו האדונים האמריקנים ועושי דברם הישראלים את היום שאחרי, היום בו חמאס ירד מן השלטון. ציידו את הבובה האמריקנית ששמה אבו-מאזן ביחידה צבאית חדשה והורו לישראל לספק לה 3,000 רובים אוטומטיים ומליון כדורים.

את הטרוריסטים מן הפת'ח ("חללי אל אקצה" ושאר כנופיות, כולל מבוקשים רבים) חיילו לתוך הצבא החדש כדי לקיים, כביכול, את מה שנאמר במפת הדרכים בדבר "פירוק ארגוני הטרור". בפועל, החליפו להם את רובי שמעון פרס, רובי אוסלו, ברובי אהוד אולמרט , רובי ההתכנסות. וגם העמידו לחמאס אולטימטום של משאל-עם, מתוך הנחה אמריקנית תמימה ונאיבית שהפלסטינים המופצצים והמורעבים יצביעו בהמוניהם בעד אבו מאזן כדי להציל את חייהם ולקבל אוכל. האמריקנים – זוכרים? – עובדים דרך הדמוקרטיה!

וכדי לשמן את הגלגלים הדמוקרטיים האלה הכינו לפלסטינים צ'ופר: שחרור אלפי מחבלים רוצחים. כזכור, לחצה קונדוליסה על אולמרט לפגוש את אבו מאזן, ומהר, וכבר נקבע תאריך. ואבו מאזן סרב להיפגש כל עוד לא יבטיחו לו מראש תוצאות, ובראש כל הדרישות עמד שחרור האסירים, הנושא שהכי מלחיץ את העם שלו. איך אני יודע כל זאת? עכשיו התבטא אולמרט , שהוא בעצם התכונן לשחרר אסירים, והוא היה עושה זאת, אלולא ... נחטף החייל.

וזה היה הרגע, זה היה הטריגר , ששחרר את רוחות המלחמה. עכשיו אירן עשתה את המהלך שלה, הזיזה את הכלי שלה על לוח השח-מט: המנהרה, הריגת החיילים, ובעיקר - החטיפה.

האייאטולות העבירו מסר לאמריקנים : נדמה לכם שאתם תהיו משחררי האסירים הפלסטינים וקוצרי הפירות, שאתם תמליכו כך את הבובה שלהם ! אנחנו נשחרר את האסירים, חמאס הוא שיביא אותם הביתה, וקלף האסירים – במקום שיפיל את שלטון החמאס , עוד יבצר אותו. ולכן נחטף החייל.

רצונכם לדעת, מניין שאבו אולמרט וממשלת שלום-עכשיו שלו את תעצומות הנפש לומר "לא" למשפחת שליט, להיות קשוחים ותקיפים היכן שנמסו כל ממשלות ישראל הקודמות - חפשו את התשובה אצל ג'ורג ' דבליו וקונדוליסה : אמריקה היא זאת שאינה מרשה להם להעניק לאירן את הנצחון הזה.

כי המיתקפה הישראלית היא התשובה האמריקנית על המהלך האירני, והמלחמה היא על כל קופת המזרח התיכון. והואיל ואירן מסכנת את סעודיה ואת בעלי בריתה מצרים וירדן, אנחנו רואים מתינות מופלאה גם מצידן, כמעט-תמיכה במלחמתה של ישראל. כי במלחמה הזאת – הדוברמן הכחול-לבן טורף גם בשבילן.

וכאשר צה"ל בשליחות אמריקה החל להלחיץ את הפלסטינים ברצועה יותר מדי, והם זעקו לעזרה – עשתה טהרן את המהלך השני ושחררה את הרוטוויילר שלה בלבנון, את חיזבללה . וזה נעשה באותה השיטה כמו ליד כרם שלום: הרג וחטיפה של חיילים, פלוס הפיכת הגדר הישראלית המהוללת, בצפון כבדרום – לבדיחה.

וכך אנחנו נתונים במלחמת שתי חזיתות, כל אחת הנמזיס , אלת-הנקמה, של מדיניות השלום השמאלנית: בצפון הבריחה החד-צדדית ובדרום ההתנתקות החד-צדדית. וצחוק הגורל, או – אם תרצו – אצבע אלוהים, שאת שתי הדייסות האלה שהשמאל הקדיח, ממשלת השמאל נאלצת לאכול, ובעוצמה ובתוקפנות שמעולם לא ראינו אפילו אצל ניצי הניצים של הימין.

מהי מטרת המלחמה הזאת?

להחזיר בשתי החזיתות את הממשלות הפרו-אמריקאיות. בצפון – לפרוש את שלטון ממשלת לבנון הפרו-מערבית על כל דרום לבנון, וזאת אחרי סילוק הכוחות האיסלמיסטיים הפרו- אירנים . ובדרום – כלומר ביש'ע – לסלק את החמאס , שלוחתה של אירן, ולהמליך תחתיו את אבו מאזן, הבובה האמריקאית. ומה שלא הושג ע'י משאל העם שתוכנן, יושג ע'י המלחמה.

וכבר היום אומרים האמריקנים דוגרי: אחרי ניצחון ישראל אפשר יהיה לשוב אל מפת הדרכים!

פרשן אמריקני ב- CNN התבטא שלחימת ישראל היא לטובת הלבנונים והפלסטינים, ובעצם נלחמת ישראל למען סניורה הלבנוני ואבו מאזן הפלסטיני! וגם קונדוליסה , המתנגדת בתוקף לכל פשרה עכשיו ומדרבנת את ישראל להרביץ, וכמה שיותר חזק, אומרת: כל זה למען – מפת הדרכים, כלומר, למען "חזון בוש", חזון המדינה הפלסטינית. אוי לנו, שלמען המטרה הזאת נופלים חללינו.

ודניס רוס התבטא באותה הרוח, ומי שביטא זאת עוד יותר בבוטות וללא בושה היה דווקא עוזי דיין, יונה צחורת כנפיים. כמו כולם הוא דרש להכות ביד ברזל וללכת עד הסוף, אך גם הוסיף את הנימוק: רק כך ניתן להציל את ההתכנסות!

וכאן צריך להעיר הערה נוספת, להשלמת התמונה.

אולמרט אינו יכול להעביר בריחה חד-צדדית נוספת ביהודה ובשומרון. הערבים נגד, העולם נגד, ביילין נגד ועימו כל השמאל הקיצוני, וגם בסקרים יש רוב הולך ומתחזק נגד חזרה על הקטסטרופה של גוש קטיף.

לכן, כדי להיפטר בכל זאת מיהודה ושומרון, יש צורך בשני שינויים: אלף, כפי שראינו, יש לסלק את החמאס , כדי שלא יאמרו - אתם מקימים על חורבות אילון מורה וקרית ארבע עוד מחנות אמונים לטרור, ובית, התהליך חייב להיות דו-צדדי, ולו כקישוט ופאסדה בלבד. צריך פרטנר, וגם אם זו רק בובה, לחתימה על איזו שהיא פיסת נייר, וגם אם הכל יודעים שהיא חסרת ערך. לתפקיד הזה נוצר, כאלו מששת ימי בראשית – מיודענו אבו מאזן.

את שני תנאי היסוד הללו, שבלעדיהם לא תוכל שלום עכשיו להיפטר מארץ ישראל, נועד לספק נצחון ישראלי במלחמה הזאת. התקשורת ראיינה שתי נשים ממייסדות "ארבע אמהות" - וראה זה פלא, גם הן מצדדות במלחמה הזאת, ובדרך ניהולה. כן, השמאל יודע היטב, באיזה צד הלחם שלו מרוח.

קוראים יקרים: לכן קראתי למלחמה הזאת – "מלחמת שלום ההתכנסות".

ועכשיו, מה יאמרו ומה יעשו חיילים, והורים לחיילים, שלחימתם אמורה להביא להם את הניצחון שבעזרתו יחריבו את בתיהם ויהפכו אותם לפליטים?

התשובה היא, שעדיין נותרה לנו מולדת משותפת עם צוררינו היהודים: הגליל, העמקים, הנגב וירושלים המערבית. ובינינו לבין צוררינו היהודים גם משתרע כל עם ישראל, שלא חטא ואויביו הערבים זוממים להשמידו. ולנו, ביחד עם צוררינו היהודים, החמאס והחיזבללה הוא אויב משותף, כי הוא, שלא כמו צוררינו היהודים, אינו מבדיל בין ימין לשמאל, כפי שהנאצים לא הבדילו.

מטרת מאמרי זה היא להזהיר: הסכנה לארץ ישראל לא תפחת אחרי המלחמה הזאת, שבעזרת השם ננצח בה, היא תגבר עשרת מונים! ומי שסומך על כך, ש"כל אחד" מבין עכשיו מעצמו, מי ומה גרם למלחמה, ועל כן "כולם" יתפכחו מחלום השלום הכוזב וייגמלו משינאת א"י ושינאת המתנחלים – טעות בידו!

אלה, שבמו ידיהם הביאו עלינו את המלחמה הזאת – הם גם המנהלים אותה והמפקדים על ניהולה, והם גם המסבירים והמפרשנים אותה. סימכו עליהם שיסובבו ויעוותו שוב את השכל הישר, שימציאו סיסמה חדשה, והעדר שוב ירוץ אחריה.

הם כבר התחילו בכך: "לדבר!", אומר ביילין , "למה לא לדבר"? עם מי? על מה? לא חשוב. הלא "עם מי מדברים? עם האויב", לא?, וחסרים לנו אויבים??

מסקנה: לא להצטנע, לא להיות יפי נפש, לא להסס, לזעוק בראש חוצות "אמרנו לכם"! להצביע על פושעי השלום ולהכריז שבגללם פרצה המלחמה הזאת. להאשים אותם באחריות לקורבנותיה.

והחיילים – שיודיעו מעכשיו, דווקא עכשיו: לפקודה תמיד אנחנו – נגד האויב הערבי. אבל פקודות גירוש נגד יהודים לא נמלא. יהודים אינם אויב.

ולחזק את המאחזים ואת ההתישבות כולה. ולהתכונן למערכה שאחרי המערכה, שהשמאל – ואולמרט ופרץ ולבני בראשו – אינם חדלים מלהתכונן לקראתה, ואף מחכים לה בכליון עיניים: המלחמה ביהודים, שתבוא מיד אחרי המלחמה בערבים.

רק שלא נהיה שוב תמימים!

17.7.2006