מנהיגות יהודית מחזקת את ידי הלוחמים, ואת כל אחינו ואחיותינו הנתונים תחת מתקפת הקטיושות והטילים,ומתפללים לשלום כולם. אנו פותחים במבצע בית חם לאירוח משפחות מהצפון ומהדרום באזורים היותר שקטים כמו ירושלים ויהודה ושומרון. המעונינים להצטרף, נא ללחוץ כאן (ניתן להדפיס ולתלות במקומות ציבוריים)
"קיץ תשס"ו. שנה לגירוש, ומדינת ישראל משלמת את מחיר האיוולת האכזרית מוקדם מן הצפוי. כל התחזיות האפוקליפטיות של אנשי האמונה מתגשמות בקצב מטורף ואיש אינו יודע היכן בדיוק תיעצר הקריסה. יותר ויותר מתברר, שחורבן גוש קטיף וצפון השומרון,פתח את הפתח לחורבנם של בתים רבים ברחבי הארץ. שוויון הנפש מול הפגזת גוש קטיף, הוביל לבסוף להפגזת ערים ויישובים רבים. זרם הפליטים מן ההתנחלויות שהוחרבו, פתח את הפתח לזרימה של פליטים מכפרי וערי ישראל שבתוך הקו הירוק. יותר ויותר מתברר כי ב"התנתקות", הוכנסה מדינת ישראל כולה לסכנה קיומית. כישלוננו בהגנת הגוש, היה למעשה כישלוננו בהגנת המדינה כולה.
למי שנדמה כי מלחמת "ההתנתקות" (מלבנון ומעזה) סותמת את הגולל על תוכנית ה"התכנסות" צפויה כנראה אכזבה קשה. בחורף 91 פתח סדאם חוסיין במתקפת טילים על ישראל. ראש הממשלה, שמיר, בחר בחרפת ההבלגה והותיר לאמריקנים את ההגנה על ישראל. לראשונה מאז מלחמת השחרור הותקף העורף הישראלי, וההרתעה הישראלית נעלמה ואיננה בתוך חדרים אטומים, ניילונים וסרטי הדבקה. ערפאת, שישב אז בטוניס, תמך בסדאם בהתלהבות. אפילו יוסי שריד התנער ממנו והתבטא במילים "שיחפש אותי". למתנחלים נדמה היה שהקיץ הקץ על חלומות הנסיגה של השמאל.אך זמן קצר לאחר שנדמו נפילות הסקאדים – הפכה התבוסה הישראלית לחורבן מדיני מפתיע, הסכם אוסלו יצא לדרך.
מלחמת "ההתנתקות" מוצאת את ישראל מול אויב (החמאס והחיזבאללה) הנלחם על אמונתו. לעומתו, בהנהגה הישראלית אין כל אמונה שכנגד – ולכן ישראל בהכרח תובס.
חשש כבד מקנן בליבנו, שתבוסה ודאית זו תוביל שוב למהלכי חורבן מהותיים, כפי שקרה עם תהליך אוסלו. דווקא עכשיו על נאמני הארץ ללמוד היטב את לקחי התבוסה בגוש קטיף וצפון השומרון, על מנת שנוכל להיערך נכון לקראת הגל העכור הצפוי לבוא עלינו אחרי התבוסה מול החיזבאללה והחמאס. כאמור –במאבק הזה איננו מגינים על בתינו, כפי שאנו חוזים כיום בבירור, אנו מגינים על המדינה בפני החורבן שממיתים עליה מנהיגיה."
מתוך ההקדמה לחוברת "שנה לגירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון – בירור ולקחיםמאת תנועת מנהיגות יהודית"
החוברת מופקת בימים אלה ותחולק בזמן הקרוב בסניפי מנהיגות יהודית
צבאות אללה (חיזבאללה בערבית) תוקפים אותנו מדרום ומצפון. מול צבא אללה הפרימיטיבי, עומד צבא פרגמטי גדול ומשוכלל. הערבי נלחם בשביל אלוהיו, מטרתו ניצחון, ויש לו את כל ההקרבה והסבלנות. היהודי נלחם בשביל קצת שקט, מטרתו "הגבלת" החיזבאללה, וסבלנותו היא עניין קצר של כאן ועכשיו.
מי ינצח?
התשובה ברורה – נשק הצדק מצוי בידי זההנלחם עבור אמת נצחית. הצדק הוא נשק מנצח. כל דיקטטור יודע את זה. דיקטטורים בכל הדורות, לא דיברו על פשרה ולא דיברו על שלום – הם דיברו על צדק. מי שויתר על הצדק שלו – תמיד הובס.
היכן הצדק שלנו?
כבכל י"ט לחודש העברי, עלינו השבוע שוב להר הבית. המקום בו בחר ה' א-לוהי ישראל להשכין שכינתו. מקור הקדושה לעולם כולו – המקום המקודש ביותר לעמנו, אבן הראשה עליה נשען הצדק שלנו – נעקרה ממקומה ונמסרה לוואקף המוסלמי. כמו תמיד, מעמידים את היהודים (שגם נראים כיהודים) בפינה. כל גויי הארצות חולפים על פניהם ונוהרים פנימה לאחר בדיקה מינימלית. את היהודים (שגם נראים כיהודים) בודקים כפצצות מתקתקות – מעבירים אותם מסכת של תדריכים מאיימים – "מי שיתפלל בהר, ייעצר -ולא יוכל לעלות יותר". למעלה ממתינים אנשי וואקף, מדושני עונג מן המצב, שומרים כל העת את מוצא פיהם של היהודים – שמא יתפללו חלילה, לא-לוהיהם. מותר לעלות חופשי כתייר. אסור לעלות כיהודי – כלומר חשוב לשלטון הישראלי לתחזק את השקר המוסלמי, אסור לחזור ולהתחבר לצדק היהודי.
ומה כל זה קשור למלחמה בצפון?
העניין הוא פשוט "השולט בהר שולט בארץ" (אצ"ג) – ואת המלחמה בגבולות – הפסדנו בהר הבית.
– שם, גם המפתח לניצחון.
רוצים לקרב אותו באופן אישי?
עלו והתחברו שוב - להר הבית.
רוצים מנהיגות שתביא את הניצחון באופן לאומי?
עזרו לנו להקים לישראל מנהיגות יהודית.
נערות אסורות ללא משפט, אריאל גרונר במעצר מנהלי, והרב דודקביץ' מוכה בבית המדרש של יצהר
למי שנדמה שמלחמת ההתכנסות מרחיקה את תוכניות החורבן, כדאי להיזכר בשתי הבנות הקטינות שעדיין יושבות במעצר עד תום ההליכים, באריאל גרונר מארגון "חוננו", שנעצר השבוע במעצר מנהלי, ובפוגרומצ'יקים של מחוז ש"י אשר השתוללו השבוע בבית המדרש של היישוב, ואף הפעילו גז מדמיע והכו את רב הישוב הרב דודקביץ'..
אמנם הארץ במלחמה – אך ככל דיקטטורה ראויה לשמה, השלטון אינו שוכח לרגע את האויב האמיתי- את המתנחלים.
המכתב המצורף מבהיר זאת –
הנדון:פגיעה בוטה ברבה של יצהר ובכבודהתורה
היוםבשעות הצהרים נדהמו תושבי יצהר לראות ביישובם עשרות שוטרי יס"מ, ניידות משטרה רבות וכלי רכב מסוגים שונים.
השוטריםהחלו לבצע מרדפים אחר נערים ברחבי הישוב במסגרת זו הגיעו מספר שוטרים אל ביתהמדרש של הישיבה והחלו תוך צעקות לדרוש מבחורים להזדהות ולאיים במעצרים , במקוםהחלה מהומה תוך דרישה מהם לצאת משטח הבית מדרש ללא הצגת צווים וכן על מנת לאלהפריע למהלך הלימוד של עשרות הבחורים באותה העת.
ראש הישיבה הרבדוד דודקביץ' שנכח בסמוך הוזעק על ידי התלמידים לנסות ולהרגיע את השוטרים,כשלפתע שלפו השוטרים אקדחי גז והחלו מתיזים לתוך פרצופם של תלמידי הישיבה גז ,כשניסה ראש הישיבה לפנות אליהם דחפו אותו בגסות והתיזו לעברו גז...הרב נפגעקלות ופונה על ידי התלמידים למקום חיצוני ומאוורר,חלק מהתלמידים התמוטט במקוםונזקק לטיפול רפואי, תלמיד אחד פונה במצב קל עד בינוני על ידי אמבולנס של מד"א למרכזהרפואי "בלינסון" בפתח תקוה.
קהילת 'יצהר' כולה המומה ומזועזעתמעוצמת האטימות והוולגריות המתגלה בעת קשה שכזו מצד משטרתישראל.
לתומנו סברנו כי המצב המלחמתי הקשה מצפון ומדרום בשבועותהאחרונים מציב סדר עדיפות חדש במדינת ישראל וכל כוחות הביטחון עסוקים יומם ולילבעמידה איתנה על משמר ארצנו וכל מעיני משטרת ישראל נתונים למתן סיועלאוכלוסייה האזרחית הנפגעת בכל רגע.
הפגיעה היום ברבה של יצהר תוך המשךהעיסוק האובססיבי במשחקי 'השוטרים וגנבים' וההתעמרות של שוטרי שומרון ומחוז ש"יבתושבים היהודים ביצהר ושכנותיה, מקוממים כל בעל לב יהודי.
בימים בהם כללב ישראל נתון לאחינו הנתונים בצרה ובשביה, הננו מבקשים שתפעלו בכל דרך להפסיקלאלתר את הרדיפה הזאת ולהעמיד על מלוא החומרה את האחראים למעשה הנוראהזה. בברכה יהודה ליבמן יצהר
חברנו – פרופ' הלל ויס, הוזמן השבוע לחקירת משטרה. בחקירה התברר שיש לאתר מנהיגות יהודית כמה קוראים נאמנים במשטרת המחשבות הישראלית. עילת החקירה היה מאמר שפרסם הלל תחת הכותרת פשעים נגד העם היהודי בחסות מערכת ה"צדק". מומלץ לקבל את המלצת משטרת המחשבות ולחזור ולקרוא בעיון את המאמר (לחץ כאן: http://he.manhigut.org/content/view/887/140). המאמר מראה את אחריותה של מערכת המשפט הישראלית לחורבן הגדול ויש מי שחושש מאוד מן האמת שבו.
החלטנו לאמץ את המלצת משטרת המחשבות ופתחנו להלל ויס מדור מיוחד בעדכון השבועי שיקרא – "העיתון של מחר". מדור זה מצטרף בכל שבוע למדוריהם הקבועים של הרב דודי שפיץ וגב' נחמה גרוס.
החכמה הנאורה
בדרך כלל איננו עוסקים בזוטות כגון 'אמרנו לכם'. מנהיגות יהודית עוסקת בבניית האלטרנטיבה לא בהתכתשויות חסרות טעם מול השמאל. שמאל אינו אידיאולוגיה אלא סוג של מחלת נפש שבה החולה מתנתק לחלוטין מן המציאות. עובדות אף פעם לא בלבלו שמאלנים וגם הפעם לא יבלבלו אותם.
אבל את הסיפור הזה אי אפשר שלא לפרסם:
"לחברנו מיכאל אנטוב מגיע יישר כח גדול ומיוחד על שהפנה את תשומת לבנו למאמר אווילי במיוחד תחת הכותרת: "דרוש נסראללה" שכתב אלוף בן בעיתון הארץ (6.7.06). ונמצא בקישור כאן http://news.walla.co.il/?w=/2907/935749
במאמר זה מתפלל אלוף בן ליום בו יהיה החמס ברצועת עזה חזק ודומיננטי כמו החיזבאללה בלבנון ואז ישלוט בעזה ביד רמה ולנו יהיה שקט כמו שיש לנו שקט בגבול עם לבנון. לרוע מזלו של אלוף בן, נסראללה לא קרא את המאמר ורצח לנו שלושהחיילים וחטף לנו שניים נוספים, בתוך הקו הירוק של מדינת ישראל, שבוע ימים בדיוק לאחר פרסום המאמר המטומטם הזה. כבונוס נוסף על ה"שקט" הזה ניצל נסראללה את הרצח והחטיפה הנ"ל לסחיטה, ודרש לשחרר אלפי רוצחים בנאום שחצני במיוחד.
נדמה לי שהיום אין כמעט אדם בישראל שלא יצחק על הרעיון ה"גאוני" של הכתב עלוב בן. אני ממליץ בכל לב לנתח את המאמר הזה מבחינה פסיכולוגית, צבאית ומדינית ולהציג אותו כמודל מושלם של " מצעד האיוולת" של כתבי "הארץ". רון בריימן, גבי אביטל, אריה אלדד ,לתשומת לבכם!
לנוחיות חברי הפורום ולהדגשת החשיבה שלי שחובה על כל אדם בישראל לקרוא במו עיניו את המאמר הזה, ולהפנים את הטיפשות הפנומנלית של כמה מכתבי השמאל הבכירים, אני מצרף את המאמר בעברית לרשימה זו:" (ההקדמה מאת ויטאלי וונובוי).
מה מפחיד יותר: טיל סקאד סורי בעל ראש-קרב כימי, אשר יכול לפגוע בתל אביב ולהרוג אלפי איש בגז רעיל, או טיל קסאם פלשתיני מלא חומר נפץ פרימיטיווי, הפוגע בשדרות ולפעמים באשקלון וגורם נזק מועט? כוח ההרס של הטיל הסורי גדול בהרבה, ובכל זאת רק מעט ישראלים מהרהרים בקיומו, אם בכלל. ואילו הקסאם נתפס כאיום ביטחוני חמור, המטריד את ראש הממשלה, את מערכת הביטחון, את התקשורת ואת הציבור בישראל.
ליחס ההפוך בין יכולתם המבצעית של טילי האויב לבין רמת החרדה מפניהם הסבר פשוט: האיום הביטחוני אינו נובע מהטכנולוגיה של מערכות הנשק, אלא מהאצבע שעל ההדק. מנהיגי ישראל מציגים את נשיא סוריה, בשאר אסד, כמעודד הטרור הראשי באזור וכאחראי לחטיפת החייל גלעד שליט. אבל הם לא פחדו שאסד ישגר סקאדים, גם לא אחרי שמטוסי קרב ישראליים הרעישו מעל ארמונו. הוא אולי טרוריסט, אבל לא משוגע. אם ילחץ על כפתור השיגור, יסתכן בתגובה חריפה של ישראל, שתסכן את שלטונו ומדינתו. לכן אהוד אולמרט ועמיר פרץ מתגרים בו בלי חשש.
בניגוד לאסד, את מפעילי הקסאם בעזה אי אפשר להרתיע במטס של אף-16, וידם אינה רועדת כשהם משגרים עוד טיל מעבר לגדר. עוצמתם נובעת מחולשתה של הרשות הפלשתינית ומהעדר כוח ביטחון ריכוזי בעזה.
הבעיה הזאת מלווה את ישראל משנותיה הראשונות: הטרור מתפתח במקום שהממשל הערבי חלש. כך היה בירדן בשנות ה-50 וה-60, בלבנון בשנות ה-70 וה-80, ועכשיו ברשות הפלשתינית. ממשלות ריכוזיות בעלות צבא חזק, כמו סוריה, מצרים וירדן היום, יודעות להבטיח שקט בגבול, והתנהגותן צפויה. במקום שבו יש כאוס יש צרות של "ביטחון שוטף".
די לראות מה שקרה בלבנון. ברגע שהחיזבאללה השתלט על דרום המדינה והתחמש באלפי קטיושות ורקטות נוצר מאזן הרתעה יציב משני עברי הגבול. יציאת צה"ל מלבנון ב-2000 התאפשרה לא רק בגלל תעוזתו של אהוד ברק, אלא גם בזכות מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, המקיים "חוק אחד ונשק אחד" בצד השני.
נסראללה שונא את ישראל ואת הציונות לא פחות ממנהיגי החמאס, מחוטפיו של שליט ומחוליות הקסאם. אבל בניגוד להם - לו יש סמכות ואחריות, ולכן התנהגותו רציונלית וניתנת לחיזוי סביר. בתנאים הקיימים, זה הכי טוב שיש. החיזבאללה שומר על השקט בגליל יותר מששמר עליו צד"ל הפרו-ישראלי.
בשטחים אין היום נסראללה כזה. מחמוד עבאס מתנגד לטרור ורוצה משא ומתן מדיני, אבל פועל כאינטלקטואל מיוסר וכפרשן, ולא כמנהיג סמכותי. ממשלת החמאס, שהראתה בתחילה סימנים מבטיחים של ארגון ומשמעת, נהגה כמוהו ומשכה כתפיים במשבר החטיפה. כלי הנשק בעזה מפוצלים בין ארגונים, כנופיות וחמולות, שישראל מתקשה להרתיע.
אירועי השבועות האחרונים בעזה הראו שוב, שהתנאי ההכרחי לגבול שקט הוא אצבע אחראית על ההדק מעברו השני. המסקנה המתבקשת היא, שעד להופעת גורם שישתלט על הביטחון ועל כלי הנשק בגדה המערבית - לא תוכל ישראל לסגת משם. לא די במו"מ עם עבאס וגם לא בהסכם אתו. חשוב יותר שהאמרה שלו על "חוק אחד ונשק אחד" תתגשם בשטח. אפילו יגשים אותה נסראללה פלשתינאי. "
מפגשים
ביום חמישי שעבר, התקיים מפגש מוצלח מאוד בסניף מנהיגות יהודית ברמת בית שמש. אריה סוננברג וחבריו כבר אספו למעלה ממחצית כתובות האימייל של חברי הסניף. המפגש הוקלט ואנו מקוים להביאו בשלמותו בקרוב.
ביום ראשון התקיים מפגש בסניף צפון ירושלים. המפגש אורגן על ידי אסתר משען. משה פייגלין ומיכאל פואה שוחחו עם החברים והשיבו לשאלותיהם. כך בזה אחר זה אנו נפגשים עם החברים בכל רחבי הארץ, מעוררים את סניפי מנהיגות יהודית, דואגים לכך שכל חבר ידע בדיוק מי איש הקשר המקומי שלו, ימסור את כתובת הדוא"ל העדכנית,יקבל את העדכונים השוטפים ויהיה מעורב בפעילות.
הפריימריס הבאים עשויים להתחולל מוקדם מן הצפוי – ארגון נכון היום, יביא לנו את הניצחון מחר.
בשבוע הבא, ביום ראשון (כ"ז תמוז תשס"ו) בשעה 19:00 יתקיים מפגש חשוב בסניף פ"ת: איש הקשר – עמנואל גרטל – טל:0522-561943
ובשבוע שאחר כך – יום שני, ו' אב- עפרה.
הודעות
· יום השנה לחורבן גוש קטיף: http://he.manhigut.org/content/view/2717/165
· חברנו אבי אבלו הפיק סרט על הגרוש מגוש קטיף. פרסום על סרט זה נמצא באתר http://www.homegamethemovie.com/tourney.htm. סרט זה יוקרן בשבועות הקרובים במקומות רבים ברחבי הארץ וניתן להזמין כרטיסים דרך האינטרנט. בכניסה לכל אתר הקרנה ניתן יהיה להציב דוכנים של מנהיגות יהודית לצורך התפקדות ומכירת ספרים. חברים המעונינים להציב דוכן מתבקשים להודיע ולתאם מראש עם עדיאל דוא"ל: טל: 052-5665848.
· כבכל שבוע ביום חמישי, גם השבוע מופיע מאמרו של משה פייגלין, "לחזור להר הבית", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב: למאמרו של משה פייגלין שפורסם השבוע בעיתון 'ישראלי' – לחץ כאן: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/451/895.html
