|
הרהורים בענייני דיומא כלבים ככלב שב על קֵאוֹ כסיל שונה באולתו (משלי כו, יא). מעבר לעצם ההשוואה שעושה המקרא בין כסיל לכלב, יש צורך להבין את כוונת המשל. שהרי כלב דרכו בטבע לאכול ולהקיא, ולחזור לאכול את קאו. ומה זה ענין לכסיל שפעם אחר פעם חזר על איזה מעשה אולת? וכי מוכרח הכסיל בטבעו להתנהג כן? אכן, בגמרא יומא (פו, ב) קבע ראב"י שהפסוק הנ"ל בא ללמד את כללו של רב הונא (כפי שנתפרשה שם בגמרא): כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. כלומר, אם בפעם הראשונה שהוא עובר את העבירה יש לו עדיין נקיפות מצפון, הרי בפעם השנייה כבר מצליח להצדיק את מעשיו בעיני עצמו, וממילא להשקיט את מצפונו. ואז, כבר נסתלקה הבושה, והאדם מסוגל לעבור את העבירה בריש גלי בלי שום מעצורים. וככל ששוקע האדם בעבירה עוד ועוד, כן קשה עליו לחזור בו, ולהשתחרר ממנה. שהרי כבר נעשה לו כהיתר, וכבר הפך בעיניו למעשה טבעי. עם הרחבת המתקפה הערבית על ישראל, שומעים אנו שוב ושוב שהפעם המדינה תעשה את המלאכה כמו שצריך. אלא, שלדאבון לב, אחרי כחמש עשרה שנות אוסלו, (שהובילו אליה מעל שלושים שנה שבהם פירות הנצחון הנסי בששת הימים לא נוצלו לצורך ביצורה וחיזוקה של מדינת ישראל) – נדמה שהמדינה שקועה כל כך עמוק באולתה, שבדרך הטבע קשה לראותה משנה הילוכים ומחלצת את עצמה מעצמה. שהרי היום מעבירים נשק לערבים מבלי להניד עפעף. מפגיזים אזורים ריקים מאדם ומדברים על הרתעה... ובונים מדינה עצמאית עם רצף טריטוריאלי לאויב, כתשובה למעשי טרור מחרידים. והכל כדי לחגוג את ההתכנסות והכליאה בתוך הגטו מוקף הגדר שבונים ל"הגנת" המדינה היהודית... היום כבר סרה הבושה; הכל נעשה מותר, והאיולת הפכה לטבע. ואולי גם זה כלול במה שאמרו חכמינו (סנהדרין צז, א) פני הדור כפני הכלב. חגבים "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג, לג). וברש"י: שמענו אומרים זה לזה 'נמלים יש בכרמים כאנשים'. ואף שחלק מן המפרשים הגיהו בלשון רש"י 'חגבים' במקום 'נמלים' (עיין מזרחי), מ"מ מאליה מתעוררת השאלה: למה בחרו המרגלים בדימוי של חגבים? הלא ביחס אל הנפילים בני הענק הדימוי המתבקש הוא לכאורה נמלים? ושמא יש לומר, שרצון המרגלים לא היה רק לשדר תחושת קטנות; אלא כוונתם היתה לשדר תחושת חוסר אונים. הנה, ידוע שנחיל חגבים עובר ממקום למקום בסיוע הרוח, וגם אינו מסוגל לעוף נגד הרוח. וכמו שמפורש בתורה (שמות י, יג) ורוח הקדים נשא את הארבה. ועוד שם (שמות י, יט): ויהפך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף. מול עצמת הנפילים כפי שהצטיירה בעיניהם, חשו עצמם המרגלים חסרי אונים לחלוטין, מבלי שום יכולת ללכת נגדם. ממש כמו חגבים בלי רוח. הפיכת הקללה לברכה וראה זה פלא, שגם בלק בן צפור דימה את עם ישראל לארבה. הרי אלו דבריו בהודעתו לבלעם (במדבר כב, ה): הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ. וכבר רמז האבן עזרא לשמות י, יד-טו: ויעל הארבה על כל ארץ מצרים... ויכס את עין כל הארץ. הוה אומר שעם ישראל כחגבים יש בו גם צד חיובי וחזק – כלומר, צד שמפחיד את האויב – ובתנאי שהוא מובל ברוח נכון. אם נושבת בעם ישראל רוח א-לוקים חיים, שדוחף אותו לארץ הקודש, הרי שכל תושבי האזור מפחדים. אבל אם איבדו את רצון החיים, ואין בהם רוח זה, הרי הם כחגבים שחשופים לכל איום קטן וגדול. שהרי החגבים אינם עצמאיים להחליט על עצמתם – אלא, שאם יש בהם רוח, הם חזקים; ואם לאו, הם חלשים ובזויים כמו חרקים. ומפני זה, בהנהגת עם ישראל נחוץ (במדבר כז, יח): איש אשר רוח בו. היינו, מנהיג שיכול להפיח בעם ישראל רוח א-לוקים חיים שיביא אותם לדבקות במטרה עד שכולם כאיש אחד, יקרינו סגולת ישראל באופן שכל האויבים יחושו ממנו. ובמדרש תנחומא מסופר שכאשר אמרו המרגלים "וכן היינו בעיניהם", הגיב הקב"ה ואמר: מי יאמר לכם שלא הייתם בעיניהם כמלאכים? וכי ידעתם מה עשיתי לכם בעיניהם? ע"ש. הרי שאם עם ישראל בוטח בה', ומתנהג כממלכת כהנים וגוי קדוש, נדמים הם בעיני העמים כמלאכים. אם רוחם חזקה, מוראם וחיתם על כל חיות הארץ. אבל אם לא, חלילה, נמשל כבהמות נדמו (ראה שבת קנא, ב). רוח חדשה לצערנו, ככל שחולף הזמן, מתבאר שאין זה משנה כמה שהמציאות טופחת על פניהם – פושעי אוסלו והגירוש אינם מוכנים להודות בשום טעות. אדרבא, כל מצב מתפרש כהוכחה לצדקת דרכם. גם המתקפה המשולבת של החמאס וחיזבאללה מוסברת כהוכחה לצדקת הבריחה מלבנון והגירוש מגוש קטיף, שהרי עכשיו אומות העולם תומכים בצעדי התגובה של ישראל... נראה א"כ שהסיכוי שואף לאפס שמנהיגי המדינה הנוכחיים (והכוונה, לא רק למנהיגות הפוליטית; אלא גם לבית המשפט העליון, לראשי הצבא, השב"כ, והמשטרה, ולתקשורת) יודו בטעויותיהם, כל שכן שיחזרו בהם. ואם כך, אין מנוס מן המסקנה שכל זמן שהשליטה נמצאת בידיהם, ההתדרדרות במדרון ההתאבדות תמשיך, ואף ביתר עצמה. "השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בה, ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה, ולמה תמותו בית ישראל?" אמר הנביא (יחזקאל יח, לא). יש צורך דחוף להחליפם, כ ו-ו-ו-לם, במנהיגות אחרת, מנהיגות יהודית שתפיח רוח יהודית בעם ישראל שתאמין בצדקת ישראל, ושתרים סוף סוף את קרן ישראל. ועל כל אחד שחפץ בחיים, נופלת האחריות לדאוג לכך שבבוא העת, כבר תעמוד בשטח חלופה יהודית בריאה. |